קוקון: איך האלבום החדש של ביורק?

באלבומה החדש "ביופיליה", ביורק אמנם חוזרת לרעות בשדות אוונגרדיים, אבל בניגוד לפרפר שהייתה באלבומיה הראשונים, עכשיו היא סתם גולם עם קול מעצבן במיוחד

גיא סידיס | 10/10/2011 10:07 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר

ביורק, ''ביופיליה'', 2011, One Little Indian

חייבים לתת קרדיט לביורק. אחרי שני אלבומים סופר מצליחים ("Debut" ו-"Post") שהפכו אותה לשם מוכר אפילו בבתים של רד-נקים אמריקאיים, ביורק העדיפה באלבומים האחרונים שלה להתכנס חזרה לתוך עצמה ולבדוק את הגבולות היצירתיים שלה בשדות אוונגרדיים יותר, ללא הלחץ להשאר בטופ אוף דה פופס.

בעוד אמנים אחרים לא מוותרים לרגע על הכוכבות ומלעיטים את ההמונים בעוד ועוד להיט, ביורק, כך היה נדמה, שמחה לברוח מכל הבלגן ולחזור לאנונימיות האיסלנדית שלה.

אז אפשר להרגע - גם באלבום החדש והשביעי שלה (אם לא סופרים את אלבום הסולו מגיל 11), "ביופיליה", לא תקבלו את ביורק של "Big Time Sensuality" או של "It's Oh So Quiet". במקום, היא ממשיכה את הקו האקספרמנטלי של אלבומים כמו "Vespertine" ו-"Medulla", מתנסה בכלים שיוצרים צלילים חדשים ובודקת עד כמה בדיוק הקול שלה יכול לעצבן, והוא יכול.
צילום: עטיפת האלבום
בוחנת את גבולות המאזינים. ביורק צילום: עטיפת האלבום

"ביופיליה" מושפע לא מעט מצלילים שמקורם במזרח הרחוק כאשר שירים כמו "Moon" ו"Solistice" משתמשים בכלי מיתר באופן שמזכיר מאד מוזיקה יפנית. באגף הטקסטים אפשר לקרא לאלבום הזה אלבום הבריאה של ביורק כי היא מקפידה להתפעל בו מיופיו של הטבע ומלהגת בלי סוף על היקום.

תמצאו פה שירים כמו "Dark Matter" או כמו הסינגל הראשון שיצא מהאלבום, "Crystalline", שמספר על פלאי הקריסטלים הגדלים בגרעין כדור הארץ כשברקע פעמוני רוח, שמשווים לכל העניין ניחוח ניו אייג'י קשה. במובן מסוים יש מצב שהמקום שהכי סביר שתשמעו את האלבום הזה הוא בחדר טיפולים, בזמן מסאג' מרגיע במיוחד.

הבעיה היא שזה לא תמיד מרגיע ויש לא מעט מקומות באלבום בהם ביורק בוחנת את הגבולות של מאזיניה. למשל, ב-"Thunderbolt" בו היא עושה לעצמה קול שני שרק הופך מעצבן יותר ויותר עד שהוא הופך צורמני, או בשיר כמו "Virus" ששייך אולי יותר מכל לז'אנר שירי הערש, אבל ירדים

יופי רק את תינוקה של רוזמרי. זכר יחיד ליכולות הבאמת מדהימות של הקול של האיסלנדית הקטנה הזו תמצאו בשיר "Mutual Core" שמנצנץ בין הערימה הטרחנית של דיקלומי הבריאה באלבום המשעמם הזה.

ביורק הייתה כאן הרבה לפני ליידי גאגא. ובעוד שאצל גאגא הכל מכוון כדי למכור כמה שיותר אלבומים, ביורק עושה את הדבר האמיתי ומראה לנו בדיוק למה מתכוונים כשאומרים אוונגרד. זה טוב ויפה וללא ספק ראוי להערכה, אבל באמת שהיינו שמחים לקבל עוד קצת מהטוב הזה שקיבלנו אי שם ב93', כאשר האלבום "Debut" יצא לאויר העולם.

אז היה נדמה שהגולם הפך רשמית לפרפר, או שמא לברבור כמו בשמלת האוסקר המפורסמת שלה, וסחף איתו עולם שלם, קצת כמו שאדל עושה לכולם היום. מאז היא הספיקה להתכנס חזרה לקוקון שלה ומשם היא ממשיכה ליצור צלילים שנעימים בעיקר לעצמה. האלבום החדש של ביורק מוכיח שיש מצב שלא נזכה לראות את אותו פרפר יותר. אולי אם יגמר לה הכסף.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים