סלונה: סדרות הנשים תופסות תאוצה
שמלות פרחוניות, קוקיות בשיער, גברים בוגדניים ובדיחות ואגינה. הטלוויזיה האמריקאית מעולם לא היתה נשית כל כך
נסיכת האינדי, שהרטיטה אינספור לבבות עם משקפיים עבי מסגרת ב"כמעט מפורסמים", ב"המדריך לטרמפיסט בגלקסיה" וב"500 ימים עם סאמר", ביצעה את המעבר משחקנית בסרטים קטנים על המסך הגדול אל כוכבות כל אמריקאית על המסך הקטן. בשני הפרקים הראשונים היא התרוצצה, בכתה, צחקה, התפשטה, שרה לעצמה שירים, דיברה בקולות משונים והקפידה להפגין את שלל האיכויות שהעניקו לה את הכינוי "נערת הפוסטר של ההיפסטרים".
דשאנל (31) היא רק חלק מתופעה רחבה יותר, שבמסגרתה נשים - כיוצרות, מפיקות, כותבות, במאיות וכוכבות - מקבלות את הבמה המרכזית בעונת הטלוויזיה החדשה בארה"ב. במקרה של דשאנל מדובר בחתיכת מרכוז. "ניו גירל" שלה נחתה ישירות על המשבצת הכי נחשקת בלוח שידורי הסתיו - בימי שלישי, מיד אחרי הלהיט המתוסרט הכי גדול של פוקס, "Glee", בדיוק אותה משבצת שעזרה ל"לגדל את הופ" להפוך ללהיט בעונה שעברה. ההבדל הוא ש"הופ" הגיעה מבית היוצר של גרג גרסיה ("קוראים לי ארל") ונחשבה להימור בטוח יחסית, ואילו "ניו גירל" נוצרה על ידי ליז מריוות'ר בת ה-29, כותבת חסרת ניסיון טלוויזיוני ולא פחות חשוב מכך, אישה.
מריוות'ר לא לבד במערכה. בסי.בי.אס, שנחשבת לרשת השמרנית ביותר מבין ארבע הגדולות, השיקו בתחילת ספטמבר את "Two Broke Girls" בכיכובן של קאט דנינגס (25), יקירת היפסטרים נוספת, ובת' ברס (26). הסדרה, על שתי מלצריות ברוקלינאיות שמגיעות מרקע סוציו-אקונומי שונה - האחת בעלת חוכמת רחוב מהמעמד הנמוך ואילו השנייה בת עשירים עם אבא דמוי ברני מיידוף - זכתה גם היא להבעת אמון מצד הרשת המשדרת; סי.בי.אס פינתה לה משבצת שידור יוקרתית בימי שני לצד הלהיטים המוכחים "שני גברים וחצי" ו"איך פגשתי את אמא". באותו זמן כתבה יוצרת הסדרה וויטני קאמינגס (29) סדרה נוספת הנושאת את שמה ובה היא גם מככבת, שעלתה לשידור באן.בי.סי.
גם הרשת הרביעית, איי.בי.סי, לא נותרה מאחור והיא תשיק בקרוב את "דירה מספר 23", עוד סדרה טיפוסית על שתי שותפות טיפוסיות לדירה ניו יורקית טיפוסית, בכיכוב קירסטן ריטר החיננית ("שובר שורות") וג'יימס "דוסון קריק" ואן דר ביק בתפקיד עצמו. בדומה למקבילות שלה, גם "דירה מספר 23" היא סדרה פרי עטה של כותבת אלמונית יחסית, נאנצ'קה קאן
בינתיים נראה שההימור המגדרי משתלם, בייחוד בנוגע ל"ניו גירל", שמשכה 10.1 מיליון צופים, ו"Two Broke Girls", שהגיעה לכמעט 20 מיליון צופים בפרק הבכורה. מה שמרשים אפילו יותר הוא הנתון לפיו במהלך שבוע השידורים הראשון של העונה הוזכר איבר המין הנשי בשמו המפורש לא פחות מארבע פעמים בתוך בדיחה. אף אחת מהן לא סופרה על ידי גבר. "אם עובר יום ואני לא כותבת בדיחת ואגינה, משהו לא בסדר", אמרה קאמינגס, שבפרק השני של "Two Broke Girls" הרחיקה לכת עד בדיחת אוננות מפורשת - טריטוריה גברית בלבדית עד כה - שחזרה פעמיים. "הבדיחות האלה שילמו על הבית שלי".
קאמינגס לא חושבת שמדובר במהלך מכוון של אפליה מתקנת. "אלו פשוט הסדרות הטובות ביותר שהיו בסביבה", טענה בראיון ל"אל.איי טיימס". "זה שכולן מובלות על ידי נשים? זה לא יותר מצירוף מקרים". סיבה אפשרית נוספת לעליית הכוח הנשי בטלוויזיה היא זליגת טרנדים שהוכיחו את עצמם בקולנוע. באביב האחרון, למשל, עלה לאקרנים הסרט "מסיבת רווקות", שכתבה קירסטן וויג מ"סאטרדיי נייט לייב". הקומדיה בעלת הדינמיקה הנשית מרובת הניואנסים הפכה ללהיט ענק, הכניסה יותר מ-280 מיליון דולר ועל הדרך שינתה לא מעט מוסכמות לגבי נשים והומור (מי אמר סצנת שלשולים והקאות ולא קיבל?).
"כולם כל כך הופתעו שהסרט הזה הצליח", השתוממה קאן. "פתאום אנשים הבינו שאפשר להביא למסך סיפורים מצחיקים באמת שבמרכזם עומדות נשים". אפילו ברמה העלילתית נדמה כי ל"מסיבת רווקות", שנתנה קונטרה הגונה לוולגריות הגברית של "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס" - בוודאי לעומת החלוקה הדיכוטומית המיושנת שלפיה סרטי זיונים מיועדים לגברים ואילו קומדיות רומנטיות לנשים - יש השפעה על הסדרות הנשיות החדשות. בסרט מגלמת וויג קונדיטורית מוכשרת שנטשה את קריירת האפייה שלה בעקבות המיתון. ב"Two Girls Broke" דנינגס היא אופה מחוננת שחוסכת כסף במטרה לפתוח קונדיטוריה.
ובכל זאת, על אף תחושת השוויון והאופוריה הרגעית, נראה שדרכה של המהפכה הפמיניסטית הטלוויזיונית עוד ארוכה. ב-2011 רק 15 אחוז מכלל תסריטאי הטלוויזיה היו נשים, ויש מי שטוען שגם גל הסדרות הנוכחי תורם יותר להשרשת תפיסות גבריות-שוביניסטיות מאשר לקידום ערכים נשיים. לנה דנהאם, שחקנית ותסריטאית בת 25 שבימים אלה מצלמת עבור HBO סדרה בהפקת ג'אד אפטאו בשם "Girls", סיפרה ל"וראייטי": "גם היום מותר לנשים להיות מוזרות בטלוויזיה רק אם זה מקסים או חמוד ולא ממש אמיתי. אני מקווה שבעתיד נוכל לשנות גם את זה".
בבלוגים פמיניסטיים מיהרו לציין את העובדה שכמעט כל הסדרות החדשות מתמקדות ב"בנות" ולא ב"נשים"- girls לעומת- women ועל ידי כך הן למעשה מנציחות את שני האופנים הקלאסיים שבהם מותר להציג אישה בטלוויזיה האמריקאית: עלמה במצוקה או ביצ'ית מהגיהינום (דמות שגם היא נמצאת בנסיקה בזכות בוורלי לינקולן המחרידה מ"אפיזודס" או קריסטן המכשפה מ"ווילפרד").
בראיון שנתנה ל"ניו יורק מגזין" מחתה דשאנל - להזכירכם, הבחורה שמדברת כאילו היא מדבבת סרט מצויר ולא עוזבת את הבית ללא קוקיות ושמלה ילדותית - כנגד אותן טענות. "אני חושבת שכל הדיון הזה חותר נגד מה שאנחנו מנסים לעשות", גרסה . "אני לא יכולה להיות חמודה? עצם זה שאנשים מקשרים את זה עם חולשה וטוענים שאני עושה את זה כדי להיות פחות מאיימת על גברים, זה מה שבעייתי כאן".
לטענת קאמינגס, התפיסות הישנות נמצאות בדרך לשינוי המיוחל. "היה לי חשוב שצוות הכותבים שלי לא יורכב מעשרה גברים בני 45 שכבר עבדו על כל מיני סדרות אחרות", היא התגאתה. השאלה היא אם יהיה מספיק זמן לשנות את הדפוסים הישנים תוך עונה אחת, שכן עם כל הכבוד לדיון הפמיניסטי, באמריקה כמו באמריקה מה שיקבע בסופו של דבר זו השורה התחתונה: הרווח.
ובמציאות שבה יותר מ-70 אחוז מהסדרות שמושקות כל עונה על ידי הרשתות הגדולות לא מגיעות לעונה שנייה, הסיכוי למהפכה מיידית הולך ופוחת. לכן, למרות הפתיחה המבטיחה, אין שום ודאות שקאמינגס וחברותיה יצליחו לשמור על הנתונים גם בשבועות הבאים. אם המספרים יישארו גבוהים, לא רחוק היום שבו נראה את דשאנל מצטטת את לורה מלווי. אם לא, היא תגלה שבעיטה בתחת מרגישה בדיוק אותו דבר בשמלה פרחונית או בחליפת מכנסיים.
"אני באמת מקווה שלא מדובר בטרנד אלא במשהו שיישאר", אמרה לורן יונגריץ', שיצרה את "Awkward", סדרה קומית מוצלחת למדי העוסקת בתלמידת תיכון ומשודרת באמ.טי.וי. בימים אלו היא מפתחת סדרה נשית נוספת עבור אן.בי.סי, וחוץ ממנה כבר נודע על עוד שתי סדרות דומות שנמצאות בפיתוח. "מצחיק שבכלל מתייחסים לזה כאל טרנד", סיכמה קאן, "הרי אף אחד מעולם לא אמר שיש טרנד של סדרות עם גבר בדמות הראשית ולצדו איזו בחורה מהממת בתפקיד משני".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם