ראשי » רייטינג » אמנות ובמה » תיאטרון

40 אחוז אלכוהול: ראיון עם עדנה מזי"א ועמרי ניצן

היא קוראת לו "קיר ההדף של הרעיונות", הוא מתלונן שהיא "לא נותנת לי לגמור משפט". היא "לא יכולה לראות את הפרצוף המיוסר והחרד שלו", הוא הפנה אותה לפיליפינית כי "אין לה שליטה על הסוגרים". היא מארחת את הקאסט לחזרות במטבח שלה, הוא לא נותן לה לדבר בהן. אחרי ההצגה הרביעית שלהם יחד ("האריסטוקרטים"), שנכתבה, לפי עדותם, תחת השפעה, עדנה מזי"א ועמרי ניצן חושפים את הזוגיות המקצועית הכי אינטימית בתיאטרון

במהלך העבודה על המחזה "האריסטוקרטים" שלחה עדנה מזי"א מייל לעמרי ניצן, המנהל האמנותי של תיאטרון הקאמרי. הוא הבין שזה לא שיר אהבה. פעם אחר פעם נדחתה ההפקה ומזי"א רתחה. "גירשתי אותו מתפקיד במאי ההצגה", היא מספרת. "רציתי להבהיל ולהפחיד אותו. הדחייה הזאת בשנתיים הייתה פצע בתוכי, הרגשתי תחושה של חוסר אמון בי".

תקלה טכנית דחתה את העימות. "מכתב הגירושים שלה הופיע בכתיב עקום", אומר ניצן. "ממש פרסית. לא ממש הצלחתי לקרוא אותו. אפילו הצמדתי מראה למסך, אבל לא התעקשתי על זה. לא רציתי להיות מורעל מכעס. זו לא הייתה הפעם הראשונה שהיא גירשה אותי מהפקה".

גם הריב הגדול לא הצליח לאיים על הזוגיות הכי מתוחזקת בתיאטרון הרפרטוארי. השניים כבר חתומים על ארבע הצגות ("סיפור משפחתי", "המורדים", "היה או לא היה" ו"האריסטוקרטים" שעלה באחרונה), וממש לא יכולים לזוז אחד בלי השני.

עד הפגישה הראשונה ביניהם הספיקו לסחוב בנפרד רזומה מפואר. ניצן, מבכירי הבמאים הפועלים כאן, כיהן כמנהל אמנותי בתיאטרון חיפה ובהבימה. הוא ביים כעשר הצגות של שקספיר וגם קלאסיקות אחרות, אבל מיעט לגעת במחזות מקוריים. מזי"א כתבה תסריטים לקולנוע ("נגוע", "בר 51", "התפרצות X"), ביימה את המחזות של ענת גוב שהפכו ללהיטים הגדולים של הקאמרי ופרסמה שני רומנים.

"כשאתה כותב ספר אתה יושב כמו כלב", מספרת מזי"א. "זו בדידות מזעזעת. לעמרי אני יכולה לצלצל בשלוש בלילה ולומר 'אקפוץ מהמרפסת אם לא תעזור לי'. אכפת לו בדיוק כמוני. אינטרס משותף עד מוות. הליכה בשדה קוצים עם יבלות ברגליים, אבל עם אדם שיצעד לצדך עד הסוף. אנחנו נאחזים אחד בשני בלפיתה".

תחרות , קנאת סופרים?
ניצן: "אומרים 'תיאטרון זה אינטריגות'. בולשיט . זו אמירה של המאה ה-19. תיאטרון הוא תרופה נגד בדידות. במאי הוא אמן מבצע, כותב הוא אמן יוצר. עדנה צריכה אותנו בשביל להגשים את הרעיון שלה ואני תלוי בטקסט שלה. המודל הזה אינו מחזה נפוץ. הצמד המפורסם בעולם התיאטרון הם הרולד פינטר ופיטר הול".

ובארץ ?
"חנוך לוין וחנוך לוין. כשהוא היה מביים את עצמו, הוא היה ניגש למחזה כאילו מישהו אחר כתב אותו. גם גדליה בסר ויהושע סובול עבדו יחד. וכמובן, ענת גוב ועדנה".

מזי"א: "עבדתי עם כמה במאים והעבודה עם עמרי היא המעמיקה והיסודית ביותר. הוא מאוד תובעני. הוא אמר 'כולם כותבים עבורי - ברכט, שקספיר - ואני עובד איתך'. הוא שמח לעבוד איתי. נכון? תענה כבר".

שניהם מאותו הכפר. תל אביב. "מאז שאני ילדה היה לי רצון להכיר אותו", מספרת מזי"א. "למדתי בעירוני ד' ולעמרי, שצעיר ממני בשנתיים, היה תיאטרון בעירוני ה'. היה לי חלום להתקבל לתיאטרון שלו, שבו שיחקו מיכאל הנדלזץ, מיכה לוינסון, מיכל גוברין. הם היו חבורה ולא אפשרו לגשת אליהם. לאחר שעשיתי הצגה בתיאטרון חיפה עמרי התקשר יום שישי אחד ואמר'יש לך נישואים קבועים. אני יכול להציע לך באופן חד פעמי לכתוב לקאמרי'. מאוד התרגשתי מזה. הרצונות של הילדות תמיד נשארים".

איך הייתה העבודה?
"המפגש הראשון היה מאוד מנומס. כתבתי את המערכה הראשונה ל'סיפור משפחתי'. הוא הזמין אותי למשרד וחיבק אותי. מסרתי לו את המערכה השנייה, אבל לא קיבלתי ממנו טלפון במשך כמה שבועות. אני זוכרת שנסעתי לבאר שבע עם ענת גוב וניערתי את הטלפון כדי לבדוק אם הוא מקולקל. אמרתי'מערכה שנייה זבל. אין הצגה'. בדיעבד התברר לי שעמרי לא התקשר כי הוא חיפש מה לא בסדר, אבל לא היה לו מה להגיד".

לבסוף הגיע הטלפון המיוחל. השניים נפגשו והתחילו לדבר על המחזה. השיחות לא הפסיקו והם בנו דפוס עבודה שממשיך עד היום. מזי"א: "הלכנו שעות ברחובות תל אביב והיו לנו כל מיני פנטזיות על איך להמשיך את המחזה. משחקים בדמויות כמו בובות על שולחן. הוא דחה את ההפקה, ואני אמרתי 'אין בעיה'. הוא חשב שככה זה יישאר לעולם. טעה".
ניצן: "היא השתנתה".
מזי "א: "בכל מקום שאני באה פעם ראשונה אני מאוד מנומסת. אחר כך זה בית. היום אנחנו אומרים את האמת אחד לשני. מחוץ לתיאטרון אנחנו נאלצים לשקר. אין ברירה, כדי לא לפגוע באנשים".
ניצן: "דברי בשם עצמך".
מזי"א: "אתה, בשמים מחכים לך, צדיק בגן עדן. אתה תהיה שם לבד. שם תתגעגע אליי".

השמים מתקדרים. ניצן יושב בחולצה קצרה,

מזי"א מתעטפת במעיל עבה. "תראה איזה משוגע", היא אומרת, "יש לו שלושה ונטילטורים בחדר מלבד המזגן. אי אפשר לשבת פה. הוא מקפיא את החדר למינוס עשר מעלות". "אומרים שהיצירות הגדולות בעולם נולדו בטמפרטורה נמוכה", עונה ניצן. "טולסטוי, איבסן. לא נכתבה יצירה חשובה בטמפרטורה שהיא מעל 25 מעלות".
מזי"א: "אוטר גזוגעט, אומרים ביידיש".

השוני ביניהם רק הדליק את הרומן המקצועי. "עמרי סגפן מאוד, אני יותר הדוניסטית בהרבה. אני מעדיפה בית קפה, עומרי מעדיף במשרד שלו. בגלל הקור אני אומרת לו בוא אליי למרפסת. פעם יוסי פולק, שהבן שלו גר מתחתיי, צעק 'חבר'ה, שומעים אתכם בכל הרחוב, תורידו את הקול'".

ניצן: "המחזה האחרון כתוב ב-40 אחוז אלכוהול, אבל זה היה רק בשביל להיפתח. גם חשדו שיש בינינו רומן. אז אמרתי 'תפיצו הלאה'. זה כבוד גדול עבורי. לא בטוח שהיא התגאתה".
מזי"א: "מאוד התגאיתי. ברור. בגילנו, כשאומרים שיש רומן לך זו כבר מחמאה".
ניצן: "בתחילת הדרך המשותפת אשתי לא הבינה איזו ברית זו. הייתי חוזר בשעות מאוחרת. היא הייתה שואלת 'איפה היית?', ואני אומר 'עבדנו על המערכה השנייה עם עדנה'".
מזי"א: "היום היא אומרת 'קחי אותו'".

שונאים, סיפור אהבה?
מזי"א: "יש בינינו יחסים אינטימיים, היכרות ברמת הנפש. לכן אין ענייני נימוס. אנחנו שנינו אנרגטיים נורא. לפעמים מתלווה לזה עטיפה דווקאית. או שאני עצבנית או שהוא מרוכז נורא ולא מסוגל שיפריעו לו. בגלל שהוא מנהל תיאטרון הוא הרבה יותר דיפלומט ממני, יודע לספור עד עשר".
ניצן: "עדנה התחילה לעשות יוגה. אמרתי 'את בודהיסטית, אז אולי תירגעי'. היא אמרה 'אני בודהיסטית עצבנית'".
מזי "א: "אני עושה יוגה חמש פעמים בשבוע וזה לא מרגיע את העצבים. נירגע בקבר".

כל פרויקט חדש מתחיל בפגישה בבית קפה. "עדנה מספרת לי את הסיפור בפעם הראשונה. היא הכותבת ואני הקיר האקוסטי של הרעיונות האלו".
מזי"א: "קיר ההדף. הוא לא יודע כמה הוא הודף רעיונות".
ניצן: "היא ההודפת. אני אומר לה 'את לא בנבחרת כדורעף'. אומר לה משהו, והיא 'לא, לא, לא'. היא לא נותנת לי לגמור משפט".
מזי"א: "כי הוא אומר שטות. אני וכל הילדים שלי בעד הנגד. זו תכונה. כל דבר לא. זה עניין של אופי. ולפעמים אלה באמת זוטות".
ניצן: "יש תהליך ראשוני של התגוננות, לא התבצרות. זה הילד שלה ואני המיילד שלו. היא מביאה סלע שיש לו התחלה, רמזים של פנים, ואני עוזר לה לתת לזה צורה, המחשה. האמת ידועה לה".
עדנה: "כשבא לי רעיון, אני מתחילה לכתוב. אין לי סינופסיס. לכן זה מאוד גולמי. אני יודעת מראש שאעשה המון גרסאות מראש".

איפה נכנסת המעורבות שלך בתהליך הכתיבה שלה?
ניצן: "עדנה כתבה לאחרונה רומן נהדר בשם 'רומן משפחתי'. ראיתי שבכתיבה למחזה היא מושפעת כסופרת. לכן אני שואל אותה כל הזמן על מה המחזה? מה מטרת העל? אנחנו מזמינים אנשים שיישבו שעתיים באולם סגור ולא יכולים רק לספר. כמו שאינסטלטור בא עם קופסה, גם לי יש מפתחות כאלו. אנחנו חוקרים איך רעיונות וסיפורים מתממשים על הבמה".

אילו הערות אתה מעלה בפניה?
ניצן: "אחת המלחמות של עדנה עם עצמה היא איך אתה יכול להשלים בדמיון שלך את הסאבטקסט גם כשחקן. לרמוז במעט על מה שצריך להיות מדויק כל כך. הייתי ממליץ לה 'תורידי, תורידי'. שידברו פחות. שיהיו רק הרעשים של החיים. תני לקהל להיות שותף לתהליך היצירה".

איך היא מקבלת את ההתערבות הזאת?
"הפשלות הגדולות שלי היו כשאהבתי שחקן מסוים. אתה צריך לראות את הפספוס ואת מה שלא מספיק טוב ומשכנע. אני נורא אוהב את הכתיבה שלה, אבל אני רואה בעיניים פקוחות ולפעמים מבקרות. עדנה רואה את הפנים החמוצות שלי וזה בטח לא תענוג גדול".
מזי"א: "יש לו ייאוש, אי נחת. מול הפרצוף חמוץ שלו - אני לא יודעת מה לעשות. אבל אני יודעת שאם הוא לא מרוצה, צריך לפתור את העניין. הכי קל לומר 'נהדר'".
ניצן: "ברגע שהיא נותנת מחמאה, היא משחיתה אותי. תני לי להיות מפוכח. היו ימים שאמרתי היא מטעה אותי".
מזי"א: "אני אומרת 'בוא נהנה עכשיו'. מחר אני יכולה לבוא ולשנוא את אותו קטע. כיוגיסטית אני מנסה מאוד ללמוד לחוות את הרגע. בוא נתרווח, בוא נהנה. הוא לא מוכן, אין לו נחת. גם כשההצגה קיבלה את כל הביקורות הטובות הוא היה יותר עצבני ממני. כל הזמן פרצוף חמוץ. הוא מפחד. אני מנסה ללמד אותו להיפטר מזה".
ניצן: "אין סיכוי".
מזי"א: "לא צריך לקלקל לאחרים. כל אחד עושה חשבון נפש נוקב מאוד עם עצמו, אבל יש רגעים שאתה חייב להרפות. בעיניי זה מפונק לסבול כל כך מדברים שאין סיבה לסבול מהם".
ניצן: "אני הולך פה במסדרון בתיאטרון, ופתאום יש רגע של חסד, שביעות רצון, אבל אז אני חושב'בטח בפינה מחכה לי מישהו עם אלה ממוסמרת'".
מזי"א: "הוא מעצבן אותי. אני לא יכולה לראות את הפרצוף המיוסר והחרד הזה. בסך הכול אנחנו עושים תיאטרון. תראה את הפוליטיקאים הזבל האלו שמסתובבים זחוחים. הם באמת צריכים להסתובב עם שק על הראש וצריכים להיות מדוכאים כל הזמן. אנחנו, ברוך השם, מביאים קצת בידור אינטליגנטי לאנשים. צריך איזושהי פרספקטיבה. הוא, אין לו פרופורציות בכלל".

לאחר המרתון ביניהם, הם מכניסים לתמונה את הקאסט המוביל של ההצגה. "היה את המטבח של גולדה", אומר ניצן, "ויש את המטבח של עדנה. אנחנו מתכנסים מסביב לשולחן הרחב שלה, קוראים עם השחקנים את הגרסה החדשה ומעירים. ניהול מודרני זה ניהול משותף".

בחדר החזרות מתנהלת היררכיה שונה. מזי"א: "בחזרות הראשונות ישבתי בשקט כמו ילדה טובה ולא פתחתי את הפה. ואז התקלקלתי. הוא, בצדק מבחינתו, לא מרשה לי לדבר בחזרות. אבל איך שבאה מחשבה, אני מוציאה אותה לאוויר העולם. לכולם הוא נותן לדבר, אבל כשאני פותחת את הפה הוא אומר 'חבר'ה, די'".
ניצן: "יש מושג 'שש אחרי המלחמה'. אז אחרי החזרות אפשר לדבר. אמרתי לה 'את צריכה פילפינית, אין לך שליטה על הסוגרים'. הפה זה כמו שרירי הרקטום, צריך לאמן אותו".
מזי"א: "ואז יש חזרות שהוא הולך לשירותים ואומר 'בואי תלווי אותי'. הכול כדי שלא אפתח את הפה מול השחקנים".
ניצן: "עלילה".

לא מעליב?
מזי"א: "פעם קמתי והלכתי והרסתי את החזרה. לא יפה מצדי, התנהגתי בצורה ילדותית".

ניצן ניגש לפינת חדרו בתיאטרון הקאמרי ומצביע על ערמה גדולה של מחברות. "בשביל מה אתה שומר? תזרוק את זה", גוערת בו מזי"א. "24 דראפטים היא כתבה ל'האריסטוקרטים'", מספר ניצן. "בתקופה הזו היא שנאה אותי, רצתה שיציגו גרסה ראשונה".
מזי"א: "מה פתאום גרסה ראשונה, מאיפה אתה מביא את זה?".
ניצן: "למה אני שומר העתקים, כי היא מוחקת. הפנים קדימה והעבר נמחק. יש בזה החמצה".
מזי"א: "אני לא אדם נוסטלגי".

הדרך לבמה ארוכה.
"בגרסאות הראשונות עם עמרי הייתה לו הבעה של אי נחת", היא מספרת. "לא חשבתי שאני במאה אחוז יכולה לסמוך על הערה שלו. עד שאתה מתחדד, אתה צריך להיות כל כך מעורה בחומר. כל דבר יכול להיכתב אחרת. גם היפוכו המוחלט. אני לא זחוחה, לא יודעת הכול. אני באה כיצור רופס ורוצה להקשיב. אבל להפקה הזאת באתי עצבנית בגלל הדחייה".

"האריסטוקרטים" היא דרמה העוקבת אחר משפחת בן כנען בשתי תקופות: בשנות ה-50 ובמציאות הישראלית העכשווית. במרכזה יאיר בן כנען (גיל פרנק), קצין בצה"ל ובהמשך שר בממשלה, שבמהלך השנים התעלם מהצרכים של אשתו (לימור גולדשטיין) ושל ילדיו (עידו רוזנברג ודינה סנדרסון). אחיו (יחזקאל לזרוב), הומוסקסואל מוחצן ומנהל סלון פרוות, מייצג את הכיוון ההפוך: היהודי הגלותי המחויב למסורת אירופה. ההתנגשות ביניהם בלתי נמנעת ומובילה לסוף טרגי. שני הפנים של היהודי החדש קורסים.

"היו לי דמויות והסיפור ביניהם", מספרת מזי"א. "יום אחד עמרי אמר'קראתי מאמר על יהדות השרירים'. לא הייתי מודעת לדבר הזה. זה שלח אותי לעשות תחקיר חדש. וקראנו ביחד את פרויד, את נורדאו".
ניצן: "גם בתוכנו יש מאבק בין היהודי החדש, המהפכה העברית. ומצד שני, הגעגוע ליהדות הרוחנית, היוצרת, האוניברסלית, האירופית. יהודי לא יכול לברוח מגורלו. להיות נודד, להתחבר לקוסמופוליטיות".

ועל הבמה?
ניצן: "יצא לי שם שאני אוהב תיאטרליות. ואני אוהב תיאטרליות. אבל דווקא פה רציתי למצוא את השפה האבסטרקטית העירומה ולמצוא את המהות".
מזי"א: "היה לי אימאז' של במה ריקה. אני אוהבת את התיאטרון סגפני. מנסה לא לשלם את מיסי הריאליזם".

"האריסטוקרטים" היא הצגה פוליטית מאוד. היא נפתחת בתמונה של הגנרל מטושטש ההכרה בכיסא הגלגלים.
מזי"א: "רוב הקהל חווה דווקא את נושא הקונפליקט התמידי בין הורים לילדים. נועם סמל סיפר שאישה יצאה מההצגה ואמרה לו 'אבל אני הייתי אמא טובה'. דני סנדרסון בא ואמר לו 'ברור לך שכל ההורים מבטלים עכשיו את הנסיעות שלהם לחו"ל'".

יש סיכוי שההצגה תוצג באריאל?
מזי"א: "הכי טוב שלא ייקחו אותה ולא יהיה לי קונפליקט. לא שיש לי קונפליקט".
ניצן: "הם לקחו עכשיו את 'מעגל הגיר הקווקזי'. והרעיון של ברכט היה מאוד אנטי כיבוש. אני לא רוצה לאכזב אותך, אבל הפוליטיקה היא ברורה. לא צריך לפרש אותה. תיאטרון יכול לגלות את התלת ממדיות והבשר והדם שמאחורי אמירות פוליטיות".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...