ירידה לצורך עלייה: על "לרדת בגדול"
אולגה רז, מנהלת היחידה לתזונה ודיאטה במרכז הרפואי תל אביב, חושבת ש"לרדת בגדול" לא רק שאינה פותרת את הבעיה, אלא מגדילה אותה ומשאירה את משתתפיה ללא כלים להמשיך בדרך לאחר סיום התוכנית. האם "לרדת בגדול" מנצלת את משתתפיה לשם הצגה שחייבת להימשך בכל מחיר?
למה כל כך הרבה אנשים משמינים בעולם? מקור תופעת ההשמנה הוא בפיזיולוגיה וגנטיקה שלנו - הגוף שלנו נוטה לאגור שומן. בעבר הרחוק, תכונה זו של היכולת לאגור אנרגיה במציאות של חוסר אוכל ועודף פעילות פיזית, שימשה כתכונה הישרדותית ממדרגה ראשונה, כלומר מי שתכונה זו הייתה "רשומה" בקוד הגנטי שלו – גברו סיכוייו לשרוד ולהביא צאצאים. מי שתכונה זו הייתה חסרה לו, סביר להניח שמת צעיר ולא הספיק להשאיר צאצאים. כך שמבחינה גנטית, אנחנו הצאצאים של בעלי תכונת האגירה של השומן.
מה זה אומר? בעולם החדש שיצרנו, העולם בו האוכל הפך להיות זמין, טעים, זול ולגיטימי והפעילות הפיזית מוגבלת, בלשון המעטה, רובנו עולים במשקל בתקופה זו או אחרת של חיינו, לא רק הזללנים המופרזים. מי שכן זללן, שאוהב אוכל יותר מכל דבר אחר ומוצא בו את כל החסר לו בחיים – נחמה, הרגעה, אהבה, הנאה, סליחה וכו' - יעלה עוד יותר במשקל, עד כדי משקלים מופרזים. רובם נמנים עם אלה ששיחקו או ישחקו את משחק היו-יו וחלקם גם יגיעו לתוכנית "לרדת בגדול".
בנוסף לרקע הגנטי החזק יש דברים נוספים שחשוב לדעת: כשיורדים במשקל, במיוחד ירידה דראסטית ומהירה, קצב חילוף החומרים שלנו מואט משמעותית. מה זה אומר? שבכל פעם שנאכל קצת יותר, העלייה במשקל תהיה יותר מהירה ויותר גדולה. כמו כן, יש גם מחלות שכיחות שגורמות לעלייה במשקל, כמו שחלה פוליציסטית, פעילות ירודה של בלוטת התריס, טרום סוכרת וסוכרת, מחלת קושינג וכדומה.
תוכנית
לתוכנית בוחרים רק אנשים צעירים שאין להם בעיות בריאות מעבר להשמנה, כך שההשמנה שלהם היא בעיקר פונקציה של עודף אוכל וחוסר פעילות פיזית.
רק אלה שגופם עדיין מסוגל להשיל הרבה קילוגרמים, כלומר חילוף החומרים שלהם עדיין סביר, רק אלה ממשיכים. מי שמסיבות פיזיולוגיות כבר לא מסוגל להוריד הרבה קילוגרמים, גם אם יעשה את כל המאמצים האפשריים – נושר. במקום עזרה – דחייה. מעניין, לא?
לסיכום, להלן הבעייתיות של התוכנית בכמה אספקטים :
1. מוציאים אנשים מהחיים הרגילים שלהם, כך שסביר להניח שכשיחזרו לחיי היום יום שלהם – יעלו במשקל.
2. מעמיסים עליהם פעילות גופנית שרובם לא יוכלו להמשיך בה בחיי היום יום שלהם.
3. לא מלמדים אותם לאכול נכון ולא נותנים להם דיאטה סבירה, מה שיכול לגרום לחסר של מרכיבי מזון חיוניים ולבעיות בריאותיות בעתיד. בתוכנית האמריקאית המשתתפים כל כך פחדו להיכשל עד שכמעט הפסיקו לאכול, דבר שאסור לעשות.
4. מלמדים את המשתתפים שהכי חשוב לקבל תוצאות, בלי להבין שאם לא למדו את הדרך, גם אם יגיעו לתוצאות לא יוכלו לשמור עליהן לזמן ממושך. לכן לא פלא שמשתתפים רבים לאחר סיום התוכנית עלו במשקל מהר מאוד והרבה מאוד. אני אישית קיבלתי לא מעט אנשים שפרשו מהתוכנית – כולם אחרי שעלו במשקל.
5. כפי שאמרתי קודם, ירידה דרסטית במשקל מאיטה את קצב חילוף החומרים. זה מה שהתוכנית עושה. זה אומר שלאחר העלייה במשקל יהיה להם קשה מאוד לרדת שוב במשקל.
6. פעילות גופנית בלבד לא תעזור לטווח ארוך. אנשים חייבים ללמוד לאכול נכון, כלומר לבנות תוכנית תזונתית בריאה ומתאימה.
7. חשוב לזכור שצמצום מוגזם בכמות האוכל תגרום דווקא לעצירה בירידה במשקל ואף לעלייה. מישהו מסביר את זה למשתתפים?
8. לא מתחשבים בעובדה שיש הבדל מהותי ביכולת הירידה במשקל של נשים וגברים.
9. ירידה דרסטית במשקל מסוכנת, במיוחד לבריאות הלב. אני מביאה את מילותיו של רופא אמריקאני, פרופסור צ'ארלס בורנט, ראש המרכז למטבוליזם והשמנה באוניברסיטת מישיגן, שמתנגד לתוכנית זו באמריקה: "אני מקווה שאף אחד מהמשתתפים לא יחטוף התקף לב".
10. קצב הירידה המומלץ הוא עד 1 ק"ג בשבוע. אין הצדקה לחשב את הירידה במשקל לפי האחוזים מהמשקל הנוכחי. זה לא נכון מדעית.
11. לא הייתי מפשיטה את הגברים בפלג העליון של גופם. מה זה נותן לצופה – לראות את הקפלים של שומן? נראה לי משפיל ולא מכבד.
12. הדרמה של השקילה נראית לי מוגזמת ועם טעם רע. אנחנו, אנשי המקצוע, מנסים לשחרר את האנשים מהתמכרות לשקילה, וכאן, בתוכנית, ממכרים אותם לפעולה זו ככלי להצלחה. מזעזע.
13. אני מאוד מחבבת את שני מדריכי הספורט של התוכנית. הם מביעים הרבה אמפתיה, הבנה ורצון לעזור. ללא ספק הם גם מקצוענים. האם זה מספיק כדי ללמד אנשים לחיות אחרת? לא בטוחה.
14. המשתתפים בתוכנית האמריקאית מספרים שביום השקילה הם לא אוכלים ולא שותים כדי לשקול פחות. בעקבות זאת, לכמה מהמשתתפים האמריקאים זה גרם להתייבשות עד כדי אישפוז. אני מקווה שהמשתתפים שלנו מתנהגים אחרת, משום שחוסר שתייה יחד עם פעילות אינטנסיבית אכן גורם להתייבשות, עייפות עד לעילפון ואישפוז בבית החולים.
15. ירידה דרסטית במשקל גורמת לחלק מהמשתתפים, במיוחד בנשים, לירידה במצב הרוח עקב ירידה ברמות הסרוטונין במוח. הרי לא מלמדים אותם איך לאכול כדי שזה לא יקרה. ירידה במצב הרוח עלולה לגרום לאכילה מיותרת.
16. ושוב, התוכנית לא מלמדת את המשתתפים להתמודד עם הסביבה הרגילה שלהם ביום יום, כך שהעלייה במשקל לאחר התוכנית מאוד הגיונית וברוב המקרים בלתי נמנעת. אנשים ששמרו על המשקל אפשר לספור באצבעות.
לסיום, כדי לרדת במשקל צריך ללמוד גישה חדשה והתנהגות שונה מזו שהביאה להשמנה. צריך לבחון מה גרם לעלייה במשקל, איפה ה"בורות" בהם אנו נופלים, איך ללמוד סבלנות ופרגון עצמי, איך, במקום להיות כל הזמן בתחרות ולהשיג תוצאות, להתחיל לנהל את המשקל ואת האוכל, עד כדי תכנון קניות וארוחות.
כתוצאה מהבנות הללו יש סיכוי שגם הגישה תשתנה. אי אפשר לשמור על המשקל לאחר ההרזיה בלי לשנות את הסביבה המשפחתית כדי שכל בני המשפחה יחיו בריא יותר וירוויחו אופציה להישאר במשקל סביר. צריך להמשיך לחיות, לעבוד ולא להפוך לסלבס לרגע, עם שכיחה טוטלית אחרי שההצגה נגמרה.
וכמה מילים על המנחה. ציפי שביט מקסימה, חיננית, אמפטית, מוכשרת ונעימה. רואים שהיא מחבבת את המשתתפים ורוצה שכל אחד יצליח. אבל האם תפקיד המנחה הוא בהקראת מספרים? האם המספרים הם הפואנטה עבור האנשים שרוצים לשנות את חייהם? שאלה טובה.
אולגה רז, מנהלת היחידה לתזונה ודיאטה במרכז הרפואי תל אביב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם