קפצו כיתה: ראיון עם דליה שימקו וענת עצמון
דליה שימקו הייתה מלכת הדחויים וכל הכיתה עשתה עליה חרם. ענת עצמון הפכה למקובלת רק אחרי שהסירה את המשקפיים. עכשיו הן חוזרות לבית הספר בהצגה "המלכה", מספרות על ההתבגרות ועל הקושי למצוא תפקידים ונזכרות איך זה להיות סמל סקס
עכשיו , יותר מ-30 שנה לאחר מכן, חוזרת שימקו לתיכון במחזה "המלכה", שעוסק בחיים שאחרי הנעורים ובמציאות של מי שהייתה מלכת הכיתה. את תפקיד המלכה לשעבר היה לה ברור שחייבת לגלם השחקנית ענת עצמון, שטוענת מצידה שהיא דווקא רחוקה שנות אור מהטייפקאסט.
באמת? לא היית מלכת הכיתה? את דווקא לגמרי מצטיירת כאחת כזאת.
עצמון: "מלכת כיתה היא כמו שליטה ולי אין את זה. אני לא שתלטנית בשום מובן. בשלב מסוים הפכתי להיות יותר מקובלת, אבל מלכת כיתה אף פעם לא הייתי".
שימקו: "אבל כל הבנים לא היו מאוהבים בך?".
עצמון: "בסוף בית הספר העממי, כשהורדתי את המשקפיים והפלטה ופתאום יצאה ממני האישה, אכן זכיתי להצלחה אצל הבנים. זה קרה כמעט ביום אחד. אותו בן שלא הסתכל עליי חמש שנים פתאום שרטט על הלוח את השם שלו ושלי בתוך לב. עד אז סבלתי מאוד".
יופי משפיע על בחירת מלכת הכיתה?
שימקו: "אני תמיד הייתי מלכת הדחויים, אבל היו לי גם הצלחות עם בנים. כן, מלכת הכיתה הייתה תמיד הכי יפה, אבל משום מה היה כדאי שהיא גם תהיה ספורטאית טובה".
עצמון: "אצלנו מלכת הכיתה הייתה יפה מאוד, אבל גם ממזרה. היא ידעה לכוון אנשים. המלכות היו גם תלמידות טובות ".
שימקו: "נכון, מלכת הכיתה הייתה צריכה להיות גם יפה וגם תלמידה טובה, אבל האמת שהיה מספיק אם היא הייתה רק יפה".
המחזה "המלכה" שביימה שימקו, בת 48, וכתבה רחל שליטא, יעלה בצוותא בתל אביב במסגרת פסטיבל תיאטרון קצר, 25-22 בדצמבר . הוא עוסק במפגש שמתקיים לאחר מסיבת מחזור: ניבה (עצמון), הייתה בעבר מלכת הכיתה וכיום היא גרושה, מגיעה למסיבה כדי לפלרטט. רפי (מתי סרי) שהיה מאוהב בה בגיל 15, הוא היום איש עסקים מצליח בארצות הברית וגרוש שלוש פעמים.
ניבה משתכרת במסיבה, רפי אוסף אותה והיא מתעוררת במלון שבו הוא שוהה. "מה שיפה במחזה זה העובדה שיש בו איזו הידלקות והסתכלות אחד על השני מהמקום של ההווה", מסבירה שימקו. "יש משהו במחזה שתופס רגע בחיים של אנשים ומתבונן לתוכו. לכל אחד יש את הרגע הזה שפתאום הוא פוגש מישהו 20 שנה אחרי שקרתה לו איתו חוויה מסוימת, ודרכו הוא רואה איך הוא עצמו היה פעם".
מה חשבתן כשקראתן את המחזה?
עצמון: "הרגשתי שהוא נוגע בנושא של'מה אנחנו נושאים איתנו כשאנחנו מתבגרים'. כל אחד שחי בהווה נושא עימו עבר מסוים, ומהבחינה הזאת זה דיבר אליי. אני לוקחת איתי לכל מקום שאני הולכת את אותה ילדה מהתיכון. למרות שמדובר בהצגה במישהי שהייתה מלכת הכיתה ואני כאמור, מעולם לא הייתי מלכת כיתה".
כשהיא נזכרת בעברה, חולקת עצמון, 52, מקרה מוזר שקרה לה לפני מספר שבועות. "הלכתי לבית הספר של הבן שלי, שם ביליתי ארבע שנים מחיי", היא אומרת. "הסתובבתי עם כל הצעירים ולרגע נורא התבלבלתי, כי הרגשתי ממש חלק מהם עם הג'ינס והשיער הפזור. הייתי צריכה
גם את שימקו העבר רודף, ובעיקר התפקיד שאותו גילמה בשנת 1982 בסרט "נועה בת 17". למרות שמאז הציגה, שיחקה וביימה במקומות רבים, היא נשארה חקוקה בזיכרונות האנשים כנועה, אותה נערה בת 17. "אני אישה בת 48 ועד היום מדברים איתי על הסרט הזה. זה פתטי בעיניי", היא קובעת.
מה היית מעדיפה שיזכרו?
"את הסדרה 'בת ים ניו יורק'".
עצמון: "לדעתי זה מקסים שזוכרים לך תפקידי עבר".
שימקו: "מה מקסים בזה? אני מביימת, עשיתי אינספור דברים מאז, זה מגוחך. עלייך לא כותבים כל היום שאת נילי מ'אסקימו לימון'. את לא מרגישה כוכבת עבר?".
עצמון: "כוכבים יש רק בשמים וזה לא מליצי. יכול להיות שבעבר הייתי יותר מפורסמת או במרכז העניינים, אבל לא חייתי את הכוכבות כמו שהיום אני לא חיה את אי-הכוכבות. לא אהבתי שפעם אמרו שאני סמל סקס".
שימקו: "נכון, שתינו היינו סמל סקס בשנים שונות. ענת בזכות 'אסקימו לימון' ו'דיזנגוף 99' ואני בזכות 'נועה בת17'".
עצמון: "עשו פעם סקר עם מי הגבר הישראלי רוצה לצאת לסוף שבוע. אני הייתי מקום ראשון, רבקה מיכאלי הייתה מקום שני וגאולה כהן זכתה בשלישי".
שימקו: "טעם מוזר יש לאנשים".
עצמון: "אולי הפסדתי סוג של כוכבות, אבל הרווחתי כל כך הרבה דברים אחרים. לעמוד על הבמה עושה לי טוב ואני חושבת שאני עושה דברים יותר מעניינים ממה שעשיתי פעם. אני מתגעגעת לתפקידים טובים".
אולי בשביל לקבל תפקידים היום את צריכה להשתתף ב"האח הגדול VIP".
"לא הייתי יכולה לסבול שמישהו מסתכל עליי כשאני ישנה".
שימקו: "מי רוצה בכלל לחזור לתודעה?".
כולם , לא?
שימקו: "לא, אני לא רוצה לחזור לתודעה, אין בזה כלום. מעניין אותי לעשות תפקיד מעניין".
עצמון: "הייתי רוצה לחזור לתודעה, אבל לא בכל מחיר. יש כאן זילות של המקצוע בגלל הריאליטי. הייתי פעם בפרמיירה והיו שם כמה חבר'ה שאפילו לא היו במקום הראשון ב'האח הגדול', וכשהגעתי כל המצלמות היו שם על איזה אחד שלא עשה כלום חוץ מהעובדה שראו איך הוא ישן בלילה. גם אותי צילמו פה ושם, אבל זה היה כל כך מבלבל".
נעלבת?
"לא נעלבתי. זה היה מגוחך, לא מעליב".
שימקו: "לדעתי זה הורס את החיים של האנשים האלה, כי עצם העובדה שאתה מתפרסם על כלום שם אותך במצב מאוד קשה מול עצמך. עכשיו הם צעירים וזה לא מפריע להם, אבל לי נראה שזה ממש הרסני. וגם מבחינה ערכית וחברתית, מה אתה מקדש? את הכלום או את העשייה? התודעה שקיימת היום נורא לא מעניינת".
על אף שעולם הזוהר שייך לצעירים, לאחרונה דווקא ניתן לראות ניצוצות של פתיחות בנוגע לסוגיית הגיל. דווקא בתעשיית האופנה השמרנית בדרך כלל, החלו לקרוץ לקהל מבוגר יותר ובחודשים האחרונים אפשר למצוא דוגמניות בנות 40 ומעלה צועדות על המסלול ועושות קאמבק בקמפיינים, או שחקניות ותיקות כמו סוזן סרנדון וסיגורני וויבר מככבות על שערי מגזינים. השאלה היא האם המגמה הזו תגיע גם לישראל, אפילו באיחור. "עושים יופי של סרטים בארץ, וגם לנשים יש יותר ויותר תפקידים", אומרת עצמון. "ובכל זאת, אפשר לפתח את זה עוד הרבה יותר ולשים גם נשים בוגרות בקולנוע. בכל מקרה, אני לא מתכוונת לשבת פה ולקטר על הנושא הזה".
בסך הכול, טוב לכן?
שימקו: "בפה מלא, כן. לדעתי זה הפסד רציני ביותר לקולנוע הישראלי שענת ואני לא נמצאות על המסך. ענת לא רוצה להישמע קוטרית והיא פוליטיקלי קורקט, אבל בשורה התחתונה אין כמעט תפקידים לנשים בשלות שיכולות להפציץ את המסך עם כריזמה וחוכמה. זה חלק מאותה חברה שוביניסטית שאין לה עניין אמיתי בזה. בניתי לי חיים אלטרנטיביים שלמים. אני לא שחקנית כרגע, אני במאית וזו עליית מדרגה מבחינתי. יש לי חיים נפלאים ואני לא צריכה להתנצל על זה שאני חושבת שהקולנוע הישראלי פולט נשים בוגרות החוצה".
דווקא יש תפקידים לנשים בוגרות, אבל נראה שאותן נשים משחקות אותם.
"זה עצוב בעיניי. אני לא מבינה בעניינים מסחריים, אבל אני חושבת שזה חבל. אין מספיק תפקידים מעניינים".
ולגברים יש יותר תפקידים מעניינים?
"הרבה יותר. אבל החלומות שלי היום נטועים בעולם הבימוי יותר מאשר בעולם המשחק, שכבר פחות מעניין אותי. גם התפקידים שכן עשיתי לא היו מאתגרים מספיק ויותר מדי חזרו על עצמם. כמה פעמים אפשר להיות אותה יפת נפש?".
יש בארץ שחקנית שכן עושה תפקידים טובים?
"בהחלט, רונית אלקבץ עושה תפקידים נהדרים ואני מצדיעה לאישה הזאת".
אז אולי הפתרון הוא באמת לעבור לבימוי?
עצמון: "אני אישית נורא אוהבת לשחק וקשה לי לראות את עצמי מאחורי הקלעים. כמעט ערב ערב אני על הבמה, אם בתיאטרון היידישפיל, אם בהצגת היחיד שאני מעלה, אם כשהייתי בתיאטרון הקאמרי. שנים לא הגדרתי את עצמי כשחקנית אלא כסטודנטית ולקח לי זמן להבין שאני עומדת מאחורי זה ונהנית מזה".
שימקו: "אם תשאלי אותי היום 'מי את דליה שימקו', אני אגיד שאני שחקנית, שאני מורה, אבל קודם כול - במאית. אני מקימה להקה, אני עובדת שבע שנים בתיאטרון תמונע, ואין דבר שעושה אותי מאושרת יותר מלראות את ההצגה שלי טובה ואת הקהל נהנה".
כך או כך, אתן לא נראות כמו נשים שצריכות להישאר מאחורי הקלעים.
עצמון: "היום נשים בנות 50 ששומרות על עצמן ויש להן טיפה מתנה מהגנים יכולות להיראות מצוין. תראי מה קורה בחו"ל".
שימקו: "אבל אל תשכחי שבחו"ל יש המון ניתוחים. את לא נגעת בעצמך, אני לא נגעתי בעצמי, ואנחנו נראות אחלה. אפילו אחלה פלוס".
עצמון: "יכול להיות, אגב, שילדים רואים אותנו אחרת".
שימקו: "הבן שלי אמר לי לא מזמ ן'אמא, את זקנה'".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם