ראשי » רייטינג » אמנות ובמה » אמנות

מדברים עם הגוף: על התערוכה "מחוות גוף"

דיוויד לה שאפל, הדס רשף, נדב קנדר, וויליאם קובינג ואמנים נוספים מהארץ ומחו"ל מציגים תחת גג אחד בתערוכה "מחוות גוף" שנפתחה בסוף השבוע במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית. "התערוכה מטפלת בגוף כאמצעי תקשורת ובאיזשהו מקום מדברת על האנושיות שנמצאת במחוות הקטנות", אומרת דנה אורלנד, אוצרת התערוכה

הגוף ותנועותיו שימשו תמיד השראה גדולה עבור אמנים, מפסלי יוון הקלאסית ועד לפולוק שהשתמש בגופו כדי להפוך יצירה לחיה. במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית נפתחה בסוף השבוע התערוכה "מחוות גוף", שמרכזת תחת כותרתה אמנים מישראל ומחו"ל, שמציגים פרשנות מודרנית לתנועותיו של הגוף כשפה וכערוץ תקשורת חלופי למילים.

בין האמנים המציגים ניתן למצוא את הצלמים לאה גולדה הולטרמן ונדב קנדר הישראלים, שבחרו להציג עבודות המתייחסות למחוות הקטנות, אלו שמשקפות את טבע האדם גם בלי לראותן באופן ברור. לצדם, אמנים בינלאומים כמו דיוויד לה שאפל, שבוחן את הריקוד כמחאה חברתית וכאמצעי פורקן פיזי לרגשות וויליאם קובינג שמטפל באינטימיות שבתנועה, סוגרים מעגל של תנועה כאלמנט תקשורתי.

"בתערוכה כל אמן מתייחס למחוות גוף בצורה אחרת ואין קו רציף בין האמנים מבחינת הגישה לנושא, כך שגם האמנות הישראלית וגם הבינלאומית בתערוכה מגוונות", מסבירה דנה אורלנד, שאוצרת את התערוכה יחד עם גילה לימון.

"האמנים כמובן מסתמכים על העולם שלהם ביצירה -  אראיה ראסדג'ארמראנסוק (תאילנד) מצלמת איכרים תאילנדים, דיוויד לה שאפל (ארה"ב) מצלם את חבורות ריקוד בלוס אנג'לס, טלי קרן (ישראל) משתמשת בסרט "שואה" של לנצמן

כבסיס לעבודתה ולאה גולדה הולטרמן (ישראל), דתייה לשעבר, חוזרת אל העולם החרדי בצילומים. עבודתו של נדב קנדר (ישראל / אנגליה), אנשי אובמה, היא בבסיסה משימה עיתונאית. פועל יוצא מעבודתו כצלם עיתונות".

מחוות גוף הוא נושא שהתעסקו בו לא מעט באמנות וכפועל יוצא מכך, הוצג בלא מעט תערוכות. במה מחדשת התערוכה הנוכחית?
"הייתי אומרת שהפוקוס בתערוכה הוא לאו דווקא על הגוף כאוביקט שניתן לתיאור פיזי – צעיר, זקן, שמן, רזה, ענוג וכו'. ב-2006 אצרתי בניו יורק תערוכה בשם FLESH שהתמקדה בנושאים אלו. התערוכה הזו מטפלת בגוף כאמצעי תקשורת, ובאיזשהו מקום מדברת על האנושיות שנמצאת במחוות הקטנות".

ספרי קצת על ליקוט היצירות לתערוכה, תחת איזה קונספט עבדת ומה היה לך חשוב במיוחד כשבחרת את האמנים והיצירות המשתתפים בתערוכה?
"הקונספט לתערוכה בא ישירות מעבודות שראינו ו'שמנו בצד' למועד מאוחר יותר. כך ראיתי אני את העבודה של שחף ירון באינטרנט, העבודה של לה שאפל באה מתוך שיחה עם גלריסטית שלו שאני מכירה מניו יורק. שגיא רפאל מגלריה טבי הציע עבודותיה של לאה גולדה הולטרמן. גילה לימון שאוצרת את התערוכה איתי הביאה כמה מהעבודות הבינלאומיות ואט אט הקונספט נבנה".

"מנהלת המוזיאון, דליה לוין, היתה מאוד מעורבת בתערוכה והציעה כמה אמנים שהגיעו אליה משליחת תיקי עבודות ומהיכרות עם הנעשה בעולם האמנות", מוסיפה אורלנד, "דליה ואני נחשפנו ליצירה של טלי קרן מפרויקט הגמר המרהיב שלה בתערוכת הסיום של בצלאל לפני שנתיים. המוזיאון מחויב לקידום אמנים ישראלים בכלל וצעירים בפרט ומאוד שמחנו לקדם את הפרויקט השאפתני שלה".

"בסופו של דבר כל אחת מהעבודות שנבחרו מתייחסת למחוות גוף מזווית אחרת ומרחיבה את הנושא. מלבד זאת אנו תמיד מנסים להנגיש את הקהל הישראלי לאמנים בינלאומיים וגם לתת לאמנים הישראלים הצעירים את החשיפה לצד האמנים המבוססים והאמנים מחו"ל". 

"מחוות גוף", מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, עד ה-28 במאי 2011.

האמנים המציגים: גליה אורי (ישראל), לאה גולדה הולטרמן (ישראל), תומס הירשהורן (שוויץ) שחף ירון (ישראל), דיוויד לה שאפל (ארה"ב) ויליאם קובינג (אנגליה), פייר קוליבף (צרפת), נדב קנדר (ישראל/אנגליה), טלי קרן (ישראל), אראיה ראסדג'ארמראנסוק (תאילנד) והדס רשף (ישראל).

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...