2.3 בשבוע, לא תמיד בהסכמה: "2.3 בשבוע" תעסוק באונס
הפרק הבא של "2.3 בשבוע" יעסוק במקרה של ספק אונס. הבמאי שחר ברלוביץ' מבטיח שלא ניסה לייפות שום דבר
"יש גם סקס מזעזע ובועט בבטן". שחקני "2.3 בשבוע" צילום: גיא קרן
לא העמסתם יותר מדי על הצופים?
"היה לנו חשוב להראות שגם נערה אינטליגנטית ומפוכחת יכולה למצוא את עצמה בסיטואציה מאוד קשה. רצינו להדגיש שלהבדיל מאונס בו זר מתקיף בחורה, זה יכול להגיע דווקא מהאדם שאתה הכי אוהב, וזה יכול להיות מאוד מבלבל. רק בדיעבד אתה מבין שאתה הקורבן. מצב שהוא לא שחור או לבן, שלא ברור אם היא הזמינה את זה, האם היא רצתה, האם היא התנגדה מספיק".
ברלוביץ', 37, חושב שהמיניות לא מקבלת ייצוג הולם בטלוויזיה הישראלית. "רציתי למצוא דרך לפרוץ
את הגבול הזה", הוא מספר, "וכך הצעתי את הרעיון לסדרה על אנשים שמשתתפים במחקר על חיי המין שלהם".
המחקר שעומד בבסיס הסדרה הוא כמובן פיקטיבי, אבל היא נכתבה על פי הביוגרפיה האמיתית של יוצריה. "אלה לא הסיפורים כמו שאלה הסיטואציות עצמן: כולן מבוססות על סיטואציות אמיתיות", אומר ברלוביץ'. " לעמליה רוזנבלום ולי היו עוד ארבע תסריטאיות שכתבו איתנו את הפרקים וגם הן הביאו מהחיים שלהן, ואז הלבשנו את זה על דמויות פיקטיביות".
בטח לא היה קל לצלם את סצנות הסקס.
"בין במאי לשחקן יש מערכת יחסים מאוד ברורה. כשאתה מבקש מהשחקנים לעשות סקס, משהו במערכת היחסים הזאת משתנה. בעיניי זה לא מובן מאליו שהשחקן מתפשט או נמצא בסיטואציה מינית לכן היה סוג של משא ומתן על כל סצנה, וכל סצנה הייתי צריך לפצח עם כל שחקן בנפרד, להביא אותו למקום הכי רחוק שהוא מוכן".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם