סחר בסמים הוא המקצוע הכי בזוי שיש: ראיון עם רועי ברקן
לרועי ברקן היה הכל: חיים טובים, אבא מפורסם, בת זוג אוהבת. אבל אז הוא גילה את הקוקאין, הפך לספק הראשי של הסלבס בתל אביב והתמכר לכסף הקל. היום, חמישה חודשים לאחר ששוחרר מהכלא ובעקבות טיפול גמילה, הוא אוסף את השברים, מגדל את בתו התינוקת, כותב ספר ושוקד על סדרת טלוויזיה שמבוססת על חייו. גם לאסי ולליאור דיין שהעידו נגדו הוא סלח מזמן
ביום שישי הגיע העבריין לאסוף אותי עם הג'יפ שלו. שאלתי לאן נוסעים, והוא ענה שהולכים לבקר את הפרסומאי. הרגשתי לא בנוח, הפרסומאי נשוי עם ילדים, לא רציתי לעשות לו סרטים בבית. שכנעתי את העבריין שניפגש כולנו בחניון של גני התערוכה. כשהפרסומאי הגיע העבריין לא דיבר, רק נתן לו שני פיצוצים לפנים. "אם עד מחר אין 9,000 שקל אני שובר לך את הרגליים", איים העבריין. הפרסומאי תיקן: "אתה מתכוון ל-8,000. העבריין הבהיר שעל החוב יש עכשיו ריבית של אלף שקל, וכל יום יתווספו אלף שקלים נוספים. הייתי בהלם, מצבים כאלה ראיתי רק בסרטים. למחרת הביא הפרסומאי את הכסף. התנצלתי. זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו. תירגעו, הוא לא מת, רק לא קנה ממני יותר סמים".
(מתוך "הדילר", ספרו האוטוביוגרפי של רועי ברקן)
לרועי ברקן היו אינספור הזדמנויות לעזוב את עולם הסמים. חצי שנה לפני מעצרו הוא זומן לחקירה, אולם לאחר שבועיים חזר לסחור. הסיוטים בלילות, מהם התעורר שטוף זיעה וקצר נשימה, רמזו לו שחייו של סוחר סמים עלולים להסתיים עם אזיקים על הידיים, אלא שברקן חי בתוך סרט שהוא כתב, הפיק, ביים - והיה בו השחקן הראשי. התנהל כמו גבריאל, הנוכל השרמנטי וחסר הדאגות ששיחק אביו, יהודה ברקן, בסרט "חגיגה בסנוקר".
כמו גבריאל, גם רועי תר אחר כסף קל. שלוש שנים חי בתוך הילולת סקס, סמים ואלכוהול, מכר קוקאין לסלבס שבילו במועדון הברקפאסט קלאב בתל אביב ונפל לפנות בוקר על מיטתו בערפול חושים מוחלט. ברקן מכר לעצמו אשליות. כמי שלקה בתסמונת הבן של, מצא דרך מעוותת להידמות לאביו, מלך סרטי הבורקס. במין שעטנז של דמויות שרקם יהודה ברקן, מתוך תחושה מתעתעת של סלבריטאיות, השלה רועי את עצמו שסוף סוף גם הוא זכה להכרה ופרסום.
אלא שהרצון להיות באור הזרקורים שרף אותו. במרס 2007 נעצר בחשד לסחר ושימוש בסמים, נשלח למוסד גמילה, התמודד עם כתב אישום על מכירת חשבוניות פיקטיביות וריצה עונש של 11 חודשי מאסר, ממנו השתחרר לפני כחמישה חודשים. עכשיו הוא משפריץ אנרגיות מחודשות.
הוא מתמסר לגידול בתו בת השנה שנולדה בעודו בכלא, מארגן ערבי קריוקי בבר הפיץ' בתל אביב, מנהל מסעדת בשרים ברחוב קרליבך, שוקד על כתיבת יומן בתקווה שיהפוך לספר אוטוביוגרפי בשם "הדילר", וכותב גם סדרת טלוויזיה המבוססת על שיקומו במרכז הגמילה רטורנו שליד בית שמש.
בסדרה, שתיקרא "מכורים", יככבו טיפוסים בעלי התמכרויות מגוונות, כשברקן - נטול לגמרי ניסיון משחק - מייעד לעצמו את התפקיד הראשי. את עבודת קדם ההפקה הוא הפקיד בידיו של המלהק מורן מרציאנו ובקרוב יוחלט איזו חברה תפיק את הסדרה, באיזה ערוץ היא תשודר ומי יימנה עם צוות הכותבים.
"הסמים היו סוג של בריחה", אומר ברקן, "וחשוב לי להראות את זה בספר שאני כותב וגם בסדרה. שני הפרויקטים האלה, כמו גם העובדה שהפכתי לאבא, מראים שלמדתי לקחת אחריות. במוסד הגמילה, אליו אני עדיין מגיע פעמיים בשבוע, למדתי להעריך את החיים ולסיים פרויקטים בלי להרים ידיים".
מצאת את הדרך להיות במרכז העניינים בלי לבצע עבירות?
"אני רוצה להיות במרכז העניינים אבל מהכיוון החיובי ועל ידי עשייה נכונה. יש בי רצון עז לצאת לדרך חדשה כדי שהמשפחה תתגאה בי על המעשים החוקיים והיצירתיים שאני יוזם, ועל העבודה המסודרת שיש לי לראשונה בחיי. הטלתי כתם על המשפחה".
אם לא היית נעצר על סחר ושימוש בסמים היכן היית היום?
"לא הייתי הופך לברון סמים, אם זו השאלה, אבל אני מרוצה שהתקופה ההיא הסתיימה. חייתי בשקר ובאילוזיה, ושילמתי מחיר כבד. החופש נשלל ממני לאורך שנה מחיי ועברתי תהליכים פנימיים ונפשיים מטלטלים".
הצלחת לענות לעצמך על השאלה מדוע הידרדרת לסמים?
"ברטורנו, מרכז הגמילה, אבחנו שיש בי את הצורך להיות כל הזמן במרכז ורצון למלא את החלל שהיה בתוכי. רציתי להיות דומה לאבא שלי ובחרתי
אתה מעכל את העובדה שהיית עבריין?
"עבריין זו מילה קשה. אולי הייתי עבריין אבל לא פושע. עשיתי טעויות רציניות ואני מתחרט עליהן בכל לבי. עשיתי שטויות. מבחינתי, סחר בסמים הוא שפל המדרגה. זה המקצוע הכי בזוי שיש. זו הייתה נפילה חד פעמית שלא תחזור לעולם".
מתגעגע לסם?
"ממש לא. מעולם לא חלמתי על הסם ולא ערגתי אליו. גם כשישבתי חודש במעצר באבו כביר רצו המון סמים בתא ולא נגעתי בהם. לעשות קוק זה קטע שעושים עם החבר'ה. לקחת ככה סתם זה פסיכי".
למה אתה שואף היום?
"חוץ מלגדל את הבת שלי ולהוציא את הספר ואת הסדרה? החלום שלי זה לשיר את 'ירח' יחד עם שלמה ארצי בקיסריה".
"הייתי בן 28, זה היה סוף שבוע באילת. אחד החברים שהכרתי אמר לי 'בוא עם החברים שלי לשירותים'. אמרתי לו: 'לא תודה, השתנתי לפני שתי דקות', אבל הוא צחק. 'בוא, בוא, לא הולכים להשתין', אמר לי.
פתאום הוציא מהכיס שקית קטנה עם חומר לבן בפנים. הסתכלתי המום. הבנתי שכולם הולכים להסניף עכשיו קוקאין. אני, אפילו סיגריה לא מעשן. החבר גלגל שטר של מאה שקל והסניף שתי שורות. אחר כך נתן לי. אמרתי לעצמי 'יאללה, מה כבר יקרה משתי שורות?' והסנפתי . האמת, לא הרגשתי דבר, אבל הייתה התרגשות שזו הפעם הראשונה שאני עושה סמים."
מתוך "הדילר"
רועי ברקן (33) נולד וגדל ברמת השרון, אח אמצעי בין דנה לעידו. אביו כבר היה שחקן קולנוע מפורסם, אמו נילי (היום אשתו של מתי גולן) עסקה באמנות. ההורים התגרשו כשהיה בן חמש והוא בהחלט מצא יתרונות בפרידה. "הכל היה נראה לי נפלא. גם מקבלים מתנות כפולות ליום ההולדת וגם יש אבא מפורסם שכל הליכה איתו גוררת עדת מעריצים שמבקשים חתימות. כבר בגיל צעיר אהבתי את האנשים סביבו והיה לי כיף עם זה".
עד היום מתקשה ברקן להודות שלצד הכיף היו גם רגעים לא קלים, בהם רצה את אביו רק לעצמו. אולם יהודה ברקן, שהיה עסוק בעשיית סרטים ובתוכניות מתיחות, יכול היה לספק בעיקר תמיכה מוראלית. "היו מקרים מעטים שבהם כעסתי עליו, במיוחד כשלא הצלחנו להיפגש, אבל תמיד יכולתי לדבר איתו והוא היה מרגיע אותי בדרכו הצינית המיוחדת. אבא שלי הקפיד להגיע לאסיפות ההורים ואפילו יצא איתי לטיול שנתי במצדה. הוא ישן איתנו, אכל איתנו וריתק את האנשים בסיפורים מהחיים. קשה להגיד שיש לי טראומת ילדות".
רועי היה תלמיד בינוני ומטה, אולם גילה כי קיים בו כישרון להפיק אירועים. בחטיבת הביניים ובתיכון שימש כיו"ר מועצת התלמידים וארגן הופעות ואירועי תמיכה למען השבויים והנעדרים. הוא החליט שזה יהיה מקצועו לעתיד וראה בלימודים מטלה מיותרת. כבר בגיל 16 יחצן מסיבות נוער.
עד כמה התואר "הבן של יהודה ברקן? סייע לך?
"לאורך השנים לא אמרתי בפה מלא שאני הבן שלו, אבל אם הייתי צריך ידעתי איך לגרום לאנשים לדעת מי אני. אין ספק שזה עזר במקרים מסוימים, אבל הפריע בתיק הסחר בסמים, שם הרגשתי שהענישה הכבדה נבעה מהעובדה שמדובר בתיק תקשורתי".
איזה זיכרון ילדות בולט יש לך מאביך?
"לעולם לא אשכח איך אבא היה לוקח אותי ואת עידו, בימים בהם יצאו הסרטים שלו לאקרנים, ועברנו מבית קולנוע אחד לשני כדי להתרשם ממכירת הכרטיסים ומתגובות הקהל. אני זוכר איך בשבת אחת אחר הצהריים נסענו לקולנוע בן יהודה, שלא קיים היום, וכשהגענו לפסאז? ראיתי טור ארוך של חצי קילומטר, כאילו מחלקים כסף חינם. שאלתי את אבא שלי מה זה והוא ענה שאלה אנשים שרוצים לקנות כרטיסים ל'ניפגש בסיבוב'. הייתי בן עשר ואז הבנתי עד כמה אבא שלי פופולרי".
יש סרטים שלו שאתה אוהב במיוחד?
"לדעתי, הסרט הכי טוב של אבא שלי הוא 'לופו בניו יורק', זהו סרט חובה והמשחק של אבא שלי מצוין. פחות אהבתי את 'מחפשת בעל על ארבע'".
היו לך שאיפות לשחק בסרטים?
"מעולם לא. העולם הזה סקרן אותי, אבל מהצד השני של המצלמה".
הרצון להתעסק עם השואו ביזנס לא תמיד הצליח לרועי. זמן קצר לאחר שחרורו מהצבא חווה את הנפילה הראשונה, שממנה עדיין נשארו לו חובות כספיים גדולים, בהם מטפל עו"ד עמית ברטוב. ניסיונו להפיק מסיבת עצמאות גרנדיוזית נפל על האינתיפאדה השנייה, והקהל שחשש מפיגועים נשאר בבית. ברקן האב לקח את הנפילה בקלות יחסית. אמא נילי הבהירה שארגון אירועים לא נחשב בעיניה למקצוע. רועי לא ויתר. המועדונים המשיכו לקרוץ לו. בגיל 26 התנסה לראשונה בסמים.
"הייתי בבר תל אביבי", הוא נזכר, "אבל זה לא היה רציני. השימוש היה קצר ומאז לא ראיתי סמים במשך שנתיים עד לאותו סוף שבוע באילת. זו הייתה הפעם הראשונה האמיתית כי היה לה המשך. היינו בשירותים ארבעה אנשים וכל אחד הסניף קצת. העולם הזה לא היה מוכר, מסביבי עישנו רק ג'וינטים. באותו ערב הסנפתי שוב כי לא הרגשתי את ההשפעה של הקוק ושאלתי את אחד מהחברים איך אני אמור להרגיש. בסופו של דבר הרגשתי טוב, אבל זה בגלל הוודקה רדבול ששתיתי בכמויות".
אותו ניסיון ראשוני הפך לשגרה של הסנפות פעמיים בשבוע, תמיד עם חברים. "הסמים התחברו עם חיי הלילה, החברותא, ולא הייתי צריך לקום בבוקר לעבודה. עם זאת, מעולם לא הרגשתי שאני חייב סם. לא הייתי מכור", הוא טוען.
אף אחד בסביבתו של ברקן לא הבחין בשינוי שחל בו. הוא ירד 15 קילו, אבל חבריו ובני משפחתו היו בטוחים שהוא בדיאטה. מדי פעם הגיב בחוסר סבלנות, אולם התנהגותו קצרת הרוח התפרשה כלחץ בעבודה. ברקן התרשם שהסמים קיימים בכל מקום. "המון אנשים סביבי עשו סמים", הוא קובע. "נדהמתי מהכמות. אם הסם לא היה יקר כולם היו עושים אותו. ראיתי מגוון של אוכלוסייה. אנשי עסקים, עורכי דין, דוגמניות, אנשי קולנוע ואפילו שופטת אחת. כשהבנתי שכולם רוצים את זה החלטתי לקפוץ על ההזדמנות. למה שלא אספק את הסמים ובדרך אעשה גם קצת כסף. בפעם הראשונה הרווחתי רק 50 שקל, אבל הבנתי את הפוטנציאל".
"לאחר שראיתי כל כך הרבה עושים סמים ובגלל שכולם מכירים אותי, אז שאלו אותי מהיכן משיגים קוק. בהתחלה שלחתי אותם לאחד הספקים שלי ובתמורה קיבלתי גרם מתנה. מהר מאוד הבנתי שאני יכול לעשות אחלה כסף. התעניינתי אצל אחד הספקים כמה יעלה לי כל גרם והוא אמר 300 שקל. מכרתי ב-400. כבר ביום הראשון לקחתי חמישה גרם והלכתי לברקפאסט. לא חשבתי מה יכול לקרות ועל כך שזו עבירה חמורה. האמת, בחיים שלי לא עשיתי כסף קל כמו שעשיתי באותו יום. חמשת הגרם נמכרו בפחות מחצי שעה. הרווחתי 500 שקלים, קיבלתי גרם מתנה וגם רכשתי חוג לקוחות אקסלוסיבי".
מתוך "הדילר"
במהלך 2006 התנהלו חייו של רועי רק בלילות. כשלא ייחצן מועדון, מכר סמים. עד מהרה התבססה הקריירה החדשה שלו. כמעט מדי ערב, לדבריו, מכר חמישה גרם קוקאין. בסופי שבוע העסק פרח במיוחד והמכירות המריאו לעשרה גרם ביום. בין לקוחותיו המפורסמים היו אסי וליאור דיין. ואז קיבל אות אזהרה. הוא נסע בנתיבי איילון כאשר שמע סירנה וקריאה ברמקול לעצור. ברקן היה בטוח שנתפס והחל להפנות את הרכב לשוליים כשבראשו רצים אינספור פתרונות מילוט. דקות ארוכות נדרשו לו להסדיר את נשימתו גם לאחר שראה כי הניידת עצרה רכב אחד לפניו.
זמן קצר לאחר מכן תפס אותו אחד מספקי הקוקאין שלו לשיחה. "יותר מדי אנשים יודעים שאתה מוכר סמים", התריע . "אתה חייב להקפיד שהלקוחות יהיו קבועים, אחרת תיפול אצל סוכן משטרה. תחביא את הסמים בתוך שקית בתחתונים כי אם יקפצו עליך השוטרים הם לא יעשו מיד חיפוש. תוכל להיפטר מהשקית בניידת".
ברקן אמר לעצמו שסוחר הסמים שלו סובל מחרדות מיותרות, אולם כבר למחרת החלו אצלו הסיוטים הליליים. בחלומו ראה עצמו הולך ברחוב ושוטרים קופצים עליו ומחפשים סמים. מישהו הלשין עליך, אמרו לו. בכל פעם התעורר בתחושת חנק. ועדיין, הוא לא תיאר לעצמו שהסיוט יתממש כל כך מהר. באוקטובר 2006, בעודו צועד ברחוב קינג ג'ורג' בתל אביב, עצרו אותו כמה שוטרים מהיחידה המרכזית ולקחו אותו לחקירה, לאחר שמצאו על גופו חצי גרם קוקאין. כעבור שעתיים שוחרר לביתו. מאז התהלך ברחוב כשהוא מקפיד לסובב מדי כמה דקות את ראשו לאחור.
החשדנות והזהירות לא הועילו. סוכן משטרתי עקב אחרי ברקן ונהג להגיע לברקפאסט קלאב. "הוא פנה אליי והציג עצמו כמי שמכיר את אחד מהחברים שלי בארצות הברית", מספר רועי. "בפגישה הראשונה הוא קנה ממני גרם אחד של קוק ובפעם השנייה הוא לא הצליח. ביליתי במועדון המרפאה והוא ביקש שאצא החוצה למכור לו קוק. זה היה חורף וירד גשם שוטף, אז סירבתי. ביקשתי שייכנס וכשהוא לא הסכים הרגשתי שמשהו מסריח ושלחתי לו הודעה שזה לא רלוונטי ונגמר בינינו".
מה גרם לך לחשוד בו?
"ההתעקשות שלו שאצא החוצה. שיערתי שהוא סוכן משטרתי שרוצה לתעד אותי במהלך עסקה".
הרגשת שעוקבים אחריך?
"לא הייתי כזה חכם בסופו של דבר, רוב האנשים ידעו שמכרתי סמים. מבחינת המשטרה הייתי סיפור סקסי ופיקנטי, הרי אני הבן של יהודה ברקן. שלא יובן שאני מנסה להצדיק את עצמי, עשיתי משהו נוראי. למכור סמים לאנשים זה הדבר הנמוך ביותר".
במהלך החקירה התברר לרועי שאסי וליאור דיין הודו כי סיפק להם סמים. רועי זכה מיד לכינוי "סוחר הסמים של המפורסמים". היום הוא מסתכל בסלחנות על מערכת היחסים עם צמד הלקוחות. "זה היה ונגמר. לאסי מכרתי רק פעם אחת ולליאור מספר פעמים. זה מאחוריי היום".
והכעס על כך שהסגירו אותך?
"היום לא. אפילו הצענו לאסי להיות התסריטאי של 'מכורים'. הוא כתב כמה פרקים אבל זה לא התחבר אלינו והחלטנו לוותר על שירותיו".
אסי דיין: "כתבתי את הפיילוט לסדרה 'מכורים' ותקציר לעשרה פרקים. הקשר נותק כי הם חבורה של אידיוטים שלא עשו כלום לתעשיית הקולנוע בארץ. כעסתי אז אבל היום זה כבר לא חשוב".
את רגע המעצר ברקן לא ישכח לעולם. בתחילת מרס 2007, בסביבות השעה עשר בבוקר, נשמעה דפיקה חזקה על דלת דירתו. "תפתחו, זו חברת האחזקה של הבניין, יש בעיה בצינורות המים", רעם הקול מהצד השני. רועי ידע שזו המשטרה. הוא הביט בבת זוגו, שירה, שישבה עם עיניים קרועות מבהלה, ולא ידע את נפשו. "רציתי למות", הוא אומר, "השוטרים עשו חיפוש בבית ועל הגוף לי ולקחו אותי לחקירה. הם אמרו שיש סיכוי טוב שאני איעצר ושכדאי שאקח תיק עם בגדים. גיחכתי, אבל מה שהם אמרו התקיים".
"הסיוט החל כאשר שמו לי אזיקים על הידיים והרגליים. אני חושב שנכנסתי לסוג של הלם. אני עם אזיקים? הנסיעה לאבו כביר ארכה רבע שעה, אבל לי זה נראה כמו חמש שעות. אני יושב בתוך הניידת ולא מאמין שזה קורה לי. הגענו לאבו כביר והרגשתי כמו בסרטים. צילמו אותי, לקחו טביעות אצבע. העלו אותי לחדר החדש שלי, תא של ארבעה אנשים ושתי מיטות קומתיים. והמזרן. אפילו לכלב שלי לא הייתי נותן לישון עליו. מזרן דק ומסריח. הייתי בלי בגדים ובלי מצעים. שכבתי על המיטה והתאפקתי לא לבכות. צחקתי לרגע רק כאשר ראיתי שמספר התא שלי הוא 24. תמיד סיפרתי שזה מספר המזל שלי".
מתוך "הדילר"
במהלך מעצרו נשבר ברקן לראשונה. הוא נחקר במשך כמה שעות, לא ידע איך יגיבו הוריו ובת זוגו. הוא היה מנותק מהעולם. רק בשעות הערב הודיעו לו שעורכת דין הגיעה לשוחח איתו. כאשר שאלה לשלומו, חיבק אותה ופרץ בבכי. "אני חושב שבכיתי כך חמש דקות,? הוא מספר על הרגע ההוא. "מעולם לא הייתה לי בעיה לבכות, אני בוכה גם בסרטים עצובים. כאן זו הייתה התפרקות. הרגשתי בתחתית של התחתית. רציתי למות. חשבתי על ההורים ופרץ ממני בכי בלתי נשלט. לא אמרתי דבר, רק חיבקתי אותה ובכיתי".
למחרת הובא ברקן לבית משפט השלום בתל אביב להארכת מעצרו. הצלמים והעיתונאים עטפו אותו בשאלות, אבל רועי רק חיפש את מבטו של אביו. כשנודע לו שמעצרו הוארך בחמישה ימים הוא נשבר שוב. "שהיתי במעצר במשך חודש. 23 שעות ביום הייתי בתא. רק שעה אחת הוקצבה לטיול במגרש אספלט קטן. בהתחלה רק רציתי לישון, היו לי סיוטים בראש. קראתי קצת ושיחקתי קלפים".
עוד בשבוע הראשון למעצרו למד ברקן על העולם שנקלע אליו. כשהובא לאחד הדיונים בבית המשפט הוא שהה במרתף העצורים עם עוד כשלושים חשודים. לפתע ניגשו אליו שני ערבים וביקשו ממנו להסיר את השעון מידו. ברקן חשש שאחד מהם יוציא סכין מאולתרת וידקור אותו. לאחר שהתעשת הבין שכדאי לדבר בשפתם. "לקחתי אחד מהם הצדה ואמרתי שבמקום השעון אדאג להם לסיגריות וטלכרטים. זה גרם לי להפנים היכן אני נמצא. השעון נשאר אצלי אבל הוא עלה לי בארבע קופסאות סיגריות וטלכרט של 120 שיחות. מתברר שסרטים יכולים להפוך למציאות".
לאחר כארבעה שבועות, בסוף מרס 2007, בית המשפט החליט להעביר את ברקן לחלופת מעצר במוסד הגמילה. הוא שהה במקום חצי שנה וחזר לביתו עשיר בתובנות חדשות כשבאמתחתו טיוטת ספרו החדש ורעיון לסדרת טלוויזיה. בשמש הסתווית של ישראל נראה המוסד השבוע כלקוח מתוך נוף בטוסקנה. בית אבן גדול וצהבהב, הרים מוריקים שמקיפים אותו, בחזיתו מטע גפנים גדול וברקע מנצנצת בריכת דגים. מאז שחרור מהכלא, בניכוי שליש ממאסרו, מחויב רועי להגיע למקום פעמיים בשבוע. טון דיבורו מתרכך ברגע שכף רגלו דורכת בחצר.
"סדר היום היה קשה, לא מעט עבודות פיזיות וניקיונות, המשמעת קשה. אבל זה המקום הראשון שהצליח להיכנס לתוך הנפש שלי,? הוא אומר. "בעבר ביקרתי אצל פסיכולוגים אבל העדפתי לשתוק. כאן דיברתי. ברטורנו למדתי על הכעסים הפנימיים שלי".
מה למדת על עצמך?
"שהייתי מכור לחיים הטובים, לדברים הקלים, למסעדות, לסמים. עשיתי המון קיצורי דרך ולא לקחתי אחריות על כלום. כאן לימדו אותי לא לבחור בדרך הקלה. בפעם הראשונה סיימתי כל טיפול, כל סדנה, לא איחרתי לשום מסדר בוקר. הבנתי שחייתי חיים ריקים, שהסמים הם אסון. התחלתי לקחת אחריות על דברים שעשיתי ולמדתי להעריך את החיים. בתוך גן העדן כאן למדתי מהו גיהנום".
איך היו השיחות עם הוריך באותם ימים?
"זה היה לא קל. היו סדנאות בשיתוף ההורים והם הטיחו בי דברים קשים, במיוחד אמא שלי. היא אמרה שלא התאמצתי מעולם. גם אני אמרתי את מה שהציק לי ולראשונה דיברתי מהלב".
הסכמת ללכת לרטורנו מתוך כוונה אמיתית להשתקם או רק כדי לנסות להימנע ממאסר בפועל?
"בהתחלה חששתי מהמקום אבל הבנתי שזה לטובתי. לא היה לי קל. הסיטואציה הקשה, הנבירה בנפש, סיפורי החיים המורכבים של הנגמלים האחרים. כששמעתי את הסיפורים דפקתי לעצמי על הראש. היו לי חיים מסודרים, לא הבנתי למה בכלל מכרתי סמים. סתם תקופה פרועה ורעה. ההנאה הייתה שטחית ומגעילה, והיא הייתה חלק מהשקר הגדול שחייתי בו. אני ממליץ לכל אדם עם בעיות התמכרות, לכל אסיר בכלא, שיבחר בדרך הקשה ויעבור טיפול במקום כמו רטורנו מאשר ימשיך ללכת בדרך הקלה".
אם היית גדל בבית אחר, עם אבא לא מפורסם, אדם שונה?
"לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שרציתי להיות דומה לאבא שלי. רציתי את הפרסום שיש לו, ומשם זה התחיל. עם הסמים ניסיתי להרגיש גבוה יותר, אבל זה גרם לי לא להרגיש בכלל. אנשים היו צריכים אותי רק כדי לספק את ההתמכרות שלהם. הסמים היו בריחה מהמציאות".
מאז ששוחררת מהכלא ביקרת בברקפאסט קלאב?
"עברתי שם יום אחד ונכנסתי לרגע. ראיתי ששיפצו את המקום. הוא לא כמו שזכרתי, ומאחר שאני נקי מסמים הגעתי לשם רק כדי לבלות ואין עם זה בעיה. עדיין נראה שכיף לבלות שם".
"עבר עוד יום ויש משחק כדורגל בין ישראל לאנגליה. הייתי אמור ללכת למשחק הזה אבל אני סגור ללא טלוויזיה. נזכרתי שבתא של יוצאי רוסיה יש טלוויזיה והצעתי לחברי לתא להשכיר אותה מהם. סגרנו על מאה שקל ושתי קופסאות סיגריות, והעברנו את הטלוויזיה אלינו. ארבע שעות לפני המשחק כיוונו את האנטנה אבל לא ראו כלום. אפילו לא רמז לתמונה. התייאשתי ונכנסתי למקלחת. פתאום שמעתי קולות שמחה, חברי הצליחו לדלות איזו תמונה לא ברורה. זה היה אחרי חודש שלא ראיתי טלוויזיה. המשחק הסתיים בתוצאה 0-0. זה לא היה שווה את המאמץ שעשינו".
מתוך "הדילר"
בספטמבר 2007 סיים ברקן את הליך הגמילה ושוחרר לביתו. סנגורו, עו"ד שרון קינן, הגיע להסדר טיעון עם הפרקליטות וברקן הורשע על פי הודאתו בסחר בסם מסוכן, באחזקה שלא לשימוש עצמי ובשימוש בסם מסוכן.
בדצמבר נגזרו עליו עשרה חודשי מאסר בפועל. הוא היה המום, היה בטוח שאחרי הגמילה עונשו יסתכם בעבודות שירות. עו"ד קינן החליט לערער על ההחלטה. אלא שזמן קצר לאחר הערעור הוגש נגד ברקן כתב אישום נוסף בגין הוצאת חשבוניות מס פיקטיביות ליחצנים ובעלי מועדונים בתל אביב. באמצעות סנגורו השני, עו"ד עמית ברטוב, הודה ברקן כי הפיץ 139 חשבוניות פיקטיביות עליהן גבה עמלה של שלושה-ארבעה אחוזים.
את העונש הוא החל לרצות רק ביוני 2009, לאחר שהערעורים שהגיש בתיק הסמים נדחו. הוא נשלח לכלא חרמון, בו מרבית האסירים הם עברייני צווארון לבן. ברקן חשש מהשהות בכלא, השאיר מאחוריו את תוכניותיו ואת שירה שהייתה בחודשי הריון ראשונים. כבר בתחילת מאסרו פגש את אחד האסירים המפורסמים במדינה, שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון.
שוחחתם?
"דיברתי איתו מדי פעם והתרשמתי שהוא מאוד אינטליגנטי. אני מחזיק לו אצבעות שיצליח בערעור שהגיש. גם הוא קיבל עונש למען יראו וייראו. העונש שלו חמור מדי".
את רוב שעות היום בילה בעבודות ניקיון במשרדי ההנהלה, בקריאת עיתונים בכתיבה ראשונית של הסדרה והספר העתידי. מאז שיצא הוא עוסק בכתיבה ומתארגן לקראת פתיחת מסעדת "קצב", שהוא מנהל לצד השף פרנק אזולאי. "רציתי בהתחלה לכתוב סרט שייקרא 'הדילר' אבל הרעיון הפך לסדרה וספר, שבינתיים הוא טיוטה שמכילה את החוויות האישיות שהצטברו בשלוש שנים של סקס, סמים ואהבה לשירה שעמדה לצידי לכל אורך הדרך. יש לי כבר כמה עשרות עמודים כתובים אבל אני חייב עורך שיעבוד איתי. אני אשמח אם אחת מהוצאות הספרים תרים את הכפפה ותסייע לי להוציא את הספר, הוא יהיה חובה לכל בן 17 ומעלה ויתאר את עולם הסמים מנקודת מבטו של הסוחר".
איזה מסר אתה רוצה להעביר?
"עד כמה סוחר הסמים הוא נחות. הסוחר הוא אדם שחי כאילו אין מחר. המסר הוא הגילוי שלי מחדש, ההכאה על חטא. אני הייתי זה שהרס חיים של אחרים ויותר לא אתן לזה יד".
אם הספר יחשוף את עולם הסמים של רועי ברקן, הרי שהסדרה תעסוק במקום ששיקם אותו. "רטורנו הוא מקום שעיצב אותי לכל החיים ואני רוצה ללמד על עולמם דרך הסדרה. זו תהיה דרמה שנשענת על המוסד. יוצגו בה מגוון של מכורים. לסמים, לסקס, לאלכוהול, לאוכל, לשקרים, לאינטרנט. הייתי שם ויש לי אינספור רעיונות. כל צופה יתחבר לאחד הסיפורים או לאחת הדמויות. את המכור לסמים אני אשחק. מי כמוני מכיר את הסיטואציה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם