עם עתיד, עם תקווה, עם חלום: ראיון עם אסף גולדשטיין
אף אחד מבין חבריו של אסף גולדשטיין לא מבין איך נתנו לילד טוב כמוהו לגלם את הדילר שמדרדר את זהר ארגוב לסמים במחזמר "זהר", אבל עובדה שזה הצליח: הוא עושה את זה כמו ענק, הקהל של הקאמרי עף עליו ועכשיו הוא לגמרי בעננים. גם אחרי שמזכירים לו את ימיו הקשים בריאליטי המפדח "גריז". ראיון מיוחד ל"רייטינג"
בואו להיות חברים של "רייטינג" בפייסבוק!
זה לא בדיוק הטייפקאסט האולטימטיבי של גולדשטיין, אבל הוא בכל זאת נכנס שם לאמ־אמא של הדמות המורכבת, והקהל לא מסוגל להישאר אדיש לעוצמת הנוכחות הבימתית שלו. "ברגע שאני נותן לזהר את השקיק הראשון של הסמים", הוא מספר, "אני שומע מהקהל 'נו נו נו, חראם, למה?', כאילו הם רוצים לשנות את העלילה. אתמול תפסה אותי סבתא של אחת השחקניות שבאה לראות את ההצגה ואמרה לי 'בוא הנה! תגיד לי: למה? למה הרגת אותו? מה קרה? תראה איזה זמר!' היא ממש נכנסה לזה".
מה לעשות, ככה זה כשמשחקים את הבאד גאי.
"זה ממש תפקיד מאתגר. הדמות של סוחר הסמים רחוקה ממני מרחק שנות אור. כשחברים רואים אותי מאחורי הקלעים הם אומרים לי 'זה לא אתה, אי אפשר לדבר אתך' - אבל נכנסתי לזה. כשקיבלתי את התפקיד דיברתי עם הבמאי משה קפטן וחשבנו איך נעשה את זה. בהצגות הראשונות הוספתי לדמות של נסים חי"ת ועי"ן, וזה לא עבד. צריך להיוולד עם זה. לדן שפירא, שמשחק את זהר, יש גנים תימנים, אז זה נשמע מעולה".
ומה איתך? עד כמה אתה מתחבר לסיפור של זהר?
"ההצגה הזאת היא ההיסטוריה שלנו. אין לנו הרבה גיבורים כאלה שמתו ככה - ופה הייתה ממש טרגדיה. השאלה שלנו הייתה למה להעלות מחזה על זהר ארגוב ב־2010. הרי כבר עשו על זה כמה ורסיות, כולל סרט, אז את מי זה יעניין? בסוף החלטנו שאנחנו פשוט עושים את זה בשביל גילי (ארגוב, בנו של זהר, שגם התמכר לסמים קשים ועבר כמה ניסיונות גמילה - א"ש). כל סיפור המסגרת של המחזה זה הסיפור של גילי ומכון הגמילה. חשבנו שאם אנחנו יכולים לעשות את זה - ולו רק בשבילו, כדי שבאמת נצליח להציל אותו - זה שווה הכל. גילי ראה את ההצגה והתרגש מאוד".
והעיקר - הוא נקי עכשיו?
"כן, כרגע המצב שלו טוב מאוד, הוא נקי לגמרי. גם ברכה, אשתו של זהר, ראתה את ההצגה והתרגשה מאוד. יש שם סצנות שהיא ממש זוכרת. על הסצנה עם המזוודות כשהיא עוזבת אותו, לדוגמה, היא אמרה שזה היה אחד הרגעים הכי קשים בחיים שלה. הייתה ביניהם אהבה עצומה, והיא פשוט קמה והלכה. תשמע, אני מדבר איתך עכשיו וכולי צמרמורות".
תפקיד מאתגר. אסף גולדשטיין
האנה ביילינג
הצילו, בלאקאאוט
גולדשטיין חזק בהתרגשויות. גם אחרי מאות הצגות מול אלפי אנשים לצד גדולי השחקנים בארץ הוא עדיין משקשק כמו ילד קטן לפני העלייה לבמה. "40 שניות לפני שאני אמור לעלות אני עומד בשרוולים (היציאות שמהן השחקנים נכנסים לבמה - א"ש), אלף זוגות עיניים מחכים, והביצים פשוט רועדות לי", הוא מודה. "בשניות האלה אני מבין למה אני שחקן. אני מכור לתיאטרון, זה בדם שלי. המדיה, האינטרנט - שום דבר לא יוכל לקחת את התיאטרון או להתחרות בזה אף פעם".
גולדשטיין בן 31. לענייני המשחק הוא נכנס עוד בימי התיכון, אי שם בפתח תקווה האפרורית. הוא התחיל כחבר בלהקת הנוער השכנים של צ'יץ', ובהמשך התגלגל לתפקידים שונים בהצגות של הבימה, הקאמרי ותיאטרון הספרייה. בגיל 17 שיחק
במחזה "רובין הוד", שם גילו אותו במאי וכוריאוגרפית מאנגליה, שהחליטו לקחת איתם את השחקן הצעיר לממלכה המאוחדת - מה שהוביל אותו לשש שנים של לימודי משחק בלונדון ולתפקידים בכמה הצגות שם. לבסוף הוא נאלץ לחזור לארץ עקב בעיות באישור עבודה.
"התאכזבתי כשחזרתי", הוא מגלה, "הייתי שמח להמשיך לשחק בלונדון. העזיבה עצמה הייתה מבאסת. כשאתה נמצא שם, החלום של להיות משהו גדול הוא לא כזה רחוק. אתה ממש רואה את השחקנים הגדולים - מקייט ווינסלט ועד כל מיני שחקנים בריטים גדולים אחרים - ואתה אומר לעצמך 'נו! הנה זה! מה הבעיה?'. אבל לאט לאט הבנתי שכל עכבה היא לטובה ושלא סתם חזרתי לארץ. בסופו של דבר יש פה תיאטרון מצוין, שחקנים מצוינים והמון כישרון".
הניסיון בלונדון עזר לך להשתלב בארץ?
"לא ממש. כשחזרתי לארץ לא הכירו אותי, כי לא הייתה לי פריבילגיה לסיים את אחד מבתי הספר למשחק פה - שם הבמאים באים, רואים את הבוגרים ולוקחים אותם. לא צמחתי פה וזה לא פשוט, אבל מדובר במקצוע שבו צריכים לראות את התכלס. יכולים להיות לך קשרים שיפתחו לך דלתות, אבל בסוף אתה צריך להיכנס בדלת הזאת ולהוכיח את עצמך. אם אתה לא טוב, אתה לא טוב, ולא משנה כמה קשרים יש לך. למזלי השתתפתי בהצגות עם במאים שהכירו את בית הספר שלמדתי בו בלונדון ולקחו אותי".
המשך הכתבה בגיליון "רייטינג" החדש
לא צמחתי פה וזה לא פשוט. אסף גולדשטיין
האנה ביילינג
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם