משחקים קבוצתיים: ראיון עם שי פיטובסקי
שי פיטובסקי, מי שעומד מאחורי "החוטם" ובראש קבוצת הצעירים של הבימה, חוזר עם הצגה חדשה, "מסייה דה פורסוניאק" של מולייר. "יש משהו בפראות של "מסייה דה פרסוניאק" שהרגיש רלוונטי ומתאים
אחרי הצלחת "החוטם", עלתה החודש ההצגה החדשה של קבוצת הצעירים, "מסייה דה פרסוניאק" של מולייר. בדומה למה שעשה עם "החוטם" והצגות קודמות שביים במסגרות אחרות כמו "התקלה", מצליח פיטובסקי לבנות עולם סוריאליסטי המסתמך על תפאורה צנועה ומשחקי תפקידים של דמויות שלרוב לא רואים. מבחינת התפאורה, הפעם פיטובסקי אף התעלה על עבודות קודמות שלו בכך שתיבה על גלגלים, מסגרת של תמונה ושלטים מתחלפים, מהווים את כל התפאורה יחד, כאשר מתוך התיבה יוצאות ונכנסות הדמויות לפי סימנים.
למה בחרת דווקא ב"מיסייה דה פורסוניאק" של מולייר?
"אני ואילן רונן, מנהל הקבוצה, רצינו קצת לאתגר את עצמנו עם חומר שהוא קלאסי ובסוף בחרנו במולייר. משהו בתבניות של הקומדיה דה לה ארטה אפשר לנו ללמוד דרך זה איך עובדת קומדיה ומערכות יחסים שרלוונטיות לקומדיות, לדרמות, ובכלל. ספציפית, יש משהו בפראות של "מסייה דה פורסוניאק" ובזה שיש שם זר עשיר שחושב שהוא יכול לקנות את העיר ומנגד עיר של תככנים שמאמינים שהם יכולים לגבור עליו, שהרגיש רלוונטי ומתאים."
בחרתם בכוונה במחזה מוסיקלי?
"לאו דווקא. אמנם במקור "מסייה דה פורסוניאק" היא קומדיית בלט עם שירים וריקודים, אבל זו לא הייתה הסיבה שבגללה בחרנו בה. זה שהיה במחזה שירים היה פשוט נתון שאיתו עבדנו."
פיטובסקי מקפיד לדבר ברבים על תהליך הבחירה, וזו לא פעם ראשונה. בעבר, במהלך החזרות ל"חוטם" הוא סיפר שהקבוצה נסעה לקיבוץ, שם ניסו לחיות כקולקטיב כדי להחיות כמה שיותר את עבודת האנסמבל.
האם היית אומר שהרוח הקיבוצית הזו עדיין קיימת בקבוצת הצעירים? איך אתם מתחזקים אותה?
"כל הפרויקטים שלנו מבוססים על דיאלוג שלי ושל אילן וגם שלי ושל הקבוצה. בקבוצה עצמה אנחנו משתדלים להיפגש גם מחוץ לשעות הרשמיות, מקפידים ללכת להרצאות ביחד וליצור את הביחד שנמצא מעבר לחזרות. עכשיו לדוגמא אנחנו עובדים עם בני נוער פליטים. בעבר, עבדנו בשדרות יחד ובחולון עם ילדים עם PDD . רובנו גם מכירים אחד את השנייה כבר הרבה זמן ממסגרות קודמות, אבל אין ספק שלקבוצה יש חלק מאוד חשוב ביצירה. בזמן שלכל אחד יש גם את הפרויקטים שלו הקבוצה מרגישה כמו בית. למזלנו, ב"הבימה" נותנים לנו את המקום הזה שמעודד יצירה אמיתית וחקירה אמיתית."
ביימת בעבר את "הרפתקה בקרקס" לילדים. גם ב"מיסייה דה פורסוניאק" יש משהו שפונה אל קהל הילדים. זה נעשה במכוון? מה שונה בבימוי לילדים מאשר למבוגרים?
"בכל הצגה שאני מביים, אני משתדל לפנות לילד שבנו ומבקש מהקהל להשתמש בדמיון שלו. חשוב לי לקחת אותו למחוזות שבהם הוא ביקר בילדות שלו. מצד שני, בהצגות למבוגרים, התכנים הם אחרים. אפשר לראות את זה ב"מסייה דה פורסוניאק" שם היצירה היא אגדתית אבל התוכן הוא אכזרי.
המהות של התיאטרון בעיני הוא משחק. זה לא במקרה שבאנגלית, הצגה נקראת "פליי". ב"מסייה דה פורסוניאק" זה אולי
פיטובסקי, שהגיע מעולם הפרסום לעולם התיאטרון, יודע על מה הוא מדבר כשהוא מבקש מהקהל גם לראות ולא רק לשמוע. ובכל זאת, כמי שהתחיל ככותב הוא מכיר בכוחן של המילים.
עם קבוצת הצעירים אתה עובד עם חומרים קיימים כבמאי. מה ההבדל בין זה לבין הכתיבה?
"כתיבה זה תהליך מאוד בודד. אתה עם עצמך. זה תהליך קשה של משחק בתבניות ומילים והכל נשאר אצלך בראש. בבימוי, אתה חוקר את החומרים יחד עם הקבוצה. כמחזאי אתה ממציא בעצמך ובסוף אתה משכתב ומשכתב. יש בזה קסם. כמו בעל מלאכה שהופך עץ לשולחן. כבמאי, אתה בדיאלוג עם עוד מישהו. בימוי זה לקחת את השולחן שנוצר ולהפוך אותו למשהו שלישי. להראות שהוא לא רק שולחן ויחד עם זאת להראות את מה שיש עליו."
למה אנחנו יכולים לצפות בעתיד מקבוצת הצעירים של הבימה?
"כרגע אנחנו עובדים על פרויקט חדש שנקרא "ארץ חדשה" והוא מבוסס על סיפורים אמיתיים של פליטים וניצולי שואה. מדובר במשהו שאני כותב יחד עם הדרמטורגית שחר פנקס. סיפור על חבורה של ילדים בדרך לארץ חדשה ועל ההבטחה למקום חדש. שלא כמו הפרויקטים הקודמים, אני מרגיש ש"ארץ חדשה" מאוד רלוונטית לחיים שלנו היום. מעבר לזה ההצגה מראה מה קורה לפליטים היא מאפשרת לקהל לראות את עצמנו דרכם באמצעות חווית הפליטות והתודעה שמתפתחת. לפעמים, השיקוף הזה הוא אפילו יותר ריאליסטי מלראות את עצמך."
"מסייה דה פורסוניאק", הבימה, אודיטוריום שיין - בית יד לבנים, בתל אביב ב-12-13/4.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם