ראשי » רייטינג » אמנות ובמה » תיאטרון

ירון כפכפי: "מסחרי זו לא מילה גסה"

ירון כפכפי, שם נרדף למחזות זמר בחנוכה, מנסה השנה שילוב שונה ואמנותי יותר: נחום גוטמן ואופרה. בראיון מיוחד הוא מספר על ההפקה של "לובנגולו מלך זולו" ועל המעבר לברודווי

אילו היה מישהו מספר לנחום גוטמן, שהרחיק עד לדרום אפריקה בשנת 1935 במטרה לצייר את ראש הממשלה, שמסע הספארי שערך יהפוך למדור פופולרי בעיתון "דבר", הוא בטח היה מחייך. אילו היה מישהו אומר לגוטמן שהמדור הזה יהפוך לקלאסיקה, הוא ודאי היה מחייך חיוך רחב יותר. אבל אילו היו אומרים לו ש"בארץ לובנגולו מלך זולו" יהפוך לאופרה, לזה הוא ודאי לא היה מאמין.


בתחילת נובמבר (בכורה ב-4 בנובמבר , 17:00), תעלה האופרה לכל המשפחה "בארץ לובנגולו מלך זולו" במרכז לאופרה פרינג' שבמרכז תרבות מנדל בתל אביב יפו. שלוש שנים תמימות נמשכו הכתיבה והפיתוח של הגרסה הבימתית, לאחר שהתקבלה ברכתו של חמי גוטמן, בנו של הצייר והסופר הידוע.

גוטמן הבן אישר לעשות שימוש בציוריו המקוריים של אביו לצורך עיצוב התפאורה, התלבושות והבובות על ידי המעצב פרנקלין טברס; סמדר שיר הופקדה על כתיבת הטקסט; את תפקיד במאי ההצגה קיבל מנהלו האמנותי של המרכז לאופרה פרינג', יובל זמיר, ועל המוזיקה הופקד ירון כפכפי, החי בשנים האחרונות על ציר ניו יורק-ישראל.

כפכפי, שמאחוריו קילומטראז' נאה בהפקות גדולות כמו "הלב", "סביב העולם ב-80 יום", "המלך ארתור", "פיטר פן", "הקוסם" ועוד רבים, הלך הפעם על שילוב שונה ולא בדיוק מסחרי: נחום גוטמן ואופרה. "מסחרי זו לא מילה גסה ", הוא מסביר את הבחירה המעניינת. "אפשר להיות מסחריים גם ברמה אמנותית מאוד גבוהה עם אמירה ועם עניין. עם זאת, אני נורא נרגש מעצם הפנייה אליי לכתוב אופרה. מישהו הבחין בי מעבר לפוסטרים הגדולים של חנוכה".

במרוצת שש השנים האחרונות, עובד כפכפי בצמידות עם תיאטרון "גושן" לילדים. "אני מרגיש ששם יש לי הזדמנות לקחת אחריות לדור הבא של צופי התיאטרון", הוא אומר. "זה מרגש אותי, והיום אני מבין את גודל האחריות. לפני כן אמרתי:'אני אעשה את זה בינתיים, עד שאעשה תיאטרון למבוגרים'. אבל אני מבין שבעצם זו אפילו שליחות".

מסתמנת מגמה שמקרבת ילדים לאופרה.
"אני לא חושב שיש לילדים בעיה עם אופרה. מי שצריך להשתכנע זה דווקא המבוגרים. זו דרך מאוד גדולה מהחיים לספר סיפור, ומי לא אוהב לשמוע סיפור גדול מהחיים? התעשייה בהוליווד פורחת מזה. העניין הוא לפנות אל ההורים ולהגיד להם:'תנו להם צ'אנס. זו אחלה הזדמנות לספר גם לכם את הסיפור'.

"אני במקרה גדלתי באופרה. אמא שלי הייתה זמרת באופרה הישראלית הישנה והמדהימה שהייתה ברחוב אלנבי 1 בתל אביב. הייתה לי הזדמנות להיות כילד בשנות השבעים והשמונים המוקדמות בתיאטרון משנות הארבעים. יכול להיות שהיא זו שהובילה אותי למחזות הזמר והתיאטרון. אני לא בטוח שאני דוגמה לכל ילד, אבל מניסיון, ראיתי שלספר את הסיפור בגדול זה משהו שכולם נורא אוהבים. הבעיה העיקרית היא שזה נורא יקר וכרוך בסיכון מאוד גדול, ולכן לא עושים מחזות זמר מקוריים בארץ. זו הסיבה שניסיתי את מזלי בחו"ל".

כשכפכפי אומר "ניסיתי את מזלי", הוא מתכוון למגעים המתקדמים שהוא מנהל בימים אלה בנוגע ל"דוד", המחזמר הראשון שכתב ב-1992 במטרה להעלות אותו בניו יורק. זה לגמרי ללכת על החלום, עד הסוף.

"שותפתי נעה תשבי אמרה לי לפני עשור כשהיא עברה לחו"ל: 'אתה תראה שאני אביא את דוד לברודוויי'", הוא נזכר. "זה שהיא רואה קדימה ופועלת כדי שדברים יקרו, מאוד מעורר השראה. כש'דוד' עלה, זו הייתה הפקה של עיריית תל אביב בצפון העיר ונעה השתתפה בה ושימשה כאשת יחסי הציבור. מצאתי את עצמי עם עיתונאים ומפיקים, כשכל התעשייה עולה לרגל לראות את'דוד'. זו הייתה טבילת אש שבעקבותיה התחלתי את ההצגות של חנוכה".

בחזרה לזולו. לא חששת מפני השפה ה"גוטמנית"?
"אני לא חושב על העניין של השפה, בפרט כשעושים הפקה בימתית ויזואלית עם תלבושות, ריקודים ומוזיקה. הרעיון של תיאטרון הוא להעביר חוויה, לא תמיד מילולית. שאלתי את עצמי לא פעם: אם יושבים פה ילדים של עובדים זרים שאינם דוברי עברית, האם הם יכולים להתרגש? התשובה היא כן. אני לא מפחד מזה. להפך. אני נהנה להרים את כולם יחד לרמה הבאה".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...