ראשי » רייטינג » טלוויזיהגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

הצלצול הוא לבוס: ראיון עם טוני דנזה

טוני דנזה אולי מוכר ככוכב הטלוויזיה מ"מי הבוס", אבל חלום חייו היה להפוך למורה. לקראת גיל 60 החליט השחקן לקחת צוות של תוכנית ריאליטי וללמד במשך שנה שלמה ספרות אנגלית בתיכון. התוצאה היא מערכי שיעור מקוריים והרבה מאוד דמעות. של טוני

טוני דנזה נכנס בצעדים מהירים ל"טברנה של טוני", אחת המסעדות האהובות עליו במאליבו שממערב ללוס-אנג'לס, והוא נע במהירות. פניו מלאי זיפים, והוא לובש חולצת בית ספר וג'ינס ומחזיק מתחת לזרועו תיק מסמכים שחור. "לא מצאתי את מערך השיעור שלי", הוא אומר, כמעט צועק. הוא ממהר להזמין בירה ופונה לצלם כדי שיזדרז לצלם אותו וללכת לפני שתוכלו לתהות "טוני דנזה... מורה?".

דנזה, בן 59, אינו שקט. בשנה שעברה הוא לימד ספרות אנגלית לכיתה י' בבית ספר באחת משכונות המצוקה בפילדלפיה, וביום שישי הקרוב תעלה בארצות הברית סדרת הריאליטי "Teach", שעקבה אחריו במהלך אותה שנה. השחקן המשופשף מכיר היטב בחשיבותו של קידום המכירות, אבל הוא חש מעט שלא בנוח לקדם את הסדרה שלו, כפי שהוא מסביר בעודנו אוכלים סלט וסנדוויצ'ים. כאילו הוא מכתים את "השנה הטובה בחיי", כפי שהוא מגדיר את זה, ופוגע ב"ילדים שלי".

מעבר לכך, מסתבר שהוא חשב שהוא הולך לפגוש כתב חינוך, ונלחץ שיצטרך להציג את מערכי השיעור שלו ולהוכיח עד כמה עבד קשה כדי להעביר את החומר בצורה יצירתית. ושוב, שווה לשאול: "טוני דנזה... מורה?". מתברר שזה לא עד כדי כך מופרך. לפני שהפך למתאגרף ולשחקן, דנזה רצה בכלל לעסוק בהוראה. אמנם הוא עצמו מעולם לא היה תלמיד מצטיין, אבל לדבריו, הוא תמיד רצה לסייע לילדים להימנע מאותן הטעויות שהוא עשה.

בינתיים, החיים לקחו אותו לכיוונים אחרים, ודנזה הפך לכוכב של שתי סדרות להיט, "טקסי" ו"מי הבוס". אבל הוא טוען שחשב על הוראה כבר זמן רב. "טוני מיסלי ב'מי הבוס' הפך למורה, ולא במקרה", הוא נזכר, "זה לא היה רעיון של אחד הכותבים, זה היה רעיון שלי".

דנזה מודה לאירוניה בסיטואציה החדשה. הוא נהג לגלם בטלוויזיה גברים לא חכמים במיוחד, ולא מעט ביקרו את התעוזה שלו ללמד ספרות אנגלית לתלמידים בתיכון, ועוד לעשות זאת מול מצלמות של תוכנית ריאליטי. זו ההוכחה, אמרו מבקריו, שהתוכנית הזאת היא ניסיון נואש לחזור לאור הזרקורים.

אף אחד לא היה זהיר יותר לקבל את דנזה ממנהלת תיכון "נורת' איסט" לינדה קארול. "כשאתה שומע את המילה 'ריאליטי', היא מדליקה אלף נורות אדומות", היא אומרת. "אבל אחרי שפגשתי את טוני, התחלתי להבין שהוא כן בכוונותיו. הוא השקיע זמן רב בהכנת מערכי השיעור שלו, ועבד קשה כדי להצית את דמיונם של התלמידים ולהבטיח שהבינו את החומר. הוא לא סתם עמד והרצה".

דנזה לא היה זה שהגה את הרעיון שיילך וילמד מול עדשת המצלמה. במהלך ארוחת צהריים עם הידידה לזלי גריף, שהיא גם מפיקה של כמה תוכניות ריאליטי, דנזה סיפר שהיה רוצה להספיק לעשות כמה דברים לקראת יום הולדתו ה-60. בראש הרשימה היה להפוך למורה. גריף עודדה אותו לפעול בעניין והציעה לתעד את פועלו. דנזה הסכים, ובלבד שהתיעוד יהפוך ל"ריאליטי אחראי" (בניגוד לתוכניות רבות, שבהן מותחים את המציאות באופן מופרז).

רשת השידור האמריקאית E&A רכשה את הסדרה, ובעזרת ראש עיריית פילדלפיה, מייקל נאוטר, נבחרו תיכון "נורת' איסט" וקבוצה של תלמידי כיתה י'. באותה הזמן, דנזה לקח כמה קורסים בהוראה וקרא לא מעט ספרות לפני שהוא פוגש את 26 הנערים והנערות, שנולדו שלוש שנים אחרי ש"מי הבוס" ירדה מהמסך. היות שלא היה די זמן כדי להכשיר את דנזה באופן רשמי, בית הספר הכניס מורה לכל השיעורים כדי לפקח עליו.

ביום הלימודים הראשון, צפו פתאום החששות וחוסר הביטחון שלו. "חשבתי לעצמי, אוי אלוהים, לא הייתי צריך לעשות את זה עם מצלמות", הוא נזכר. "הבנתי שאין סיכוי שאני אראה טוב, והייתי צריך להשלים עם זה. זה היה קשה".

הצופים יופתעו לגלות עד כמה הפחדים של דנזה באים לידי ביטוי בסדרה. מסתבר שיש לו נטייה להיות אמוציונלי, לפני התלמידים וגם לפני התקשורת כשהוא מספר איך הילדים צחקו עליו, איימו לעזוב את הכיתה ואפילו רימו במבחנים לעיני המצלמות. בפרק אחד, דנזה אפילו עוזב את הכיתה באמצע השיעור, משום שאינו מסוגל לשלוט ברגשותיו.

"לא ניסיתי לבכות, אבל כל הזמן דאגתי שאולי אני מאכזב אותם", הוא אומר. "חשבתי שאולי אני מאכזב ילד כלשהו, ואז הייתי מיד מתחיל לבכות. אין ספק שהם פגעו בי, הם ממש שברו את לבי לפעמים. אין בכך ספק, בהחלט נאבקתי שם".

לדברי מנהלת בית הספר, התלמידים עצמם לא התקשו להתמודד עם הנוכחות של דנזה ושל המצלמות. "פחדתי שהם יחששו מהמצלמות או שלא יהיו מסוגלים להתרכז בגללן", היא נזכרת. "אבל לילדים יש יכולת התאוששות מופלאה ואני נשבעת לך שביום הצילומים השני הם כבר לא שמו לב למצלמות. הם חזרו לסמס מתחת לשולחנות, רכנו קדימה וחלמו בהקיץ, כמו בכל שיעור רגיל".

אף שלימד רק שני שיעורים ביום, דנזה הגיע לבית הספר בכל בוקר ב-6:45, ונשאר שם לאורך כל היום, כשהוא מסייע לשמור על הסדר במסדרונות, מייעץ ועושה עבודה משרדית. הוא גם סייע לקבוצות הפוטבול והדיונים של בית הספר, לתזמורת וגם סייע לגייס כספים. כשצוות הצילום התקפל בינואר, דנזה נשאר בפילדלפיה, הרחק מאשתו ובנותיו, כדי להשלים את שנת הלימודים. "לא יכולתי להגיד לילדים שאני מצלם סדרה ולהתחפף אחרי שאני גומר", הוא מספר. "היתה לי פה מחויבות".

דנזה היה נאמן, אבל התלמידים לא עשו לו הנחות. הם הציקו לו לא מעט במהלך הסדרה, צחקו על כך שהוא מדבר יותר מדי, וכן, גם על כך שהוא מרבה לבכות. אבל ספר מזכרת שהם ערכו לו בסוף השנה מראה מה הם באמת מרגישים כלפיו. "אני יודע שבעודך קורא את זה אתה בטח בוכה כמו איזה נמושה, אז בבקשה תפסיק. אני אקח איתי את מה שלמדתי בשנה הזאת ואשתמש בזה כל חיי", כתב לו אחד התלמידים.

"מורים לא משתכרים מספיק", אומר דנזה, "הם עובדים קשה ונתונים ללחץ רב. אחד התגמולים לו הם זוכים, הוא כשילד כלשהו יוצר איתם קשר שלוש אחרי שסיים את בית הספר, ואומר להם 'בגללך אני לומד עכשיו באוניברסיטה יוקרתית'. אין הרבה דברים שיכולים לגרום להרגשה כל כך טובה כמו זה".

וכשהוא אומר את הדברים האלה, דנזה, איך לא, מתחיל לדמוע. באחרונה הוא התחילו שוב כל הרגשות לצוף, משום ששנת הלימודים החלה. דנזה חש חש כאילו הוא נטש את תלמידיו ושוקל לחזור אליהם מדי יום. המנהלת קרול אומרת שתקבל אותו בחזרה ללא היסוס. "התלמידים נורא מתגעגעים אליו", היא מספרת. "לא רק שהוא היה שם למענם, היו גם ילדים שלא היו תלמידים שלו ונהגו לבלות איתו מדי יום. הם התחברו אליו מאוד ולא רק משום שהוא טוני דנזה".

דנזה נעזר כעת ביומן שכתב במהלך השנה הזו ב"נורת' איסט" כדי לכתוב ספר על העבודה שאהב יותר מכל אחת אחרת בחייו. "זה הדבר החשוב ביותר שעשיתי בחיים, כי יש שם חבורה של ילדים שידעה שהיה לי אכפת. יש שם קבוצת ילדים שידעה שאני מנסה להראות כמה החינוך חשוב, בעיקר בסביבה שבה לא מייחסים חשיבות רבה - לא לחינוך ולא למורים. אני שמח על כך. אני באמת שמח", אומר דנזה. "אגב, אני נוטה להקל על עצמי לא מעט. כזה אני. והחוויה הזו מחזקת את זה".

השחקן עוצר לרגע את שטף הדיבור ומוסיף: "אל תגרמי לי לבכות". אבל כמובן שזה מאוחר מדי.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...