פרס לתפארת: על פרס היצירה הציונית השנוי במחלוקת
פרס היצירה הציונית של משרד התרבות יוצא לדרך, ויו"ר ועד הנאמנים חיים טופול משוכנע שהשרה לבנת עושה חסד עם אמני ישראל. דוד טרטקובר לעומתו כמעט משתנק, ויורם קניוק תוהה: "ירקדו דבקה היסטורית?"
לפרס שאתה עומד לחלק קוראים "פרס הציונות" ולא "פרס היצירה בעברית".
"תראי, זאת ארץ ציון, ירושלים. זאת מדינה ציונית, והציונות היתה המרכיב העיקרי שהקים את המדינה הזאת. אם יש כאלה שמתביישים בציונות, יש להם בעיה. אני ממש לא מתבייש בציונות. אני חושב שהציונות זה דבר נהדר, דבר שחבל שלא קם 50 שנה קודם. אז היינו חוסכים אולי שישה מיליון. קם כאן בית למי שרוצה לגור פה, ולא מכריחים אף אחד. מה לא בסדר אם אנחנו אומרים שאנחנו רוצים לעודד את הציונות? זה הרי פרס כדי לעודד את אלה שמתעדים איך הצלחנו לשכנע את העולם רק אחרי ששישה מיליון יהודים נרצחו. כיוון שאנחנו במאבק קיומי חשוב לעודד יוצרים".
אז למה לא לקרוא לזה יצירה ישראלית? האם העובדה שאדם שפועל ויוצר פה לא מובילה באופן אוטומטי ליצירה ציונית?
"אני לא יודע. יכול להיות שכן".
על הפרס החדש כבר הודיעה לבנת לפני כשנה בתגובה למה שהגדירה "קמפיין השמאל" נגד היכל התרבות באריאל. כעת הסתיימו הישיבות על התקנון ועל הקריטריונים, ובימים הקרובים יפרסם משרד התרבות קול קורא להגשת יצירות לוועדת הפרס.
סכום הפרס, שמטרתו "לעודד יוצרים לתת ביטוי לערכי הציונות, להיסטוריה של התנועה הציונית ולחזרת העם היהודי למולדתו ההיסטורית", יעמוד על 50 אלף שקל ויחולק ליוצרים בשישה תחומים: ספרות, מחול, קולנוע, תיאטרון, מוזיקה ואמנות פלסטית. לצד טופול יושבים בחבר הנאמנים פרופ' דוד אלכסנדר, פרופ' רות בן ישראל, ד"ר חיים פרלוק, ד"ר ורד אביב וג'ודי אברמוביץ'. תוקף המינוי של ועד הנאמנים הוא לחמש שנים, ועליהם להמליץ על מועמדים מתאימים לוועדות השיפוט של הפרס.
קשה לחשוב על אדם שמתייחס למושג "ציונות" בפחות ציניות מהאיש שעומד בראש חבר הנאמנים. בחודש האחרון עזב מחזור ראשון של ילדים יהודים וערבים, שחולים במחלת קרון, את כפר הנופש בנהר הירדן, שטופול משמש כנשיאו. בשנים האחרונות גייס טופול יותר מ-30 מיליון דולר למען הקמת הכפר. יוזמה קודמת למען הדור הבא של השחקן האגדתי, בן ה-76, התרחשה במקום שנוי במחלוקת יותר: לפני תשע שנים, לאחר הירצחו של חברו הטוב רחבעם זאבי, מימש טופול את ההבטחה שגנדי לא הספיק לקיים ותרם סכום נכבד לטובת הקמת מתקני משחקים ביישוב נצרים שבגוש קטיף. אף שהסתייג מרעיון הטרנספר לא הסתיר הכוכב של "איי לייק מייק", "סלאח שבתי" ו"כנר על הגג" את השקפתו הפסימית על מציאת פתרון לסכסוך עם הפלסטינים.
הוא
הוא גם מדגיש את עצמאותה של הוועדה: "הקפדנו שלא יהיה פיקוח חיצוני, ואני מוכרח לומר שהשרה לבנת קיבלה את זה בזרועות פתוחות. אותי מעסיק שלא יהיה נפוטיזם, שלא יהיו מועמדים מאותה עיירה או שסבא שלהם הכיר את אחותו של אחד החברים בוועדה. אנחנו צריכים להיות בטוחים שאין פה מונקי ביזנס וזהו. אף אחד מאתנו לא קובע את האיכות, אנחנו ממנים אנשים שמבינים באיכות.?
אלא שאיכות לא תהיה הקריטריון היחיד. "זה קשור ליצירה בארץ ישראל. מי שאומר שצריך להחרים את מדינת ישראל, לא נשמע לי ציוני לגמרי. יש פה איזה חשש שאולי הוא לא ממש בעדי. כולנו יכולים להיות צבועים ולדבר על המתנחלים שיושבים במקום כזה או אחר, כאשר באוניברסיטת תל אביב יש פרופסורים שמטיפים על מוסר ומתעלמים מזה שהאוניברסיטה יושבת על שייח מוניס. אני לא מדבר על צביעות. אני מבטיח לך שהאנשים שיושבים בוועד הנאמנים הם אנשים שרוצים לקדם את היצירה. וזה עוד פרס אחד, בתקווה שזה גם יעודד את הציונות ואת העלייה לארץ, ויצירה מיצירותיהם תפרוץ החוצה ותהיה לתפארת מדינת ישראל".
מהי יצירה ציונית בעיניך?
"קחי את 'גיא אוני' של שולמית לפיד למשל. בעיניי זו יצירה ציונית מאוד. מוזיקאי שיכתוב יצירה מוזיקלית כמו 'קדיש' של ליאונרד ברנשטיין, המנוגנת בכל מקום בעולם, זה ציוני. זאת הכוונה ואין פה שום כוונה אחרת. כל החשדנים והמקלסים תמיד מחפשים משהו להגיד".
ספק אם ספר, דוגמת זה שזכה בפרס ספיר האחרון "תש"ח", יהיה מועמד טבעי לפרס הציוני של לבנת. הספר עוסק בזיכרונות ממלחמת העצמאות ומתואר בו, בין השאר, לינץ' שערכו תושבים בתל אביב באזרח ערבי חף מפשע. המחבר, יורם קניוק בן 81, מתקשה להבין את הפרס. "זה מצחיק מפני שאי אפשר לעשות תרבות שמנסה להיות לאומנית או לאומית במובן של עשייתה", הוא אומר. "מה זה ציוני? מה זה מחול ציוני? ירקדו דבקות היסטוריות שנמצאו בארכיאולוגיה? ציוני זה מי שחושב שצריך לבוא ולחיות בארץ ישראל. ציונות זו לא דת. זו דרך פוליטית של יהודים שרוצים לחזור למולדתם ההיסטורית. פרס הציונות זה דבר והיפוכו, כי הציונות היתה מרד נגד הצורה שבה הדת פעלה. היהודי החדש משוחרר מהכבלים האלה".
האמן החזותי זוכה פרס ישראל דוד טרטקובר אירוני פחות מקניוק. "זה חלק ממהלך שמובילים שר החינוך ושרת התרבות, שהם נציגים של תנועה לאומית ימנית. בעיניי זה לא מפתח כל יצירה חדשה. מה זו יצירה ציונית? אני גם לא יודע מהי ההגדרה של הציונות היום. עצם זה שאני פועל כאן וחי כאן וחלק מהתרבות כאן ומעצב תרבות, זה ביטוי לציונות שלי. אם עסקתי יותר מ-20 שנה במתן פירוש חזותי למגילת העצמאות, זה הפירוש הציוני שלי לחיינו בארץ. זה לא חלק מהדי.אן.איי התרבותי של המקום הזה, אף על פי שמנסים להפוך אותו לכזה, וזה עוד ניסיון פתטי ליצור איזושהי 'יצירה מקורית ישראלית'. הניסיון הזה מזכיר לי ניסיונות שנעשו בשנות החמישים ליצור בגד לאומי ישראלי ותפריטים לסעודות ימי העצמאות".
טופול ממאן להתרגש. "אני חושב שטרטקובר עשה בשביל הציונות יותר מהרבה אחרים. אני לא רוצה לעצבן אותו, אבל אני חושב שהוא ציוני ממדרגה ראשונה. אני אוהב אותו מאוד. לי אין ספק מה זו ציונות. ציונות בשבילי זו ארץ ישראל, שאיפה שכל היהודים שיתכנסו פה יחיו פה בשלום ובתקווה לשלום".
בשיאו של הדיון הציבורי על היכל התרבות באריאל, בעקבות ההכרזה של לבנת על הפרס והאיום לשנות את הקריטריונים לתקצוב מוסדות תרבות, ספגה השרה ביקורת חסרת תקדים מאיגוד שחקני המסך (שח"מ). טופול משוכנע שאנשי התרבות צריכים להודות לה. "אם את שואלת אותי, אני סבור שהיא חשבה שנכון שיש פרס ישראל שמוענק פעם בשנה, אבל יש סופרים ואמנים נוספים. למה שלא ניתן לאנשים כאלה 50 אלף שקל כדי לעזור להם ליצור? זה חלק ממגמה שלמה. אני רוצה לומר לך, כמי שמסתובב בעולם, שכמו שמטפלים פה בתיאטראות אין דבר כזה בעולם כולו. משרד התרבות מסבסד את הבימה, את הקאמרי, את בית ליסין ואת החאן, מבלי שמישהו יבדוק את הרפרטואר שלהם. בלונדון, חוץ מהתיאטרון הלאומי והרויאל שייקספיר קומפני כל התיאטראות חיים ממה שהם מרוויחים. אף לא פרוטה אחת מהממשלה".
אז מה מקור התלונות הבלתי פוסקות על תקצוב התרבות?
"זה עוזר לקבל עוד. לחץ תמיד עוזר וזה בסדר. אני לא נגד זה. תודה לאל שאנחנו דמוקרטיה אמיתית במזרח התיכון".
השאלה היא אם הדמוקרטיה הזאת לא תינגס עכשיו, כשיש אחוז כה ניכר של יוצרים ערבים שאינם בגדר מועמדים פוטנציאלים.
"ולמה שערבי לא יקבל את הפרס? רגע, ליהודי שכותב בערבית מותר לקבל פרס? אז למה שיפסלו ערבי? משום שהוא ערבי? אם רוצים לחשוד, להעליל ולתקוף, יש המון סיבות. אני יכול להמציא לך מאה. למה לקחת דוגמה שעוד לא קיימת? תבקרו אותנו אם יהיה מה לבקר אחרי חלוקת הפרסים. יש מה לבקר את מנהל התרבות על חלוקת הכספים לתיאטראות? פעם מישהו שאל את גשר או את הבימה למה הם עושים מחזה כזה או אחר? אף אחד לא מעז לשאול דבר כזה מפני שאנחנו מדינה דמוקרטית, לא מהשמאל, לא מהימין ולא בטיח".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם