שורפת: ראיון עם יובל שרף
רק בזמן האחרון יובל שרף השלימה סוף סוף עם העובדה שהיא שחקנית. עזרו לתובנה הסדרה החדשה "חיים אחרים", שבה היא שוב מגלמת צעירה דתייה, שלוש ההצגות שבהן היא משחקת ושני סרטי הקולנוע בכיכובה שייצאו בקרוב. כך או כך, זאת הזדמנות לשמוע בפעם הראשונה על הפרידה הזמנית משלומי שבן ועל החשמל שחלקה עם עוז זהבי
ב"חיים אחרים" היא מגלמת את אליה, נערה מבית דתי, בסיפור שאפשר להגדיר אותו כ"בילי אליוט" פוגש את "מרחק נגיעה". זהבי מגלם את יקיר, בחור דתי שמחליט - בניגוד לכל המוסכמות - לטבול בעולם הריקוד, בניסיון להחלים מפציעה. שרף מגלמת את זוגתו המיועדת, שצופה בחיים הדתיים והשלווים שתכננה לשניהם קורסים בצעדי ריקוד מול עיניה. "עוד לא ראיתי את הסדרה", היא מודה, "רק שמעתי תגובות של אנשים, חלקן טובות יותר וחלקן פחות. חשוב לי שהסדרה תצליח, אבל אני אחראית רק על עצמי. ניסיתי לשחק הכי טוב שאני יכולה".
מה חשבת כשקיבלת את התסריט? התחברת לרעיון של בחור דתי שמחליט לרקוד?
"זה נראה לי רעיון מקסים. גם נורא התחברתי לבמאי, אריק רוטשטיין, ולעוז. אני לא במעמד של לפסול פרויקטים. מובן שלא אלך למשהו שנראה רע בעיניי, חבל על הזמן שלהם ושלי, אבל זה היה לטעמי. מאוד אהבתי את הדמות שלי, אליה. היא בן אדם טוב, מלא נתינה ויכולת הכלה. היא עוברת עם יקיר הרבה מאוד דברים ונותנת לו ללכת בדרך שלו, כי היא יודעת שאין דרך אחרת. יש בה המון בגרות והמון קבלה. היא לא עובדת מאגו, לא מתוחכמת, היא פשוט נורא רגישה ונורא טובה. אליה חולמת על זוגיות, על אהבה. זאת השאיפה שלה. היא עוברת הרבה מאוד דברים בדרך, כי כל מה שהיה אמור להיות מושלם וברור מתפרק לה מול הפרצוף, בלי שהיא בכלל מספיקה להבין מה קורה".
שיחקת ב"סרוגים" דתייה, את דתייה גם בהצגה "עלמה ורות" וגם בסרט של עודד דוידוף שייצא בעוד שנה. נראה כאילו דוסית זה הטייפ-קאסט שלך.
(צוחקת) "יכול להיות. יצא ככה, ממש לא מכוון".
"כן, נפגשתי עם בחורות, ביררתי על מושגים שלא ידעתי. נגיד, בסדרה, אני אומרת 'מתחיל 18' ולא ידעתי מה זה, זאת תפילה שכולם מכירים. יש סלנג ומונחים שהייתי חייבת ללמוד. לא הלכתי לגור באזורים דתיים, אבל כן פגשתי הרבה מאוד בנות דתיות. אני מנסה לא לשים תגיות. אליה היא דתייה, אבל היא בן אדם כמו כולנו, ילדה בת 20 שיש לה אותם רצונות ואותן מחשבות כמו כולם. אז לא יותר מדי שמתי דגש על זה, אלא יותר על המצב בו היא נמצאת".
איך היה לעבוד עם עוז זהבי?
"אני מכירה את עוז עוד מהמבחנים שעשינו לבתי ספר. הוא למד ב'יורם לוינשטיין' ואני ב'ניסן נתיב', אבל היינו באותה שכבה. יצא לנו לראות אחד את השנייה בהצגות, ותמיד חשבתי שהוא שחקן מדהים. בגלל זה שמחתי לשחק איתו. הוא יודע להיות פרטנר מצוין, מסתכל בעיניים ומראה לך שהוא בעניין
הוא מצליח עכשיו בצורה מטורפת.
"כן, הוא בכל מיני רשימות 'יפים ונכונים', אבל אם אתה ברשימות האלה זה אומר שאתה מצליח? לא יודעת. הכל בא לעוז בשנה אחת ואני לא יודעת איך אני הייתי מתמודדת עם זה. לא יודעת אם הייתי עושה את הבחירות שלו, לעשות הכל במקביל, אבל אני לא במקומו".
הוא חתיך בעינייך?
"בשבילי הוא יפה מדי. הכל מושלם כזה. אני פחות מתחברת לטיפוס הזה. אבל אני חושבת שהוא מצליח בצדק, כי הוא נורא מוכשר ונורא טוטאלי. הוא שחקן טוב".
נראה כאילו שרף לא ממש יודעת איך לאכול את ההצלחה של זהבי. מצד אחד, היא מפרגנת מאוד. מצד שני, אי אפשר להתעלם מהביקורת הסמויה על ההחלטה שלו לטרוף את עולם התקשורת בבת אחת ומכל החזיתות. "הבנתי שאין חוקים לבחירות בקריירה", היא מסייגת. "אפשר לעשות את כל הטעויות ולהמשיך שנים ומצד שני לעשות טעות אחת שתשרוף אותך".
היית רוצה להתפרסם כמוהו?
"זה נחמד אם זה קורה על הדרך, אבל אם זו הופכת להיות שאיפה מרכזית אז את בבעיה קשה. בשנתיים האחרונות עשיתי 25 הצגות בחודש, שלוש הפקות שונות, ואנשים היו שואלים אותי 'מה קורה איתך, לאן נעלמת?'. אותי זה הצחיק שמבחינתם נעלמתי כי אני לא בטלוויזיה, למרות שאני במקצוע שלי, עובדת, מתפתחת. רכילות ופפארצי זה משהו שלא מעניין אותי. בחיים לא הזמנתי פפראצי שיבוא לצלם אותי".
צלם שעובד איתנו סיפר שדווקא שהזמנת אותו פעם לצלם אותך ואת שלומי בזמן שרכבתם על אופניים.
"מה? לא היה ולא נברא, נשבעת לך באמא שלי! זו רכילות מרושעת. אוף, אני רוצה לבכות עכשיו. אני ממש, אבל ממש, לא כזו. אני לא הולכת לאירועים, רק אם זו הצגה, הופעה או אירוע של חברים. מה ששובר אותי זה המכירות של 'טופשופ'. לזה אני הולכת. אבל בדרך כלל אני לא הולכת לאירועים יחצניים. צלמים שולחים לי ס-מ-סים, 'דברי איתי כשאת בים' ואני אומרת 'למה?'. אני ממש, אבל ממש, לא כזו. אני לא מאמינה שזה מקדם את הקריירה בשום צורה".
"כן, אבל למדתי שאי אפשר ממש לטעות במקצוע הזה. יש כאן, בישראל, איזושהי מגמת סליחה שאני אוהבת. אנשים לא זוכרים באמת. הם אולי זוכרים קצת ואז שוכחים. פעם הכל נראה לי כמו חיים ומוות, היום לא. היום הכל נראה לי כמו בחירה שיכולה להיות נכונה, יכולה להיות לא נכונה, אבל זו בחירה. שום דבר לא סופי באמת".
את שחקנית לכל הדרך?
"כן. זו תובנה חדשה. רק בשנה האחרונה התחלתי לומר שאני שחקנית. עד אז היה לי קשה. אני כזאת. תמיד היה לי קשה, למשל, לומר את השם שלי. 'יובל' היה נשמע לי כמו שם של בן, ו'שרף' פשוט לא ישב טוב לטעמי. אז כשהיו שואלים אותי איך קוראים לי הייתי אומרת 'יובלשרף', מהר ובשקט. לדעתי רק בסביבות גיל 20 התחלתי להגיד בקול רם את השם שלי. ככה היה לי גם עם המקצוע שלי. כשהיו שואלים מה אני עושה הייתי אומרת 'שחקנית' בשקט ובהתנצלות.
"היום אני הרבה יותר שלמה עם עצמי, ומציגה את עצמי כשחקנית בביטחון. זה מקצוע מאוד קשה, אבל הדרך הארוכה שעברתי הכינה אותי אליו. אני מקווה שגם עוד עשר שנים אחשוב ככה ואוכל להתפרנס ממנו. חוץ מזה, כרגע אני בתקופה שנורא בא לי לעשות עוד משהו. סיימתי את לימודי המשחק לפני שנתיים וקצת ומאז היו לי שנתיים מאוד אינטנסיביות. בזמן האחרון אני בקצת חופש, אז מתעוררות לי מחשבות. אני עושה המון יוגה, אז קצת בא לי ללמד יוגה. ואני לומדת פיתוח קול. ובא לי לכתוב, אבל אני יודעת שאני רחוקה מזה ועוד יש לי דרך. ואולי משהו בעסקים. כאילו, יש לי את המקצוע שלי, אבל אני מחפשת עכשיו משהו בנוסף".
כבר ארבע שנים ששרף נמצאת בזוגיות פוטוגנית עם הזמר שלומי שבן, עליה היא לא מרבה לדבר בדרך כלל, שלא לומר הודפת כל ניסיון לחדירה לפרטיות. "שלומי הוא מהמם. הורס את הבריאות", היא אומרת בחיוך ברגע של גילוי. האידיליה הזו הופרה בשנה שעברה, כשהשניים נפרדו לשלושה חודשים, ואז חזרו לקול צהלות הברנז'ה.
איך התמודדת עם הפרידה?
"זה היה סרט רציני, מאוד קשה", היא מודה. "היום אני מבינה שזה חלק מהתהליך הזוגי. את נפרדת ממישהו, ואז בוחרת אותו מחדש. את מגיעה לשלב שהיית לבד מכורח הנסיבות שקרו ועצם זה שרצית בכל זאת להמשיך ביחד עם כל מה שכרוך בזה, וכרוכה בזה הרבה מאוד עבודה, יש בזה משהו מאוד חזק. זה לבחור עוד פעם, לתת עוד הזדמנות. ויש איזושהי השלמה, השלמה אמיתית, הבנה לגבי מה זה אומר, הזוגיות הזו. אני חושבת שזה חיזק אותנו מאוד בתור זוג, כי זה גרם לנו להתמודד עם דברים מאוד קשים. ואנחנו מתמודדים איתם, עדיין. היום אנחנו הרבה יותר יכולים להתמודד עם הכל, והכל על השולחן, הכל פתוח, אתה לא יכול לברוח משום דבר. הכל פה".
נלחמת על החזרה שלכם?
"הבנתי בפרידה שזה מה שאני רוצה ושאני לא מוכנה לוותר. אז נלחמתי על זה, כן. אני לא רוצה לדבר על מה היה בדיוק, אף אחד לא יודע ולא צריך לדעת חוץ ממני ומשלומי. בגדול, הרגשתי שנעשתה טעות ונלחמתי כדי לתקן. הרגשתי שהייתי צריכה לעבור דרך. הבנתי שזוגיות היא מקצוע, עבודה, ושנורא קל לגמור אותה. זוגיות זה משהו שנורא חשוב לי. זוגיות היא הבסיס בשבילי להכל. עם זה אני הרבה יותר. היא מאתגרת והיא מרגשת והיא בלתי נפרדת מהחיים שלי. יותר טוב לי בזוג".
זו לא דרמה, להיות עם זמר?
"ממש לא. אם כבר אני הדרמה ביחסים. אבל אנחנו לא רבים בכלל, טפו טפו. שלומי הוא עמוד התווך שלי, מכיל אותי בצורה שאף בן אדם אחר לא, ואני אותו כמובן. המקצועות שלנו ממש לא דומים. אלו מקצועות אחרים לגמרי. כן, שנינו עומדים על במה, אבל זה לא דומה, אצלנו לפחות. אני חיה עם בן אדם נורא מוכשר וזה כיף, כי אני אוהבת כישרון ונמשכת לכישרון. אבל יש לנו עבודות שונות, ואנחנו גם אנשים שונים".
שרף נראית ומדברת כבוגרת מגילה. אולי בגלל זה הבדל הגילים בינה לבין שבן, 34, לא משחק אצלה תפקיד ("גיל זה אובר רייטד"). ובכל זאת, ולמרות התפקידים הרציניים שלה בקולנוע ובטלוויזיה, כשהבולט שבהם היה התפקיד הנשי הראשי ב"איים אבודים" של רשף לוי, היא עדיין מרגישה בתחילת הדרך. "'איים אבודים' מבחינתי לא היה ממש תפקיד ראשי", היא אומרת. "הוא היה נורא ראשוני בשבילי. נראיתי לי שם נורא בוסרית. צילמתי את זה כשעוד הייתי סטודנטית בשנה ב'. אני עובדת עכשיו על שני סרטים חדשים, ולשם כבר אגיע מוכנה יותר".
"כן, אבל זה לא באמת, המראיינים תמיד הביאו את זה כדי שיהיה משהו לדבר עליו. תמיד כשרוצים לדבר איתי על זה אני מרגישה שאני צריכה להתגונן. עכשיו אני בקטע של לא מתגוננת. זה חלק מהדרך שלי. גם עשו מזה יותר ממה שזה. הייתי פעם אחת בחו"ל, נסעתי לצלם משהו בקאריביים והיה לי מאוד קשה, אז דיברתי על זה. את הדברים שעשיתי בעולם הדוגמנות אפשר לספור על שתי ידיים. לא עשיתי שום דבר גדול באמת. עובדה שגם לא כל כך הצלחתי בזה, כי לא באמת רציתי את זה. זה איכשהו קרה, אבל לא באמת הייתי דוגמנית.
"זה עולם מאוד קשה שגרם לי להרבה בעיות עם עצמי. ההתעסקות רק ביופי היא לא בריאה. אני משלמת על זה עד היום. זה גרם לי להיות במקום של כזה חוסר ביטחון, שכל הזמן רציתי להתרחק משם. אמרתי שאני אלך ללמוד משחק כדי לנפץ את זה, כדי להראות שאני יכולה לעשות דברים מעבר".
אמרת קודם שאת גם רוצה לשיר.
"זה החלום הנסתר שלי, אבל נראה לי שהוא לעולם לא יקרה".
את מתכננת עוד תפקיד בטלוויזיה?
"אני אוהבת טלוויזיה וברור שהייתי רוצה להחזיק יום אחד תפקיד ראשי. אני חושבת שבטלוויזיה יש לי עוד הרבה מה לעשות, אבל תיאטרון זה היומיום בשבילי. אני חושבת שכל שחקן צריך לעשות תיאטרון. זו עבודה קשה, אבל זו מתנה. אני כל הזמן משווה הצגות לזוגיות. יש את היומיום, השגרה, ויש ריגושים, וכל פעם צריך למצוא את המשהו הקטן, המחוות הקטנות, שירגשו אותך. גם בזוגיות וגם בתיאטרון יש את הפחד הגדול הזה של להשתעמם מעצמך. אתה לא יכול להישאר שאנן, סתם ללחוץ על פליי, למרות שלפעמים עושים את זה ומי שיגיד שלא משקר. עוד לא קיבלתי את התפקיד הזה של להחזיק סרט או סדרה, אבל גם זה יקרה".
סטיילינג: מעין גולדמן
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם