מהמשרד לקברט: ראיון עם אמיר וולף
אמיר וולף, המוכר בעיקר מ"המשרד", מביים את המחזמר החדש "I Love You לנצח, אבל". שיחה על עבודה משפחתית, אהבת מחזות זמר ומה יש במחזמר הזה שפונה לקהלים בכל רחבי העולם
אמיר וולף, שמוכר עד היום בעיקר כשחקן ששיחק בתפקיד הראשי בסרט "סרוגייט" ולאחרונה אף הגיח אל הקופסא בתפקיד רגב בתוכנית "המשרד", ביים את המחזמר שעלה במסגרת פרויקט "האנגר גשר" בתיאטרון גשר. בשביל וולף, זו ההצגה הראשונה שהוא מביים במסגרת התיאטרון וגם המחזמר הראשון.
"מאז שהייתי ילד אהבתי מיוזיקלס, אפשר לומר שגדלתי עליהם", הוא אומר. "אני מכיר את הז'אנר בעיקר מהקולנוע, שם הוא גם הז'אנר הכי וירטואוזי שיש מבחינת עריכה, צילום וכו'. השירים שממלאים את החללים בו הם בעיני הבריחה לפנטזיה – המקום הזה בו אני לא יכול לשאת עוד. יש רגע שאין יותר מה להגיד, אז או שאני אדפוק על השולחן ואצרח, או שאני פשוט אשיר. זה מקסים בעיני. מבחינת העשייה, העקרון המנחה הוא שהכל יהיה עשוי מדויק. העלילה פחות חשובה. אבל כשהבימוי מהודק זה כמו שמפניה קלילה, נהדרת ומבוצעת היטב. התקווה שלי הייתה לנסות להביא את 'I love You לנצח אבל' למקום הזה שבו אני מסוגל להסתכל כל הזמן טיפה מהצד עם אירוניה ולהשאיר את זה מבעבע".
איך אתה מסביר את ההצלחה של המחזמר בחו"ל?
"ההזדהות. יש שם משהו שבאמת מדבר לכולם. המופע מביא איתו את כל השלבים שבני אדם עוברים בחיים, עם הרבה אמיתות והרבה רגעים שקל להזדהות איתם. הוא מצליח לפנות לקהל רחב מאוד ואומר את הדברים באופן מדויק. מצפייה בקהל זה ברור שאנשים בשלבים שונים בחיים שלהם צוחקים במקומות אחרים ובכל ההצגות שהעלינו עד עכשיו, יצא לי לראות בכל כמה רגעים בני זוג מביטים זה על זו במבט מבין שכזה, ברגע שזיהו את עצמם בסיטואציה".
מלבד השם, אותו התקשו לתרגם במלואו, הצליח דניאל אפרת המתרגם, לשמור על הבסיס הבינלאומי של המחזמר ובו זמנית להנגיש את הדברים לקהל הישראלי. השיר "טולפנתי", שמספר על בחורה שסוף סוף מקבלת את הטלפון המיוחל, הופך לפנינה אמיתית וגם אם בארץ אין באמת שושבינות שנאלצות ללבוש שמלות מכוערות, כפי שמצגיגים בשיר "תמיד שושבינה", הרי שעל הצ'קים כולנו דווקא כן מתלוננים.
איך התבצע התרגום? האם הוא נעשה מראש או שעבדתם עליו יחד עם אפרת?
"גלעד קלטר שמשחק בהצגה, פנה אליי לפני יותר משנה עם הרעיון להעלות את "I love You לנצח אבל", אחרי שראה את המופע בחו"ל. גלעד כל כך אהב אותו שהוא אפילו הופיע עם כמה מהקטעים ממנו בחתונה שלו, ככה שהיה תרגום ראשוני. אפשר לומר שהוא בעצם האבא של הפרוייקט הזה. ברגע שנכנסנו כבר לעבודה לקראת הפרזנטציה מול גשר, הבאנו את דניאל אפרת ועבדנו על התרגום יחד איתו בזמן קצוב ככה שהגענו לחזרות כבר עם תרגום קולח ומדובר".
כיצד שונה בימוי מחזמר מבימוי של מחזה קלאסי?
"עד ל'I love You לנצח אבל' התנסיתי בבימוי הצגות כמו 'חשמלית ושמה תשוקה' של טנסי ויליאמס ו'מסיבת יום הולדת' של הרולד פינטר בבית הספר למשחק של סופי מוסקוביץ'. מה שמצחיק בדיעבד הוא שלשלוש מתוך ארבע ההצגות שביימתי דחפתי נאמברים מוזיקליים. פתאום לקבל מחזה שבאמת דורש את זה היה ממש חגיגה. האתגר בעבודת הבימוי כאן היה בעיקר על העבודה המוסיקלית והתנועתית, בזה ששתיהן יחד היו צריכות להיות מדויקות להפליא. כאן
ממש מחזמר משפחתי.
"כן. אבל לא רק. העבודה הייתה משפחתית וכיפית עם כל הקאסט. נראה לי שרוב הזמן רק צחקנו בחזרות וזה ניכר גם במחזמר עצמו. גם התמיכה של לנה קריינדלין וייבגני אריה המנהל האמנותי של התיאטרון תרמה לכך מאוד. לאורך כל זמן החזרות היה לי איתם דיאלוג פתוח ואני אסיר תודה על זה שהם לקחו עליי הימור והיו איתי לאורך כל התקופה הזו".
מה קורה איתך הלאה? שחקן? במאי? תיאטרון? קולנוע? איפה נוכל לראות אותך?
"כרגע אני עובד על תסריט עם מחזאית בשם אורלי קצפ-רובינשטיין עליו קיבלנו מענק פיתוח מקרן רבינוביץ'. לאחרונה סיימתי את צילומי העונה הראשונה של 'המשרד', אני ממשיך בהוראת קולנוע ומקווה להישאר עסוק לעוד הרבה מאוד זמן".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם