"בתחום שלי, אני ציפור משונה": קפה הפוך עם דני שטג
השחקן דני שטג לא מודאג מפרנסה, ברוך השם. הוא הרי מדלג בין הצגה בקאמרי להצגת פרינג', בין העונה השניה של "טקסי דרייבר" לצילומים ל"הבורר". דברים אחרים מטרידים אותו: ההידרדרות המוסרית, ארגוני זכויות אדם, נשים יפות והעובדה שכתבנו לא יודע מה זה "ארבע כוסות"
אני מתעודד, אנחנו מקפיצים את האספרסו ונוטשים. שטג מקפיד להגיד שלום מנומס וחברותי לבעלי השיפודייה ההמומים. ניכר שחשוב לו להיות ידידותי.
תמיד היית כזה?
"אני משתדל לבוא מכיוון חברותי", הוא עונה תוך כדי הליכה, "ומנווט את עצמי לפי איך שהאדם מתייחס אליי בחזרה. אני יכול להפוך למאוד קר. אבל בגדול כן, אני משתדל להיות ידידותי. זה מילדות. בכל פעם שהיו אנשים חלשים שכולם צחקו עליהם אני ישר נעשיתי חבר שלהם.
"דווקא מאנשים כוחניים אני נרתע. למה? לא יודע. אופי כזה. היה לנו בשכונה בקריית אליעזר בחיפה ילד שקראו לו 'אילן פו פו'. 'פו פו' יעני כי עושים לו 'פו' והוא עף. הוא היה ילד רזה נורא. רזון לא נורמלי, כזה שנובע בטח ממחלה או משהו.
"פעם אחת נסחפתי אחרי כולם והצקתי לו, והרגשתי כל כך רע אחר כך בלב. הזדהות כזאת אתו, שמיד נעשיתי החבר הכי טוב שלו ושמרתי עליו, והיינו כמעט בלתי נפרדים עד שעזבתי את השכונה".
הטיול שלנו מביא אותנו למתחם סוזן דלל ומוציא משנינו התרפקות תל-אביבית. "אין כמו תל אביב", מסכים שטג. "אין בשום מקום בעולם מתחם כמו מתחם התחנה החדשה או יפו העתיקה וסוזן דלל. זה משהו נהדר. אלה החלקים שאתה מתגאה בהם כשאתה מראה לאיזה תייר".
את קונדיטוריה "דלל" הוא מוכר כאילו הוא מושקע שם. "אלה חבר'ה שלמדו להיות קונדיטורים בפריז ובאו לפה. אין דברים כאלה, כל מה שתבחר יהיה מדהים".
קצת כמו ילד בחנות ממתקים, שטג (45) מתלבט שעות ארוכות מול המאפים, בעודו מנשנש שברי ביסקוטי. הוא ממלמל שזה משמין אבל יאללה, ובוחר בשבילנו קיש עגבניות, קיש פטריות ודניש אוכמניות.
"אתה יודע למה 'ארבע כוסות'?", פותח שטג, שכידוע בשנים האחרונות השלים תהליך של חזרה בתשובה. "כלומר למה שותים ארבע כוסות בפסח?".
לבושתי אני אומר לא. "מכיוון שכתובות ארבע פעולות שהקב"ה עשה כשהוציא את ישראל ממצרים. והוצאתי
רבי שטג מרוצה מעצמו, מברך מתחת לשפם על המיץ, ומתרכז בקיש. בירור אינטרנטי מאוחר מגלה אגב שהפרשנות של שטג היא פרשנות אפשרית אחת לשאלת מנהג ארבע הכוסות, ויש עוד הרבה אחרות. השיחה, בכל אופן, נסובה על ליל סדר במשפחה שלי ונטייתנו לאכול שרימפס בחלב אמו. שטג קצת מתרגז לשמוע. "אני לא מבין את ה'לעשות דווקא' הזה", הוא מפטיר.
זה לא לעשות דווקא. דווקא עושה מי שחי את האמונה שזה אסור ועושה בכוונה הפוך. אנחנו לא עושים דווקא, זה פשוט לא משחק תפקיד עבורנו.
"אתה יודע שיש איסור כרת על זה? מי שאוכל חמץ בפסח מסתכן בכריתת הנשמה שלו?".
כן , אבל מי שאוכל מצות כל הפסח מסתכן בכריתת המעי הגס שלו, שזה פחות נעים לדעתי.
"זה חוסר מודעות. לא אמרו לכם למה, מה זה אומר, מה ההשלכות הרוחניות של זה. אז אתם לא יודעים".
זו גישה מתנשאת, תסלח לי. אתה מניח שאם רק היו מסבירים לי אז הייתי מבין, ומפני שלא הסבירו אז אני לא. זה מתנשא. אני בוחר בצורת חיים מסוימת לא מתוך בורות אלא מתוך החלטה ומערכת ערכים שיקרה ללבי לא פחות מששלך יקרה ללבך.
פה מתחיל דיון ארוך ומייגע על מה זה יהודי ועל אם ליהודי מבחינה הלכתית-שאין לו שמץ אמונה בכוחות עליונים שהם לא עורכת העיתון הזה - אפשר עדיין לקרוא יהודי. ומה זה אומר בכלל להיות יהודי כשאין לך שום חיבור למסורת או לדת בשום צורה, חוץ מסקרנות אינטלקטואלית בריאה להכיר מיתוסים של תרבויות שונות.
כשאני מכנה את התנ"ך מיתוס, שטג מקבל איזו עווית קלה במצח אבל מתמודד בגבורה, ושאר הדברים הללו הרי הם כתובים בספר דברי הימים.
על עוד קפה ומיץ עם המאפים עולה שלא פשוט לשטג לחיות כדתי על כל המשתמע מכך בתל אביב החילונית ובעולם התקשורת והתאטרון הישראלים תל-אביבים. זה לא בדיוק המיליה הטבעי. עם זאת, ניכר בו שגם בני ברק זה לא בדיוק המיליה הטבעי שלו.
אתה מוקף מן הסתם באנשים כמוני כל הזמן. משומדים עוכרי ישראל שכשאומרים להם פרה אדומה חושבים על סטייק נא.
"קודם כול, חס וחלילה, אתה לא עוכר ישראל ולא משומד. אבל בתשובה לשאלתך, אני ציפור משונה. בתחום שלי, במשחק, אני מתעקש להיות פה בתל אביב כי פה המקצוע ופה החיים. זה מה שאני עושה וזה מה שאני אוהב. מי אמר שאני צריך ללכת להתפרנס ממכירת בגדים בבני ברק? זה המקצוע שלי. אבל נכון, זה לא פשוט לפעמים".
בסופו של דבר תהיה התרחקות מהעולם הזה, לא? היית מעודד את שלושת הילדים שלך להיות שחקנים?
"אם הם רוצים - שיהיו. הילדים שלי לומדים במסגרות דתיות, אבל עם דגש חזק מאוד על לימודי ליבה. אני מאמין שצריך גם את זה וגם את זה בשביל להתפרנס ולהסתדר בעולם.
"להיות שחקן זה מקצוע חרא בלי קשר לשאלות דתיות. הפרנסה קשה, הדחיות קשות, אתה זה המוצר שאתה משווק. לא ציור שציירת, לא שולחן שבנית, אלא אתה. ולקבל דחיות שלא אוהבים את המוצר הזה שזה אתה זה קשה. זה פוגע לפעמים ברמות שבן אדם שלא חווה את זה לא יכול להבין.
"אז הייתי מבהיר את זה לילדים שלי אם הם היו רוצים להיות שחקנים, אבל בלי קשר לשאלות של דת".
אתה רוצה עוד ילדים?
"מאוד. אנחנו במשא ומתן כרגע".
בין עוד כוס מיץ להמשך כרסום המאפים אנחנו עושים רגע הפסקה בשאלות קשות ועוברים לדבר על עבודה, ואני שואל את שטג מה הוא עושה בימים אלה.
"אני משחק גם בתאטרון אורנה פורת בשתי הצגות ובהצגת פרינג' קומית בשם 'לשחרר את הבננה' בצוותא. יש איזו פרסומת לסופר-פארם בקנה, כמה פרקים ב'הבורר' ועוד כמה דברים שאני לא יכול לפרט.
"וכמובן עונה שנייה של'טקסי דרייבר' שתהיה בעזרת השם. יובל סגל כותב אותה עכשיו. הוא כותב אגב לגמרי לבד, קנאי מאוד לעניין הזה של לכתוב בעצמו ולהחליט בעצמו. אני מאוד מעריך את זה אצלו".
אבל תמיד תישאר זה מ"הפוך"
"כן, יש בזה משהו. 'הפוך' עשתה מהפכה מאוד גדולה בכתיבה של סדרות מקור: בדיאלוגים, בדמויות, בעלילה. המצחיק הוא שבכלל לא רציתי לעשות את זה בהתחלה. הייתי אחרי ניסיון רע מאוד עם סדרה אחרת שכתב טומי לפיד זיכרונו לברכה, 'שבט כהן'. לא רצו אותי אחר כך לשום דבר שנתיים. זה היה נורא. ממש פחדתי לעשות 'הפוך'. בסוף יצא טוב".
מה דעתך על העניין של "קללת הפוך"? שמהסדרה ההיא כל הקאסט לא בדיוק הפך לכוכבים גדולים, ולא מעט בכלל נעלמו?
"דווקא לניר לוי הולך טוב מאוד לדעתי מאז 'הפוך'. וגם אני לא מתלונן. עשיתי סרטים, סדרות, תאטרון, אני עובד כל הזמן ברוך השם. נכון שעוד לא היה משהו גדול כמו 'הפוך'. בכל זאת היה לנו רייטינג גבוה וחשיפה גבוהה מאוד.
"אולי באמת קצת נתקעתי בתודעה של אנשים עם זה, ובעיקר עם זה מזהים אותי ברחוב, אבל זה לא שאני סטלה המגמרת שעשתה רק את זה וגמרה את הקריירה. אז ברור ששואפים ליותר, זה אופי האדם, אבל בסופו של דבר כאדם מאמין אני מאמין גם שהחיים שלי נמצאים בדיוק איפה שהם צריכים להיות".
אז אתה מרוצה בתחום הפרנסה?
"פרנסה היא היפוך אותיות של רסן פה, כלומר שמור על הפה שלך. כמו שמזוזה היא היפוך אותיות של מוות זוז כסגולה לאריכות ימים".
את הכוס האחרונה אנחנו שותים בבר במתחם התחנה המשופץ. בירה מהחבית הפעם. הוא טובורג, אני סטלה. בהמשך לשיחתנו מקודם על הקושי לחיות כאדם דתי במיליה חילוני ואמיתות שלא קל אתן, אני שואל את שטג אם דעותיו בתחומים אחרים - שמאל ימין, נשים גברים וכך הלאה - השתנו עם החזרה בתשובה. הוא אומר שכן.
"זזתי ימינה", הוא מאשר. "לא לימין הקיצוני כי זה לא התורה. התורה לא קיצונית. אבל בהחלט זזתי ימינה כי זה גיבש לי דעות ברורות. מה אני עושה פה בארץ ישראל, למה היא חשובה, מה זה בכלל ארץ ישראל, למה אני מדבר פה עברית, האם הארץ הזאת היא שלי או לא שלי וכך הלאה".
אז מה אתה חושב לדוגמה על מכתב הרבנים שיצא לא מזמן ואוסר השכרת דירות ללא יהודים? או מכתב הרבניות החרדות לגורל בנות ישראל הכשרות שיצא אחר כך?
"זה נראה לי משהו שקשה להסביר. לא הייתי רוצה להתחלף אתם, עם הרבנים. זה קשה. לעניות דעתי הם הרגישו שהמסד הרוחני בארץ מידרדר. שהרבה בנות יהודיות הולכות עם ערבים, שזה גורם אחרי כמה שנים לקשר מאוד קשה.
"הרבה נשים יהודיות קוראות לעזרה. סוגרים אותן במרתפים, מרביצים להן מכות ויש ארגונים שעסוקים בלהציל מהדבר הזה. זה נראה לרבנים כניסיון פלישה ערבי לתוך שכונות יהודיות וניסיון להפרת סדר מסוים שקיים והרבנים הרגישו שהגיעו מים עד נפש כי יש מחנק מסוים כרגע. הרי הם לא עשו את זה עד עכשיו".
החקירות של ליברמן?
"יש גופים פרו-פלסטינים שמעבירים כספים דרך צינורות של ארגוני זכויות אדם שונים. לא כולם כמובן אבל התופעה קיימת. כספים שמיועדים גם לתנועות שמקושרות לטרור וגם לתנועות שעניינן לקנות רכוש עבור אזרחים ערבים בלבד. את זה צריך בהחלט לחקור, ונגד זה לגיטימי להתמרד ולקרוא ליהודים להשכיר דירות כי יש פה מאבק דמוגרפי שאי אפשר להתעלם ממנו".
נו אבל יש גם גופים יהודיים שעושים אותו דבר בדיוק. ארווין מוסקוביץ? ומלון שפרד בירושלים שסיבך אותנו עם כל העולם, שלא לדבר על הקרן הקיימת לישראל.
"לגבי סיבך אותנו עם כל העולם, אז 'עם לבדד ישכון'. מי זה בכלל העולם שיבוא ויגיד לך מה לעשות בארץ שלך?".
פה שוב מתחיל ויכוח. לצורך העניין, כדי לחסוך מקום, יניח הקורא שפחות או יותר על כל משפט של שטג מתחיל דיון מייגע של שעה בין דתי לחילוני שמאלני משוקץ שמסתיים תמיד באותו מקום. הוא מאמין שזה מן התורה ואני לא. הוא מאמין שהכול לפי תכנית אלוהים ואני לא. זהו. שם בסוף מסתיים כל ויכוח. כך גם בעניין הנפיץ של ההפרדה בין גברים לנשים במופע הקרוב של הזמר החרדי יניב בן משיח בהיכל התרבות.
"כשאדם דתי רואה אישה מולו, זה קשה לו. יותר מלך,? הוא אומר. "הוא לא מתורגל בחיים משותפים אתן בצורה הזאת. כבר נכתב שהגבר יופיו בחוכמתו והאישה חוכמתה ביופייה.
"אישה יפה זה דבר מבלבל. זה דבר שיודע לעשות מניפולציות כדי להשיג דברים. הוא רוצה ראש שקט, גם על הבמה וגם בקהל, כל זמן שזה נעשה בהסכמה של האישה, שהרי גם הנשים שיבואו לצפות בקונצרט הזה רוצות שתהיה הפרדה כדי שגם להן יהיה ראש שקט".
אז אם מפיק ערבי של זמר ערבי היה שוכר את היכל התרבות ומבקש להפריד בכניסה בין יהודים לערבים כדי שיהיה לו "שקט בראש" כי יהודים מזכירים לו נכבה ומחסומים היית מקבל את זה?
"לא, כי זה על בסיס גזעני ופה זה על בסיס תרבותי".
לדעתך.
"לדעת התורה".
פה כבר שוב לא היה טעם להמשיך בוויכוח. בדרך ממתחם התחנה בואכה שכונת שבזי דיברנו על תאטרון וחיות כאלה, ושטג היה מקסים, אבהי ובעל מתיקות עצומה. אתה מיד רוצה להיות חבר שלו. מצד שני הדעות שלו על נשים, ערבים, רבנים ושאר ירקות מוציאות לי עשן מהאוזניים. האם ייתכן דיאלוג בין שני צדדים כאלה? שאלה טובה ותשובה אין.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם