אחוות הטבעת: על "בטבעת זו" ו"מתלהבת"
"בטבעת זו" היא תוכנית שאינה מציגה קריקטורות, אלא אנשים אמיתיים שמדברים על החיים. "מתלהבת" לעומת זאת הייתה אמורה להציג את חייה וזכרונותיה של מיה דגן, אבל מרגישה לא ממש אמיתית
''בטבעת זו'', שני, 21:00
רצה מיומנת במירוץ שליחים. גוטמן צילום מסך
"בטבעת זו" שמה לעצמה למטרה לפרק את מוקשי הנישואין הגדולים בשיחה גלויה, במפגש בין זוגות בניצוחה של המאסטר גוטמן. התוכנית הראשונה מנסה להעביר מסר ברור: תדע כל אם עבריה שהבאסה הזו שהיא מרגישה אחרי הלידה, קרתה לרבות וטובות והחיים אחר כך הם ממש לא תענוג. שיטת התוכנית מבוססת על תמהיל מעניין של: אני מדברת עליך ועליי בטלוויזיה, ואנחנו שוכחים שגם חמתי רואה את זה.
גוטמן של "בטבעת זו" היא רצה מיומנת במירוץ שליחים. רגע אחד היא יושבת עם הפסיכולוג ד"ר משה אלמגור ומשתפת בפחדיה, מחסומיה וכשלונותיה. מיד אחר כך היא תיקח את הלפיד ותשים פעמיה למשפחה אחרת, שם היא תשב על קפה ותשמע אותם מספרים מה קרה כשהילד הראשון נולד, מה הפחיד אותם ובאיזה רגע הם הרגישו אובדן של כל מה שהיה פעם. משם תנוע גוטמן על הקו הדק שבין חברה טובה שקפצה לקפה לבין מאמנת סטאז'רית. היא מסיימת את הפגישה ורצה לעשות חילופי תפקידים עם ד"ר אלמגור, הפעם כמראיינת ושואלת: מה היית מציע להורים האלה? למה זה קורה להם?
העובדה הכי מפתיעה היא שזה די מצליח לה, לגוטמן. היא יוצאת מהסדרה
כמעט ללא שריטה. אבל, גם כמעט ללא חותם. היא מרחפת מעל הסצנות ועושה הכל באמת כמו שצריך: השאלות, ההנהונים, הדיקציה הרכה והמכילה. אבל חסר משהו, זווית אישית. משהו לכתוב עליו הביתה.
"בטבעת זו" מכבדת את גיבוריה. על כך היא ראויה לכל ההערכה. הטקסטים של המרואיינים כמעט ונגועים בסטריליות. ענן של מודעות מרחף מעל כל משתתפיה. התוצאה קרה משהו, אך לא נעדרת תוכן. מעל התבשיל הזה מטפטפת גוטמן בעצמה רוטב צהוב דהוי מחייה האישיים, אבל גם הוא במרומז. אין פה וידויים ששמורים לכתבות סופ"ש גדולות ובטח לא הדלפה חמה ששמורה רק לכתב הרכילות הקרוב למגוריה.
במובן הזה "בטבעת זו" היא סוג של מתיחה. מתיחה טובה. גוטמן מזמינה אתכם לדבר על זוגיות ומבטיחה שתחשף. הקהל הרעב שאולי משווע לקצת מידע מפורט על המלכה האם יתאכזב אבל ייצא נשכר, גוטמן באמת באה לעשות עבודה. "בטבעת זו" היא סדרה שחשיבותה בנושא שהיא מעלה: משפחות מדברות מול המצלמה על החלום ושברו, הבנאליות של החיים, החיים הכי רגילים. וטלוויזיה שאינה מציגה קריקטורות אלא אנשים אמיתיים היא מצרך נדיר.
מיה דגן
צילום: יח''צ
"מתלהבת", שני, 22:00
לא קל להיות מיה דגן. "מתלהבת" היא אחותה הקצת ביישנית של "מה זה השטוית האלה". האמת, צריכה להיאמר: אין הרבה דימיון בין השתיים, אבל שנים רבות של צילומים וחברות משותפת הפכו את משימת ההשוואה בין התוכנית של הכוכבנית המתולתלת לזו של הבלונדינית למתבקשת.
בניגוד לאחותה הצעקנית והשנונה, בוחרת "מתלהבת" להציג פורמט מפוזר משהו. עד כה צפינו באמת בדגן המתלהבת שאנחנו מכירים ממועדון לילה ועוד שאר הרפתקאות. הבעיה של "מתלהבת" היא בהעדר התלהבות עליה היא מצהירה. "מתלהבת" היא יותר "אצלי הכל בסדר".
על פי כתב המינוי אמורה דגן לקחת אותנו למחוזות ילדותה הדחויה. לפצעים הכי מלבלבים ושם כבר לטפל בנו בגז צחוק, אבל סיפורי ילדותה לא ממש מרגישים, ממממ.. נו איך לאמר זאת... שלה, וההבטחה להביא משהו שהוא לגמרי שלה מתגלה כאן כסינופסיס שלא ממש מגיע לכדי מימוש.
בין הדיאלוגים השנונים וקטעי האנימציה המושקעים נדחפות לעיתים הנחתות הומור כל כך צפויות ומנוגדות לאווירה הכללית של הסדרה עד שניתן לחוש ממש (הימור) מקרוב את התערבותו של הגוף המשדר בתכני הסדרה. דמותה של דגן הכתובה היא טובה, קולחת אבל כל הזמן נראה כאילו מישהו קצת הוריד לה את הראש. מישהו אמר למתלהבת: דברי חלש, וחבל. כי דגן הייתה אמורה לשיר לנו סולו.
ואף על פי כן ולמרות הכל, "מתהלבת" עוד יכולה להפוך למתלהטת. קצת יותר ווירטואוזיות, פחות היסוס ומיה דגן יכולה להפוך לילדה החדשה של השכונה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם