אגדה חיה מאוד: ג'רי לואיס לא עוצר
עם תפקיד ראשי בסרט חדש, גרסת ברודוויי של ה"פרופסור המטורף" והטלתרום השנתי שהוא מנחה לגיוס תרומות למאבק במחלות ניוון שרירים, ג'רי לואיס מסרב לעצור ולנוח. "זה שאתה זקן לא אומר שאיבדת את הרוח שלך", הוא אומר
לואיס צופה בצ'פלין מחקה את הפיהרר ומציג אותו כליצן שיכור כוח. הוא גועה בצחוק ובמקביל מספק פרשנות על עשיית הסרטים ה"גאונית" של צ'פלין, ועל הברק הריקודי של הקומדיה הפיזית שלו. "אתם מקבלים את ההזדמנות לחזות פה בגדולה", אומר הקומיקאי לארבעה עורכי וידאו שנמצאים בחדר. גם הידע הקולנועי והיכולות הבידוריות של לואיס עצמו צפות על פני השטח. הוא מספר בדיחות קורעות, נובח הוראות איך לערוך מחדש את קטעי הסרט ומעיר הערות על מבנה הסצנות ועל ההמשכיות בסרטו של צ'פלין. אלו דברים שמבחינים בהם אחרי שמביימים יותר מתריסר סרטים ומככבים בעשרות אחרים.
מנחה מופע ההתרמה הוותיק בטלוויזיה האמריקאית נכנס מזמן למעמד ה"אגדה חיה". הדומיננטיות שלו בתחום הקומדיה, במיוחד בזמן השותפות שלו עם דין מרטין בשנות הארבעים והחמישים, סללה את הדרך לבדרנים כמו אנדי קאופמן, ג'ים קארי וג'ק בלאק. אבל בגיל 84, ג'רי לואיס לא נח על זרי הדפנה.
כוכב הקולנוע בעל הפנים האלסטיות פשוט לא מוכן לתת לתעודת התושב הוותיק להגביל אותו
בכל מקרה, לואיס מרגיש לחץ למלא את המשימה לפני שהמסך יירד סופית על חייו. "אני חייב לסיים את מה שהתחלתי", הוא אומר. "אני רוצה לעשות את זה לפני שאני עוזב".
בימים אלה לואיס מתנייד לפגישות על קטנוע "רסקל" ואוהב לרכוב במעגלים סביב העובדים שלו. הוא העפיל לפסגת השואוביז במהלך קריירה של 60 שנה, בתור קומיקאי זמר-כותב-שחקן-במאי-מפיק-כוכב טלוויזיה וקולנוע. בשנת 2006 הוא זכה לאות כבוד מהלגיון הצרפתי, ועדיין סוגדים לו במדינות כמו יפן ואוסטרליה. בשנה שעברה זכה לואיס בפרס האוסקר ע"ש ג'ין הרשולט על תרומה הומניטרית והיה מועמד לפרס נובל לשלום על עבודתו כנשיא ה-MDA ( האגודה לניוון שרירים).
יש ללואיס שני כוכבים בשדרת הכוכבים של הוליווד, והוא גם זכה לראות את הישגיו זוכים להנצחה בסרט הביוגרפי של סי-בי-אס "מרטין ולואיס", כמו גם דרך התוכניות הישנות שלו "התוכנית של ג'רי לואיס" ו"שעת הקומדיה של קולגייט", שיצאו בדי-וי-די. "כשאני עושה ספירת מלאי, זה מדהים", מצהיר לואיס, שאף פעם לא הואשם בצניעות מזויפת.
אך לאורך הדרך הוא גם סבל מהמון בעיות בריאות, שרבות מהן קשורות לאורח חייו הקיצוני. מלבד סרטן הערמונית, מחלת הצהבת וניתוח לב פתוח שעבר, ישנו המקרה הלא נעים של דלקת קרום המוח הנגיפית שבה חלה לואיס כשהופיע באוסטרליה, לייפת ריאתית בה לקה כתוצאה מעישון חמש חפיסות סיגריות ביום (לואיס השמין מאוד במשך שנים אחדות בעקבות השימוש בתרופה לטיפול במחלה הזו), כאבי גב כרוניים בעקבות נפילה בקזינו "סנדס", שורה ארוכה של התמכרויות לתרופות נגד כאבים והוא אפילו לקה בדיכאון אובדני.
"הייתי במצב מאוזן במשך חמש שנים", לואיס מסביר על המאבק שלו בלייפת ריאתית. "עכשיו, כשמישהו שואל 'מה שלומך?' אני עונה'אני מאונך! מה יותר טוב מזה?'".
לואיס הגיע לראיון מלווה בפמליה שכוללת מנהל, יחצן, שומר ראש וצלם אישי, כמו גם חבר ילדות שמכיר אותו מגיל שש. לואיס מיד התחיל לשחק עם התאורה ולעשות פוזות משונות. "הוא האחרון מגזע מיוחד מאוד", אומר העורך ג'יי-אר בויד, שמודה שעדיין יש לו זוהר כוכבים, גם אחרי 11 שנות עבודה עם לואיס על הטלתרום. "הזיכרון שלו מדהים. הוא חד כתער".
הוא השתמש באישיות שלו כדי לשכנע את מייקל גוהן, הבעלים של קזינו ומלון "סאות פוינט", לא רק לארח את הטלתרום, אלא גם לתרום 800 חדרים עבור הצוות, במשך ימי המבצע. עשרה ימים לפני העלייה לשידור, לואיס הודה שהוא ממשיך להטריד את איש העסקים המקומי בעל ההשפעה לעוד טובות, מדי יום. "אנשים שואלים איך אני מסתדר עם ג'רי", אומר גוהן בחיוך, "ואני עונה 'נהדר!'". הוא עוצר שנייה לפני שהוא ממשיך. "אני פשוט נותן לו כל מה שהוא רוצה".
רק ימים ספורים לפני שידור הטלתרום, לואיס טס לניו יורק כדי להתחיל ללהק את 70 התפקידים בעיבוד לברודוויי של "הפרופסור המטורף", קומדיית ג'קיל והייד משנת 1963 שלואיס כתב, ביים וגם כיכב בה. המעריצים הצעירים יותר זוכרים את הסרט בזכות הגרסה של אדי מרפי משנת 1996. מרווין המליש, שזכה בכמה פרסי אוסקר, ורופרט הולמס, שהיה מועמד לפרס הגראמי, מטפלים בצד המוזיקלי של ההצגה. אחרי שישה שבועות של חזרות הצוות יעבור לתיאטרון ה"גלוב" הישן בסן דייגו, שם תעלה הבכורה.
אז, בחודש דצמבר, אמורה להתחיל הפקת "מקס רוז", הסרט הראשון שבו הוא משחק מאז שהשתתף בתפקיד משני ב-Bones Funny ב-1995. מההסבר של לואיס על העלילה, שהוא מתעקש שאינה "סכרינית", ניתן להבין את ההזדהות המוחלטת שלו עם הדמות בשם הסרט. "זה על גבר בן 85, שלא מרשה לזמן להכתיב לו את חייו", הוא אומר. "הוא נלחם קצת. אבל הוא כל כך אופטימי, שהוא לוקח את כל האנשים בחייו והופך אותם גם לכאלה. הם נמצאים לצדו וחייהם מקבלים אנרגיה וחיות, שזה נהדר".
לואיס לימד קורס קולנוע לתואר שני באוניברסיטת דרום קליפורניה בשנות השישים. בין הסטודנטים שלו היו סטיבן שפילברג, ג'ורג' לוקאס, פיטר בוגדנוביץ' וג'פרי קצנברג, ממייסדי דרימוורקס. לואיס מדגיש שהוא עדיין צופה בשקיקה בסרטים חדשים, אך הוא לא השתכנע לככב בסרט עד שקיבל את התסריט של "מקס רוז" מדניאל נוח, שזה לו סרטו הראשון וכתב את התפקיד במיוחד בשבילו.
השיחה על היוזמות העתידיות של לואיס נעה בין דיבורי סרק ורכות, מתיקות ועוקצנות, ומביאה את הכוכב לחשוב על מה הביא אותו עד כאן ועל טבעה בן החלוף של הקומדיה. "מצחיק זה שביר, זה חמקמק", הוא אומר. "זה חמקמק כיוון שאף פעם לא תוכל לשים אצבע על מה בדיוק מצחיק, ואנשים לא נשארים מצחיקים. ככל שאנחנו מזדקנים, אנחנו מאבדים את הניצוץ".
"אבל אני יכול לגרום לאנשים לצחוק כשאני פוקח את עיניי. זה עדיין שם כשאני סוגר אותן", הוא ממשיך. "אתה מברך על מה שיש. ובזמן שאתה עושה את זה, אתה מתמלא ענווה. זה משהו שקורה לך. אני הצלחתי לשמור על רעננות בדברים האלה".
בטלתרום של השנה שעברה הוא גייס 60.5 מיליון דולר למען המטרה, והשנה הסכום ירד מעט ל-59 מיליון דולר. זה ברור ש"הילדים" שלו נמצאים בראש סדר העדיפויות. לואיס נזכר בשבר הנורא שחש כשגילה לאחרונה שילד בן 11, שאותו הבטיח לבקר, מת כמה שעות לפני שהבדרן היה אמור להגיע. "הייתי שבור, לא יכולתי להביא את עצמי לצאת מהבית", נזכר לואיס עם דמעות בעיניו. "אני חושב לעצמי'זה לא יכול להיות הגמול על כל העבודה שעשיתי'".
אז הוא מתעשת. הוא נושא בגאווה את דגל ההזדהות עם הסובלים ממחלות ניוון שרירים. אבל זה מעלה את השאלה - איך לואיס הגיע להתעניין במחלה הזאת מלכתחילה? "אף פעם לא קיבלתי את התשובה לזה, ואף פעם לא אדע", הוא עונה ברגע של תרעומת. "מה שחשוב זה לא 'למה', אלא מה שאני עושה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם