ראשי » רייטינג » אמנות ובמה » אמנות

"המחאה לא גוועת": על מחאת האמנים

מארגני מחאת האמנים מסרבים להכנע. "האמנים מציגים ללא שכר ועובדים במספר עבודות על מנת להמשיך וליצור", אומרת האמנית הדס רשף

"רוח המאבק דבקה גם באמנים", מספרת האמנית הדס רשף. "הצעקה להתעוררות, לצדק חברתי, לא לניצול, לתנאי העסקה הוגנים, חלחלה גם לתודעה שלנו. האמנים עובדים ללא כל זכויות סוציאליות, מציגים ללא שכר ונחנקים מול עלויות המחייה הגבוהות, יחד עם הצורך באחזקת סטודיו ועבודה במספר עבודות על מנת להמשיך וליצור, לייצר תרבות".
 
בעוד שנדמה כי מחאת מעמד הביניים מאבדת את המומנטום אותו צברה, האמנים מסרבים לתת למאבק האישי שלהם לגווע. מחאת האמנים התחילה במקביל ובזכות המחאה החברתית, אבל גם בעקבות מותו של מוטי עומר ז"ל, האוצר הראשי ומנכ"ל מוזיאון תל אביב. היא פועלת להכרה רחבה יותר באמנים ישראלים ובזכויות שלהם. לאחר שפרצו למוזיאון לפני שבועיים כמחאה על הרכב וועדת האיתור לבחירת האוצר החדש, התקיים ביום שישי האחרון דיון פתוח בהשתתפות הצייר עופר ללוש, האמן היחיד שהוזמן להצטרף לוועדה בעקבות הפריצה. הדס רשף ויונתן אמיר, מבקר אמנות ועורך "ערב רב", שניים ממנהיגי המאבק האמנותי, מספרים על דרכם.

האם הדיון בשישי מסמן ניצחון שלכם במאבק על קביעת הרכב הוועדה?
אמיר: "הדיון אתמול אפשר לקהילת האמנות לגבש עמדה אחידה בנושא ולהבין שפעילות תקינה של המוזיאון קודמת לחילוקי דעות אמנותיים, יהיו אשר יהיו. במובן זה, הדיון אתמול אפשר לנו לגבש חזית אחידה בדרישותינו מהמוזיאון. עם זאת, תגובתו של עופר ללוש, שבאה לידי ביטוי הן בחזון המעט אנכרוניסטי ומנותק שלו לעתיד המוזיאון והן באי הקשב שלו לרוח הדברים, מעידה כי הוא רחוק מלהתאים לייצג את האינטרסים הציבוריים והמקצועיים הן של קהילת האמנות והן של הציבור הרחב בישראל. אנחנו עדיין דורשים בשלב ראשון את השהיית וועדת האיתור לצורך בדיקת ההתנהלות המקצועית והציבורית של המוסד בלמעלה מעשר השנים האחרונות.

בהרכבה הנוכחי הועדה איננה כוללת אף איש מקצוע מתחום האמנות ויושבים בה לפחות שני אנשים שישיבתם בה מעלה חשד לניגוד אינטרסים. בזמן ההשהיה יש ליצור תשתית מקצועית, מנהלית וציבורית שעל פיה תוכל וועדה עתידית לבחור מנכ"ל. לא ייתכן שמוזיאון ציבורי יתנהל על סמך אינטרסים של קומץ בעלי הון ואספנים, בלי מדיניות ציבורית בנושא בחירת תערוכות, רכישת אמנות, חינוך ציבורי, הנגשת המוסד למעוטי יכולת כלכלית באמצעות פתיחתו לכניסה ללא תשלום לפחות אחה"צ אחד בשבוע, העסקת עובדים ואמנים בתנאים הוגנים וכיו"ב. בקצרה – אנחנו דורשים מנהל תקין, ומאמינים שיצירת תשתית כזו תשפיע באופן מהותי ועקרוני גם על התוכן של העבודה המוזיאלית".

איך היית משווה בין מצב מוזיאון תל אביב למוזיאון ירושלים ומוזיאונים אחרים בעולם?
אמיר: "כל מקרה לגופו. אני לא רוצה לדבר על מוסדות שאיני מכיר לעומק, אך אפשר לציין את ה-MOMA (המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק) כמודל למוזיאון שהוועד המנהל שלו כולל שליש אנשי מקצוע מתחום המוזיאולוגיה (אוצרים וחוקרים), שליש אמנים ושליש נדבנים ונותני חסות. הרכב כזה יכול לאזן את ההשפעה השלילית שיש להון על המוזיאון, ובמיוחד כשהוא הופך לשליט יחיד".
 

האם גוויעתה של המחאה משפיעה על פעולתכם? מה עוד אתם מתכננים?
אמיר: "אני לא חושב שהמחאה גוועת. אם כבר, היא משנה פאזה ופונה לכיוונים מעניינים יותר. אנחנו פועלים במספר ערוצים – הראשון הוא הפנייה לעירייה (הממונה על המוזיאון) בעצומה שנחתמה כבר ע"י קרוב ל-500 אנשי ונשות מקצוע מתחום האמנות שמציגה את דרישותינו. במקביל פועלים מספר צוותים שמטפלים בתחקירים על התנהלות המוזיאון בעבר, בגיבוש חזון לפעילותו בעתיד, בפעולות שטח ובתיאום בין המאבקים".

רשף: "המחאה לא גוועת. אנחנו פועלים כל הזמן ומחפשים עוד דרכים יצירתיות לפעול. ביום חמישי עשינו פעולה מול ביתן הלנה רובינשטיין, בה יחד עם קבוצת האמנות 'תנועה ציבורית' ערכנו מסדר שמירה אל מול הפתיחה של התערוכה 'בפנים' (אמנות רחוב בתל אביב), העלנו את הדרישה לתשלום הוגן לאמנים והבהרנו כי 'חשיפה לא שווה שכר'. כשאנו אומרים שהתרבות היא לא מותרות, אנו שמים דגש על האמנות כבסיס לחברה דמוקרטית, לחברה ביקורתית אשר יודעת לבחון מצבים מורכבים על ידי ניתוח ולא על ידי סיסמאות".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...