שיעור באזרחות: על "תיכון ההזדמנות האחרונה"
הסרט "תיכון ההזדמנות האחרונה", שישודר הערב בערוץ 2, מתעד שנה בבית הספר ברנקו וייס ברמלה, בו תלמידים שנפלטו ממערכת החינוך מקבלים סיכוי נוסף לבגרות. העיתונאי בן שני, שיצר את הסרט, מספר איך הכל התחיל מכתבה שפורסמה ב"מעריב"
לפני כשנה וחצי הבאנו ב"מעריב" את סיפורו של התיכון, בו אומרים בחצי חיוך שתנאי הקבלה היחיד אליו הוא שאף בית ספר אחר כבר לא הסכים לקבל את התלמיד.
בכתבה הבאנו גם את סיפורו של המנהל, חילי טרופר, צעיר בן 30 שללא שום ניסיון בהוראה הגיע למה שנראה כמו מתכון לכישלון, והפך את בית הספר לפנינה אמיתית, מגובה בצוות מורים שלא יודע מה זאת שחיקה ומגיע לשבת עם התלמידים גם בשישי ומוצאי שבת אם צריך.
בעקבות הכתבה במעריב יצא כתב "עובדה", בן שני, למסע ארוך עם תלמידי בית הספר. הצילומים מהכתבה ההיא הפכו לסרט בהפקה מיוחדת של "עובדה", שתיעד מסע של שנה שלמה בה התלווה שני לבית הספר. הסרט "תיכון ההזדמנות האחרונה" ישודר הערב בשעה 21:45 במסגרת משדר מיוחד של "קשת" בנושא חינוך, בהנחיית עמנואל רוזן ודנה וייס ובהשתתפות שר החינוך גדעון סער.
"פגשנו תלמידים, וכשחזרתי משם והתחלתי לדבר עם העורך אייל גונן על מה שאני פוגש. הוא אמר לי 'זאת כבר לא כתבה, זה סרט'", אומר שני. "אי אפשר לבוא לשם ליום או יומיים, אלא לתקופה".
הסרט של שני מתמקד בכמה תלמידים שהיו בדרך החוצה, וטרופר והצוות שלו תפסו אותם בעשרת אצבעותיהם על מנת להחזיק אותם בלימודים. "אתה לא תצא מכאן היום בלי לעשות כלום", אומרת בסרט המורה רות לתלמיד יניב, שמנסה להתחמק משאלון פשוט בפתיחת השיעור הראשון בשנת הלימודים החדשה.
במהלך הסרט רות לא תרפה מיניב. היא תשב איתו שוב ושוב על חומר הלימודים, תעמיד אותו במקום כאשר יילך מכות בכיתה, ותעשה כל מה שהיא יכולה כדי שהוא לא יוותר על הלימודים, למרות נקודות השבירה הרבות. "אנחנו, שמביטים מהצד, לא מבינים איך אפשר לשרוד יום שלם ככה", מעיר שני בסרט. המורה רות לא מהססת. "11 ילדים נכנסו לי לחיים והם החיים שלי עכשיו", היא עונה.
הכח המניע של בית הספר הוא המנהל טרופר, שעסק בהכנת נערים לגיוס בצה"ל לפני שהוצנח לתפקיד המנהל. "יום הצילומים הראשון היה ה-1 בספטמבר", משחזר שני, "חילי כינס את המורים לשיחת פתיחה. אני לא אשכח את זה בחיים. הוא אמר להם 'היום אנחנו לא מתעסקים בחינוך, לא במשמעת, כל מטרת היום הזה הוא שהילד שייכנס לבית הספר ירגיש שהוא מגיע למקום אחר'. זה חילי. חינוך זה כל כך הרבה מעבר שם. הרצון שהילדים האלה יחוו לפחות חוויה אחת של הצלחה".
עד כמה הסרט יכול ללמד על מערכת החינוך הכללית?
"ההערה שאני שומע הכי הרבה היא שכל מורה צריך לראות את הסרט כדי להבין משהו. כשאני מנסה לתמצת מה יש להבין, זה שהמורים צריכים לדבר עם התלמידים. בשנים האחרונות מערכת החינוך נכנסה למצב של עימות והתגוננות. את בית הספר הזה מייחד שהמורים לא חושבים שהתלמידים נגדם. המורה אומר לתלמיד 'אני יודע שיהיו עוד נפילות בהמשך הדרך, אבל אני אהיה שם בשבילך'. תחשבי על המשמעות של המשפט הזה. זה ערך שאפשר ללמוד. לילדים תמיד יש עוד סיכוי".
הסרט ממחיש עד כמה חווית הצלחה היא לא דבר ברור מאליו. "הייתי ילד רע. כל יום הייתי מושעה מבית הספר לפחות שלוש פעמים ביום. ההורים שלי כל יום היו בבית הספר. כל יום הייתי רב מכות. הייתי פושטק כזה", מספר עידן, תלמיד י"ב. "מה החלום
במהלך הסרט מאבד עידן את האמונה שלו ביכולת להצליח במבחנים. טרופר, שתפקידו במילואים הוא מפקד הגיבושים של סיירת דובדבן, לוקח את עידן לראות גיבוש בארבע בבוקר. הצבא ייעד אותו לתפקיד נהג, הוא רוצה להיות קרבי. בארבע בבוקר הוא מסתכל מהצד על בני גילו שעושים את הגיבוש ומנסה להבין למה הצבא לא זימן אותו גם לגיבוש היוקרתי. טרופר שואל אותו שם מה יהיה עם הבגרויות, הוא משיב שיסתפק ב-70.
"למה 70? זה כל החיים 70", אומר לו המנהל, "זה צבא 70, עבודה 70, אישה 70. אתה רוצה אישה 70? אתה רוצה 100. אז לך על 100". עידן כבר לא יהיה נהג.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם