השארת רק מילים: על "הראל סקעת שובר שתיקה"
אחרי היציאה מהארון של הראל סקעת אמש בפריים טיים ערוץ 2, אפשר לחבק אותו על הצעד האמיץ או לצקצק אל מול העיתוי האומלל. כך או כך, חייבים להודות שמדובר ביציאה עצובה ומלאכותית, נטולת הסברים לשאלות עבר ובעלת הבדלים גדולים בין החשיבות העצמית שבה היא שווקה לבין המציאות בפועל
''הראל סקעת שובר שתיקה'', שני, ערוץ 2, 22:00
"הראל סקעת שובר שתיקה" אינו סרט דוקומנטרי. הוא סרט קומוניקט. טביעות אצבעותיהם של מנהליו של סקעת ושל סקעת עצמו ניכרות בו בכל פריים ופריים. הבית הריק, המקרר הריק, הספות הלבנות הגדולות, כולם משמשים שחקנים דוממים באחת היציאות הכי עצובות מהארון שהיו בתקשורת לאחרונה.
הדבר הכי בולט בדרמה העצמית שסיפק סקעת הוא המתח בין החשיבות העצמית שבה הוא לוקח את דבריו ואופן משפטיו לבין אפקט הפיהוק העצום שהם יוצרים. אל מול הרצון ליצור סצנות גילוי מסעירות ומרעידות נפש ניצבים קטעי ניבים סתומים, גילויים עצמיים לא בשלים ומשפטים שמעידים שלאמת אכן מספר פנים.
מה יש בהראל סקעת שכל כך גורם לאנטגוניזם? מה יש בגבר הנאה הזה, עם הקול המדהים, שגורם לאנשים רבים להתנפל עליו בעוצמות רמות במיוחד? במשך השנים הפך סקעת לשמעון פרס של עולם הבידור. איש מוכשר שאפשר לסמוך עליו שהוא כבר יידע להפסיד גם שהוא מתחרה נגד עצמו.
התשובה כנראה מורכבת מכמה רבדים. העיקרי בהם הוא שסקעת פשוט מנסה לאחוז את המקל בשני קצותיו. הסרט מוכיח שהוא באמת חושב שאפשר ללטף ולשקר. אפשר לתת למנהלים שלו לספר לכל כלי התקשורת שישראל כובשת עוד שנייה את האירוויזיון ולאמר בסרט שזו הייתה פנטזיה של הקהל והוא בכלל לא מתעסק בתוצאות.
אפשר לספר בראיון עומק לעיתון לפני חצי שנה שהוא רווק כי "עדיין לא מצא את האחת" ומיד עכשיו לתת לנו את הסקופ ש"אם יהיה לו בן זוג הוא לא יסתיר אותו", ולהציג את שתי האמיתות כתהליך עצמי עמוק ואמיתי. ובכלל אפשר לעשות סרט שעוסק ביציאה מהארון ובו זמנית לבקש לא להיות סמל, לא להגיע למרחב הדיון הציבורי.
בשיאו של הסרט סקעת מספק את הגרסה שלו לאירועי אוגוסט השחור שלו. הוא מספר שהסיבה שלא יצא מהארון בהופעה ההיא לזכר הרוגי הבר-נוער הייתה כי אף אחד לא יקבע לו מה הטיימינג הנכון. הוא צודק, פריים טיים הוא תמיד טיימינג טוב. יציאה מהארון היא מוצר שיווקי לכל דבר. דבר מזון שיש לשמור לימים קרים ונטולי זוהר. למה לצאת מהארון באלבום הראשון כשאפשר לצאת אחרי שהאלבום השלישי מקרטע? דווקא במבחן האמיתי הזה ניצבת הבעיה הכי גדולה של המהלך התקשורתי הגדול הזה: הראל הגיע אליו כשהוא מפסיד מכל כיוון.
הסרט אמור לסקור את קורותיו של סקעת בשנה האחרונה. מוזר איך פרק האירוויזיון המאוד משמעותי בשנה הזו ובקורותיה של רשת נזנח כמעט לגמרי ופינה עצמו לווידויי הזמר הצעיר ופיזור הענן מעל "נטיותיו המיניות". ככזה הופך הסרט לכתבה ארוכה, מתישה וגוררת רגלים. מונולוג ארוך שסופו ביציאה דרך פתח המילוט הקרוי "אם יהיה לי בן זוג". בהפסקת המנוחה מספק סקעת סקופ מרעיש: הוא נוסע בלי רישיון כבר חצי שנה. אפשר לחזור לנשום.
בבוקר שאחרי שבירת השתיקה יחולקו המגיבים
ממרומי נתוני הרייטינג של הסרט שיתפרסמו חייבת רשת לשלוח זר פרחים ענק לגל אוחובסקי. האיש שלא קבע להראל טיימינג, הכריע את הכף בסופו של דבר וגרם לו לצאת מהארון בסרט בלב ערוץ 2. מה יהיה עכשיו? האם נזכה לשירי ציפורים שאומרות שירה או שאולי יחזור סקעת לחייו הקודמים אבל בארון שקוף, ימים יגידו.
שני המחנות יסכימו שדמותו של סקעת שנשקפה על המרקע אמש הייתה הרבה פחות מגובשת, מסודרת ויותר פגיעה מכל מה שחשבנו שאנחנו יודעים עליו. הראל סקעת יצא מהארון שלו כמי שכפאו שד. לא שלם, מבוהל ומבויש. לרגעים, היה בזה משהו מכמיר לב. סלח לנו הראל, לא ידענו שאתה כזה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם