יונתן פולארד: עכשיו המחזה
אחרי 25 שנה במאסר בכלא האמריקאי: סיפורו של המרגל הישראלי מגיע אל במת התיאטרון הקאמרי יעלה בשבוע הבא הצגת יחיד של השחקן רמי ברוך, בה תוצג לצופים גרסתו של יונתן פולארד
את המחזה כתב ויקטור גורדון, מחזאי יהודי מדרום אפריקה, שעקב אחר הפרשה, בלע בצימאון כל שביב מידע בנושא וכתב את המחזה במשך שלוש שנים. "לפני כשנה יצאתי עם השחקן רמי ברוך לסיבוב הופעות של הצגת היחיד "שעונים" בדרום אפריקה. שם פגשנו את המחזאי ויקטור גורדון", מספר במאי ההצגה רועי הורוביץ. "הוא הציג בפני את עבודתו ואמר שהוא מעוניין לאפשר לפולארד להשמיע את גרסתו דרך האומנות, על בימת התיאטרון. כשחזרנו ארצה העליתי את ההצעה בפני הוועדה האמנותית של הקאמרי ואני שמח שניתנה לנו ההזדמנות לאפשר לקהל להציץ אל תוך עולמו של פולארד".
במחזה - שהצגת הבכורה שלו תועלה ביום חמישי בשבוע הבא במסגרת פסטיבל תיאטרונטו ביפו, ואחר כך תועלה באולם הקאמרי - עומד ברוך במשך למעלה משעה על הבמה, מאופר בדמותו של פולארד, ומריץ שלב אחר שלב את פרשת חייו של המרגל, כשהוא מציג למעשה את גרסתו שלו לאירועים שבגינם הוא מרצה עונש מאסר עולם בארצות הברית.
הקהל במחזה נכנס מיד עם כניסתו לאולם לאווירת כלא באטנר, בצפון קרולינה, בו מרצה פולארד את עונשו. הסדרנים המלווים את הקהל למקומו לבושים בבגדי סוהרים. ברקע נשמעים ברמקולים צלילים מתוך הכלא, דלתות פלדה נטרקות, שקשוקי צרורות מפתחות של הסוהרים, שלשלאות נמתחות וקולות של סוהרים באנגלית. על הבמה ממתין לקהל הנכנס פולארד, השחקן רמי ברוך, כשהוא שרוע על יצועו בתא הכלא ואז משתררת דממה באולם, פולארד קם ופוצח במונולוג אישי קורע לב.
"פולארד הודה והורשע בריגול עבור מדינה ידידותית בעקבות עסקת טיעון שבה טען כי לא התכוון לגרום נזק לארצות הברית, והתביעה ביקשה להטיל עליו עשרים שנות מאסר", אומר הבמאי הורוביץ. "ימים אחדים לפני גזר הדין, העביר מזכיר ההגנה האמריקני, קספר ויינברגר, מזכר חסוי לידיו של השופט בו פורטו טענותיו על נזק חמור שגרם פולארד כביכול לביטחון הלאומי של ארצות הברית. בית המשפט התרשם מהמזכר, התעלם מעסקת הטיעון וגזר על פולארד מאסר עולם עם המלצה שלא לשחררו. במחזה פולארד, שחש כמי שהולך שולל, מתייצב לכאורה בפני משפט חוזר, משפט אמת, ומספר את גרסתו מתחילתה ועד סופה".
פולארד הדמות מדבר על תקריות אנטישמיות בילדותו, על ביקור ראשון בירושלים בגיל 17 שהטביע בו את חותמו, את גיוסו לתפקיד הרגיש בצי האמריקאי ואת הגילוי המסעיר שארצות הברית מסתירה מבעלת בריתה ישראל מידע חשוב הדרוש לביטחונה הלאומי.
במחזה מוזכר אביעם סלע, מפעילו של פולארד
בראש הלק"ם (לשכה לקשרי מדע) והיה אחראי ישירות להפעלתו של המרגל לא מוזכר בשמו אלא בתואר "הבוס של המרגלים".
באחד הקטעים הקשים בהצגה מתאר פולארד כיצד הגיע, לאחר שנחשף, אל שערי שגרירות ישראל בוושינגטון כדי לקבל מקלט, אך הושלך החוצה בידי המאבטחים. "אין בי שום איבה. כל רצוני הוא לחזור סוף סוף הביתה", הוא אומר.
בקטע הסיום מתייצב פולארד בקדמת הבמה: "זהו, תם ונשלם. אין עוד מה לומר. אני אמרתי את דברי. הנה סוף סוף גם הגרסה שלי זכתה להישמע. אני עושה מה שאמרו לי, אני עומד, אני מישיר מבט אל השופט, עיניו נעוצות בעיני". לאחר מכן קולו הולך ונחלש עד שמשתתק כליל. כשהמסך יורד הוא חוזר לשכב על יצועו הכלא.
"פולארד לא קד קידה לקהל בתום ההצגה", מסכם הורוביץ. "הוא חוזר למיטתו ואילו הקהל עוזב את האולם בתחושה שהוא הולך הביתה אבל פולארד נשאר שם מאחור, בתא הקודר, לבד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם