ראשי » רייטינג » אמנות ובמה » תיאטרון

סנדרסון, גרסת הבמה: ראיון עם דני סנדרסון

דני סנדרסון נמשך לכתיבת המוזיקה להצגה "רווקים ורווקות" בזכות הבימוי של אלדד זיו והכתיבה של חנוך לוין. "יצאו ממני דברים שלא תשמעו באלבום רגיל", הוא אומר

 
בסוף השבוע האחרון עלתה על במת תיאטרון בית צבי ההצגה "רווקים ורווקות" של חנוך לוין בבימוי אלדד זיו, כמעט עשור לאחר שעלתה לראשונה על בימת תיאטרון הקאמרי, גם אז בבימויו של זיו. "רווקים ורווקות" היא קומדיית מצבים שנונה העוסקת בבדידות ואהבות אבודות, שני נושאים שהעסיקו את לוין רבות לאורך מחזותיו. החיטוט והחיפוש הכואבים, שבאו לידי ביטוי במחזותיו האחרים, חוזרים גם במחזה זה. את המוזיקה להפקות, הן בקאמרי והן בבית צבי, כתב דני סנדרסון.

"היו לי שני חיבורים להפקה", מספר סנדרסון. "הראשון היה אלדד זיו, הבמאי, שאותו הכרתי קודם ותמיד אהבתי את הגישה המיוחדת שלו לתיאטרון ולאמנות בכלל. החיבור השני היה כמובן חנוך לוין, איש שאת הכתיבה שלו תמיד הערצתי".

לא כתבת קודם לתיאטרון.
"נכון, למעט מחזמר מקורי ושכוח לגמרי בשם 'קוץ' שכתבתי בשנת 1970. הוא היה מין גרסה ישראלית למחזמר 'שיער' שהיה אז בשיא תהילתו. כמו שאתה יכול להניח לא יצא מזה הרבה. פה החלטתי ללכת על זה בגלל החיבור עם אלדד שהוא במאי מיוחד מאוד בעיניי. אולי בגלל שהוא בא דווקא מתחום האמנות הפלסטית, יש בו איזו גישה שונה לתיאטרון. יש לו זווית ראייה שונה, ויזואלית ודרמטית, שאיכשהו מרגשת אותי. הסיבה השנייה היא חנוך לוין. יצא לי להכיר אותו דווקא במפגש חברתי. הילדים שלנו למדו באותו בית ספר ונפגשנו פעם אצלו בבית בזמן שחיכינו יחד לילדים שיחזרו. יצא שקשקשנו איזה שעה, לא על עבודה, לא על שלו ולא על שלי, אלא על החיים. על אבהות, על תל אביב ששנינו אהבנו. אני זוכר אותו כאיש מצחיק מאוד שהיה בעיקר צנוע עד כדי ביישן. הוא היה מאוד נעים הליכות ונורא היה לו חשוב לא לעשות מעצמו עניין גדול. כל הציניות שבמחזותיו לא הייתה בהיכרות האישית איתו. להיפך. הוא היה מאוד רך ושובה לב".

כמלחין , איך ניגשים להלחין מוזיקה לטקסטים של לוין?
"הדבר שתמיד קסם לי בו ככותב זה היכולת שלו להפשיט את האדם מכל הפוזות ולכתוב ממש על התמצית שלו. מצב מולקולארי, הכי קרוב לאבק. הגיבורים לרוב גם מבינים את זה ומודים בזה. אתה יודע, מעפר באנו ולעפר נשוב. אז הוא טוען שלא רק באת מעפר, גם נשארת עפר. חיפשתי קודם כל כמוזיקאי משהו רזה, משהו לא מנופח, אנושי. זה משהו שאני, ככותב, ניסיתי להתעסק בו. לעסוק באנושי, בקטן מאוד ולהגדיל

אותו למימדים עצומים.

ידעתי שמוזיקלית אני מחפש משהו בלי שום דבר חשמלי או אלקטרוני. רק אקוסטי. הכלים התחילו להופיע משם, אקורדיון לדוגמה. לזה צירפנו בס וכלי הקשה. כמובן שהיה אתגר גם להצליח לשים את העצמי שלי בצד ולכתוב מוזיקה שבאה לשרת טקסט של מישהו אחר. זה היה מאתגר, הוציא ממני דברים שלא תשמע ממני באלבום רגיל שלי. זה היה תרגיל נהדר בצניעות. נורא נהניתי".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...