לרוץ במקום: על הופעת ההשקה של נקמת הטרקטור
על אף החלקים המונוטוניים, הסאונד הגרוע והמחסור במזגן, ההופעה של נקמת הטרקטור לרגל האלבום החדש "נשאר רק לרוץ" שווה בשביל הנוסטלגיה
נקמת הטרקטור, מועדון התיאטרון, יפו


הם עמדו שם כמו טינאייג'רים שרק אתמול עמדו בתור לאותה הופעה בדיוק, אבל במקום במועדון התיאטרון ביפו זה היה ב"רוקסן", מועדון ההופעות האגדי מצפון תל אביב שלפני קריית עתידים ודור ההיי-טק. היום סביר להניח שרבים מהם הייטקיסטים בעצמם, נשואים עם שני ילדים וכלב, אבל הרוקנרול עדיין זורם בעורקיהם והם לא היו נותנים להזדמנות לשחזר את "אותם הימים" לחמוק להם בין האצבעות.
ההופעה של נקמת הטרקטור סיפקה לקהל המתרפק לא מעט רגעים נוסטלגיים משובחים שחיפו על חולשתם של השירים מתוך האלבום האחרון והמעט מאכזב שלהם. הפתיחה עם ההמנון "משחק של דמעות" הבהיר שהחבורה עדיין יודעת את העבודה. הקול המרופט אך עוצמתי של הסולן אבי בללי עוד שם והגיטרות של אופיר לייבוביץ' המדהים עדיין מנסרות את הלילה. חבל רק שהסאונד הגרוע במיוחד של מועדון התיאטרון לא היטיב להכיל את הבסים שהנפיקה הגיטרה של בללי.

כדי לספק את הקהל החם, שהיה ברור שהולך עם הלהקה עוד מתחילת דרכה, הטרקטורים הקפידו לעשות גם את "שקט" ו"ביננו" לפני שפנו לשירים מתוך "נשאר רק לרוץ", אבל אחריהם הגיעה נפילה רצינית באנרגיות של הקהל כשהתברר שהשירים מהאלבום החדש עוד פחות טובים על הבמה מאשר בסטודיו. "תעתועים", "אדרנלין", "הכל טוב" ו"גאות", בזה אחר זה, היו קצת יותר מדי בשביל חלק מהנוכחים שבחרו לנטוש. הצד החיובי? זה דילל קצת את המקום שהיה מפוצץ יותר מדי וללא מיזוג.
כל זה השתנה כאשר דודו טסה והאנרגיות שלו עלו על הבמה לביצוע מצוין של "בסוף מתרגלים להכל". אין
רגעים אחרונים של תענוג צרוף העניקו לקהל הביצועים ל"עפיפונים" ול"ג'ונגל פיתוח", אז היה קשה להבחין מי מאושר יותר, הקהל עם חיוך מרוח על הפרצוף או חברי הלהקה שהתרגשותם ניכרה על הבמה. מי שצלח את החלקים המונוטוניים של ההופעה קיבל בסוף גם ביצוע סוחף ל"סליחות" במיוחד ליום כיפור. בתקווה שהצום הבא של הטרקטורים לא יהיה כל כך ארוך.
