מעגלים קטנים: ראיון עם חליפה נאטור
השחקן חליפה נאטור ("ביקור התזמורת") מאמין ששינויים קטנים מביאים בסוף לתוצאות גדולות. לכבוד ההצגה בעלת המסר החברתי "יוליסס על בקבוקים" הוא מספר על ההתנדבות האישית שלו ועל רשמיו מהחיים בחו"ל

אוהב רפסודות. חליפה נאטור ז'ראר אלון
יוליסס, מורה לספרות וחובב ספרות רוסית, בונה רפסודה מבקבוקי פלסטיק ומפליג לעזה כדי להביא ספרים לתושביה וללמד שם ספרות. הוא נתפס, מוכנס למעצר ופוגש את הפרקליט שלו, איזאקוב, פרקליט מצליח שמתנדב לסנגוריה הציבורית כדי לברוח מהמסיבות והאירועים שמארגנת אשתו.
במשרתו הרגילה משמש עורך הדין המצליח כיועץ משפטי לבכיר במשרד הביטחון ומתעמת עם עורך דין פלילי שעובד במשרדו ומאיים על סמכותו. כל אלה יוצרים מציאויות שונות המרכיבות את עלילת "יוליסס על בקבוקים", מחזהו החדש של גלעד עברון ("יהוא", "הר לא זז") בתיאטרון חיפה, בבימויה של אופירה הניג ובכיכובו של חליפה נאטור ("ביקור התזמורת").
"החיבור למחזה היה מיידי", אומר נאטור. "קודם כל, אני אוהב רפסודות מאז שהייתי ילד, לא יודע למה. חוץ מזה, קסם לי החיבור של הדמות לספרות. האהבה לספרות פשוט לא מאפשרת לו לחיות עם הידיעה שיש מקום בעולם שבו אי אפשר להשיג ספרים. זה בן אדם שמנסה לשנות את העולם לא בגדולות, אלא בלזרוק אבן קטנה לתוך מים קטנים שיעשו גלים קטנים. זה משהו שאני מזדהה איתו, שאני מוצא את עצמי חי אותו בחיים שלי".
איך , לדוגמה?
"היום, לדוגמה, התנדבתי בבית ספר בקלאנסווה ונתתי שם שיעורים לתלמידים בכיתה י'. דיברנו על שייקספיר, על אמנות, מחמוד דרוויש וכך הלאה. כך אני מעורר מעגלים קטנים במים ומהם אולי יבואו מעגלים יותר גדולים שתהיה להם השפעה".

אין קשר למשט. ''יוליסס על בקבוקים''
ז'ראר אלון
אף שאפשר לראות קווי דמיון בין המשט הטורקי לעזה ולהצגה, גם בהודעה לעיתונות וגם בתוכנייה המחולקת לקהל מקפידים לציין בתיאטרון חיפה שההצגה נכתבה לפני המשט.
"דיברנו על זה בחזרות", אומר נאטור. "אבל המחזה באמת נכתב לפני אירועי המשט ואפשר לראות את זה בכתיבה. יש בכתיבה נאיביות מסוימת.
משהו כמעט קסום בתיאור הרפסודה הזאת והאיש שעליה, שלא מתאים לאירוע הכה מורכב ותקשורתי שמשט המרמרה היה. ככה שזה באמת לא קשור. אנחנו לא רוצים להוריד את המחזה לדיון ספציפי במקרה של המרמרה, אלא להישאר גלובליים יותר, עם האמירה העקרונית שלמנוע ספרות ותרבות זה כמו למנוע אוכל ושתייה".
בשנים האחרונות אתה חי הרבה בחו"ל. איך אתה מרגיש להיות ערבי-ישראלי בחו"ל?
"מסקרן מאוד, גם בשבילי וגם בשביל אנשים שפוגשים אותי. היצור הזה, שנקרא ערבי-ישראלי, הוא מוזר. אני מדבר גם ערבית וגם עברית, אני חי בערים ישראליות, משחק בתיאטרון ישראלי, וכו'. אני מסתובב כל הזמן ונחשף גם לאמירות, לשנאות. זה מפחיד. השבוע סיפר לי חבר יהודי שיש לו דירה להשכיר בשכונת התקווה בתל אביב ושאל אם אני מעוניין. שאלתי אותו מה הסיכוי שיגרשו אותי משם. אז הוא אמר שזה בית פרטי ולא בניין אז הוא חושב שיהיה בסדר. אבל בבניין-הוא לא יודע. גם אני לא יודע".