האלים משתוללים: על העונה השלישית של "דם אמיתי"
אחרי שלושה שבועות עם העונה השלישית של "דם אמיתי", אלון הדר חושב שהסדרה הפכה לווידאו-קליפ ענק, והבין שהוא איבד את האמון ביוצרים
לכן קיבלתי בשמחה את "דם אמיתי", הסדרה הנהדרת של אלן בול על ערפדים, שכל כולה אלגוריה על יחסי החברה המודרנית לאחר. אפילו הנטייה הטבעית שלי לדלג מעל סדרות הדרקולה למיניהן התכהתה. וזה לא בגלל שגיליתי שיש לי סבתא רומנייה.
כבר מהפתיח הגאוני (דייויד לינץ' פינת "עקרות בית נואשות"), "דם אמיתי" התגלתה כסקסית בטירוף, טראשית במידה, מותחת כנדרש ומאוד מאוד מסקרנת. אני חושב שבשתי העונות הראשונות בול הצליח ליצור איזה סוג של מאזן אימה בין עלילה מוזרה משהו (בכל זאת "דם אמיתי" מבוססת על סדרת הספרים "מסתרי הערפדים הדרומיים" שכתבה שארלין האריס) לאיזה בסיס איתן שמתקיים על קרקע המציאות. זו הייתה אמריקה מאוד מובהקת, דמויות שתיקשרו את עולם הדרום של לואיזיאנה.
הסדרה תפסה אותן ברגע מסויים, באותה שלב של חיפוש עצמי אינסופי, אבל עם ניצנים ראשונים של השלמה לחיות עם מה שיש. העיירה בון טאמפ קיימה אורח חיים צנוע, אבל מגניב. מסורתי, אבל שרוט על כל הראש. דתי, אבל חרמן חבל על הזמן. יופי של מקום.
אלא מה: לתוך מציאות שאיכשהו איזנה את עצמה, חדרו הערפדים וערערו את הסדר הישן. הם הצביעו על כך שמערכת חבר תית-שלטונית שאינה מסוגלת להכיל את האחר, לעולם לא תהיה מאוזנת ושיוויונית. זה גטו שמונע בחסות הפחד והמסורת, מנגנון שזורק טילים בליסטיים בשם הטוהר, אשר חוזרים כמו בומרנג על משלחיהם.
- הכירו את אלכסנדר סקרסגרד
יצר הרע. דם אמיתי
AP
אבל פרחי הרוע התקיימו גם בצד השני של האדמה. הערפדים, בדיוק כמו בני האדם, התגלו כתאבי כוח ושליטה ובעלי מוסר מפוקפק. במובן הזה, נוצר מאזן כוחות מוסרי: הרוע כחלק בלתי נפרד מהקיום האנושי/ערפדי. אבל הערפדים גם התכבדו לקחת חלק בתכונות החיוביות של האנושות: התאווה לחיים, החשש מפני הכלייה וההבנה של האדם כיצור חברתי. הכיוון הזה מצא חן בעיני.
גם העלילה התנהלה בביטחה. היה משהו מאוד מהנה בקצב האיטי שלה: שניים-שלושה בומים על קוליים לפרק, וזהו. הסלואו מושן הזה אפשר להתפנן מכל השאר: המשחק המצוין, הדיאלוגים השנונים, הדמויות המלוטשות בקפידה. והמסר, הו המסר.
אבל ההנאה הזו נלקחה בעונה החדשה. לפתע הפכה הסדרה למעין וידאו-קליפ ענק, המבויים על ידי אדם שלקח קוקטייל של ספידים מעורבבים באל.אס.די - ולקינוח הסניף שורה של קוק ונמלי אש. לאחר שהתרגלנו
לקבל בטפטוף איטי צורות קיום חדשות ומוזרות (מחליפי צורה, למשל), החליט בול להפיל עלינו ישויות היברדיות ללא הבחנה. קשה לעקוב: רגע אחד זו היררכיה חדשה של הערפדים, רגע שני אלה אנשי הזאב הגרועים מהכל (והם בכלל, אללה יסתור, משחקים ב"מי גנב את העוגה" עם חיילי הרייך השלישי).
לא די ביצורים החדשים ששברו את שיאי הדימיון של הציוויליזציה הקודמת, גם המערך הערכי של החברים המוכרים, שגם ככה לא היה מי יודע מה, התערער. בסצנה בה נראה הערפד השמיימי ביל, הצדיק האחרון בסדום, מתעלס בטירוף עם הערפדית שיצרה אותו (האם הגדולה כאישה המפתה), הבנתי כי אני בעצמי נמצא בלימבו. אף אחד לא הכין אותי לזה. זו הייתה הפרת האמון של יוצרי הסדרה מולי. אבל רק אדיוט כמוני, שמעולם לא טעם "וי" (דם ערפדים טהור), יכול לחשוב כך. יום אחד אדע מה טעם החיים. או המתים.
"דם אמיתי 3", יס אקשן
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם