עשה שמות: ראיון עם אורי הוכמן
כשאורי הוכמן פגש את האישה שתהיה אשתו הוא מיהר לספק לה כמה פרטים ביוגרפיים: רומנים סוערים עם אפרת בן-צור, מיכאלה עשת, מרינה שויף ודנה ספקטור, שני ילדים משתי נשים שלא נישאו לו והרבה לילות רוויי אלכוהול. בגיל 42, עם תפקיד בולט בדרמת הטלוויזיה "תמרות עשן", הוא עדיין מתפלא למה אף אחד לא מזהה אותו ברחוב
משפחה טובה, הפוליצרים. בעלת רשת סופרמרקטים גדולה וותיקה בחדרה. הילדים הלכו על מנהל עסקים ועריכת דין והשתלבו בעסק. רק הקטנה, מיכל, הלכה ללמוד משחק והביאה הביתה אחד, הוכמן. מהבימה בתל אביב להורים בחדרה. בסוף, בפגישה המיוחלת, זה נגמר בשאלת המקצוע. "אני אומר להם'שחקן'", הוא נזכר בחיוך, "והם כאילו 'או-קיי, אורי הוכמן. הו דה פאק איז אורי הוכמן?'. מה אני אגיד להם? שאני משחק כבר 20 שנה? שעשיתי תפקידים ראשיים בהבימה? שהעליתי הצגת יחיד מעל אלף פעם? לא הרבה יוצא לי להגיע למצבים כאלה. בדרך כלל בתל אביב מי שאני פוגש כבר יודע מי אני. בתאטרון יצא לי כבר לעבוד עם רוב הבמאים והשחקנים. אני מרגיש לגמרי בבית, אז זה לא מבאס כל כך".
איך הם קיבלו את זה?
"אני מתאר לעצמי שההורים שלה ציפו למישהו יותר צעיר. גם שחקן זה לא נשמע כמו שידוך טוב".
את שאר החלקים בפאזל הביוגרפי של הוכמן טפטפה מיכל, היום כבר אשתו, להוריה במנות קצובות. הוכמן התעקש שתספר להם הכל. מהר, לפני שיגלו לבד. היום החתן וההורים ביחסים טובים. בכלל, יחסים טובים זו דרך לא רעה להגדיר את הטמפרטורה של אורי הוכמן. מכירים אותו, לא מכירים אותו - למי אכפת.
הוא עובד, הוא משחק ערב-ערב, הוא הולך לאודישנים (כשמכריחים אותו). הקאמרי, גשר, החאן, הבימה, "געגועיי לקיסינג'ר", "מוריס שימל". בזמן שחלמתם אסי וארז, הוא עבד, ביים, חרש תאטראות, שיחק ושיחק. ותמיד היו שם גיחות קצרות לטלוויזיה (באינספור סדרות) ולקולנוע ("פיתוי", "דמיונות"). בעיקר תפקידי אורח, דמויות צדדיות.
כאן אמורות לבוא התלונות, המרמור. למה הם כן ואני לא. כוכבי הריאליטי, ילדי האינסטנט, השלימו את החסר. לא אצל הוכמן. זה מצחיק אותו, ההתעסקות הזו. העיקר שהוא משחק. והרבה. לגיחה הטלוויזיונית הנוכחית ב"תמרות
"אני כבר בן 42", הוא נאנח-צוחק, "מה שעניין אותי תמיד זה לעבוד, לשחק בכמה שיותר תפקידים גדולים ומעניינים, כמה שיותר דמויות צבעוניות ומקוריות. זה יותר חשוב לי מאשר האפקט החברתי. ברור שזה כיף לשמוע 'ראיתי אותך בזה וזה'. הרבה פעמים עוצרים אותי ברחוב ואומרים לי 'בוא'נה, אתה מה זה מוכר'. זה סיוט. בדרך כלל אני אומר 'אני שחקן, כנראה ראית אותי איפשהו'. אז הבנאדם אומר לי 'אבל איפה?', אני אומר 'הצגות', והוא אומר 'אני לא הולך להצגות'. אני אומר 'טלוויזיה', אז הוא שואל 'באיזו סדרה?'. אני אומר שם של סדרה. 'לא, לא משם'. זה לוקח שעות. אני זוכר שעמי סמולרצ'יק נתן לי פעם עצה. הוא אמר לי, תגיד שהיית ב'כוכב נולד'. אחרי כמה זמן מישהו ניגש אליי ברחוב, 'בוא'נה אני מכיר אותך'. אמרתי 'כן, הייתי ב"כוכב נולד"'. והוא 'כן! וואללה! ידעתי', והמשיך הלאה".
הוא אולי לא נולד כוכב, אבל אורי הוכמן בהחלט טיפס למעמד. כולל הבונוסים והתלושים לחג. את שיט התענוגות שלו, זה שהחל בתאטרון צה"ל ונגמר בחדר כושר עם שתי חוליות מפורקות, קשה לדחוס בלו"ז של בנאדם אחד. יותר מעשור עבד מפעל הכריזמה של הוכמן ועשה שמות בעיר הגדולה. אלה השחקניות שבילו איתו - זו לילה, זו שש שנים: מרינה שויף, אפרת בן-צור, מיכאלה עשת, מיכל דביר, דנה ספקטור. רשימה חלקית.
ספקטור, אגב, סיפרה על החוויה המשותפת מול הוכמן ההמום, בתוכנית שלה ושל בן זוגה רן שריג "ערים!". "הייתי בשוק", הוא מגלה, "לא חשבתי שהיא תגיד את זה. זה היה לפני 20 שנה כשהייתי חייל, הכרנו בפאב המדבר. זה היה סטוץ חד פעמי ודווקא סטוץ די מגניב, אבל גם עברו 20 שנה וגם היא נמצאת עכשיו בזוגיות. ישר התחלתי להתקפל".
יש עוד מישהי מוכרת שאתה רוצה לספר עליה?
"תשמע, הייתה תקופה שכל בחורה שעשתה לי משהו הייתי הולך על זה. מצאתי את עצמי נשטף בעיר הזו עם ים של בחורות. היית אז די חתיך וזה היה הרבה יותר קל. היום הרבה פעמים קורה שאני ומיכל הולכים בעיר ונתקלים במישהי שהיה לי איתה משהו, ומיכל עושה לי כזה עם הראש 'אני מזועזעת'. כשהיא הכירה אותי זרמו אליה מלא שמועות של 'מה קרה לך, זה אורי הוכמן, הוא היה עם כל תל אביב'. אבל זה כאלה שטויות. כלומר, זה נכון, אבל זה היה לפני עשר שנים! היו בחורות יפות ומושכות ואני הייתי חרמן. זה נורא עניין אותי. אני חושב שאהבתי את כולן אהבה טוטאלית, הייתי מכור למגע. אני חייב להראות לך שתבין את ההבדל".
הוכמן ממהר לשלוף את רישיון הנהיגה הישן שלו. "שיער ארוך" הוא מתגאה. "עכשיו אתה מבין למה אנחנו צוחקים על הכל? אורי הזה יכול היה להיות עם כל תל אביב. זה לא אותו דבר היום, גם אם אני מאוד רוצה".
נשארה לך אכזבה מאותן שנים?
"לא. רוב האהבות שלי היו סוערות, ארוכות ובדרך כלל הן הגיעו לשלב שבו הן מסתיימות. האהבה הראשונה שלי הייתה בתיכון. זו הייתה מרתה ויזלטיר (בתו של המשורר, א"ש). אחרי זה בצבא שירה רוט-לוי, אחרי זה אפרת בן-צור, עלית קרייז, מיכאלה עשת".
שאתה הולך לשחק איתה בקרוב בעונה השנייה של "ילדי ראש הממשלה".
"כן. שמע, לא הייתי איתה בקשר משהו כמו 20 שנה. דווקא הייתה לנו חברות מקסימה. היינו שנה ביחד. ראיתי אותה בהצגה ופשוט התאהבתי בה. מיכאלה היא האקסית היחידה שלא נשארתי ידיד שלה כי זה נגמר בינינו רע. היא התחילה רומן עם מוחמד בכרי, אבל זה לא שיצאתי שם עם לב שבור. היא פשוט הודיעה לי שנגמר. מיד אחר כך הכרתי את ג'סטין".
ג'סטין, בניגוד לקונוטציה, לא הייתה מתנדבת בקיבוץ או בת לתיירות השיזוף מצרפת. יותר בכיוון של הפשע המאורגן האוסטרלי. אביה היה הסנדק, אחיה עזרו בפעילות השוטפת, וג'סטין הייתה אחראית לעסקים של אבא באירופה ובמזרח התיכון. כך גם הגיעה לישראל.
"היא הייתה יפהפייה מדהימה, ראיתי אותה ב'למון', התחלתי איתה והתאהבנו. היא הייתה מגיעה כל כמה חודשים מאוסטרליה ונשארת קצת. המשפחה שלה הייתה אחראית על הקוק והאקסטזי. יום אחד היא קיבלה טלפון והייתה חייבת לנסוע חזרה. כל כך אהבתי אותה שזה הדליק אותי. אמרתי, הבחורה יודעת להפעיל עסק, עם ראש על הכתפיים. נסעתי אליה. הייתי איתה שלושה חודשים והפחיד אותי מה שהולך שם. פה בארץ הייתי מקבל את ג'סטין החמודה והתמימה, שם ראיתי את האנשים האמיתיים. למזלי, אחרי שלושה חודשים היא אמרה לי שהיא הכירה מישהו.
"זו הייתה תקופה פרועה. הייתי בקטע של להספיק כמה שיותר כי חייתי אז בפחד מאוד גדול שבגיל 30 אני גומר. שאני אמות ממשהו. שהכל יסתיים. הייתי סקרן ובקטע של למצות כל יום עד הסוף, כדי שכשאני מגיע למיטה בלילה אדע שעברתי את הדברים הכי גדולים שאפשר".
כשהגיע ל-30 הכיר את השחקנית מרינה שויף. שש שנים של זוגיות מתוקשרת, מוחצנת. כששויף הגישה תוכנית סקס בערוץ אגו, הוכמן הגיש את פינת ביקורת הפורנו. היו זמנים. היו לילות. הוא מסתכל אחורה, מחייך. לא מתגעגע, לא מתחרט. אולי רק על דבר אחד. "אני מצטער שלא היה לי ביטחון ושלמות ללכת על משהו ולתת לו צ'אנס. לא הייתי שלם, חייתי עם פחדים. יכולתי להתחיל הרבה יותר מוקדם את החיים שלי מבחינת משפחה וילדים. לקח לי 40 שנה להגיע למקום הזה. תמיד נכנסתי לשיקולים וספקות".
את אחד הראיונות איתו מאותה תקופה סיימה המראיינת כשהיא מבקשת מהוכמן טיפים לכיבוש מוצלח. "לא להתמרמר לבחורה", קבע . "אין מה לעשות, זה נכון", הוא שוב חותם על הטיפ, אחרי יותר מעשור. "גם גבר לא רוצה בחורה פצועה. זה מאוד דומה לקניות בשוק. כשאתה רואה את העופות אתה לא תלך על העוף הזקן והחולה או המסמורטט".
מרב מיכאלי תשמח לשמוע את זה.
"אני יודע. גם אם הפמיניסטיות לא יאהבו, זה ככה. היום אני אלך בשוק, שים אותי מול מאה עופות, אין לי תיאבון או כוח לנגוס אפילו בפולקע. היום אין לי את הפאשן שהיה לי פעם. אולי זה הגיל, אולי העובדה שאני נשוי ואני כבר לא מחפש. אין לי את הדרייב הזה, את הרעב הזה. אתה יודע, פעם היה את הזאב שמתחבא בתחפושת של סבתא. היום נשארה רק הסבתא".
צריך קצת יותר מזקנה בשביל טרנספורמציה מוצלחת מפלייבוי לסבתא. אצל הוכמן זה קרה, כמה אירוני, דווקא במקום שהיה אמור לשמור אותו חזק בעניינים. על המכשירים בחדר הכושר. זמן קצר לפני כן החל להתאמן באובססיביות. ריצה, אופניים, שחייה, משקולות. שלושת רבעי השעה כל מכשיר. "סאטלה של האדרנלין", הוא מתאר את החוויה. "שרון אלכסנדר אמר לי, 'אורי, יקרה לך משהו נורא' ואני הייתי צוחק. ואז יום אחד דחקתי כנראה משקל מוגזם ושמעתי איזה 'פאק' רציני".
הפגיעה הייתה בחוליות העליונות של עמוד השדרה. בעברית פלסטית יותר, הוכמן שבר את הצוואר. בהתחלה סבל מחוסר תפקוד ביד ימין. כשהרופאים הציעו ניתוח, ברח מבית החולים. הוא, "הוכמן היפה" (כינוי שהמציא לעצמו בהפוך על הפוך, ולמרבה האירוניה תפס), יאשפז את עצמו לדעת? לא בגלגול הזה. אחרי שלושה חודשים, כשהשיתוק התפשט לאיברים אחרים, הוכמן חזר לחדר ניתוח.
"ואז קרה הרע מכל", הוא נזכר. "אני יוצא מהניתוח הרבה יותר גרוע. לא יכול לזוז. לא מרגיש את הגוף, שמו לי חיתול. גרתי אצל אמא שלי, סיעודי לגמרי. שלא לדבר על זה ששורפות לי הידיים והרגליים כאילו שמישהו מטגן אותי. כל הזמן עם קרח. זה כאבים שאתה לא מאמין. לקחתי הימור, וההימור הזה דפק אותי. רציתי רגל ויד בחזרה, קיבלתי שיתוק מלא. ואז, אחרי חצי שנה שהייתי בדיכאון נוראי, זה פתאום התחיל להסתדר. התחלתי להרגיש את האצבעות, קיבלתי תחושה בגוף, ירדו לי הכאבים. עד היום יש לי כאבים אבל אני פשוט חי איתם".
מעבר חד.
"חשבתי שזו הקללה הכי גדולה בעולם, כי למות זה למות, אבל לחיות ככה? הדבר שהכי הפריע לי זה לזיין. בסופו של דבר זה מתחיל ונגמר בביצים. אתה יודע מה זה מבחינת גבר לדעת שהוא לא יוכל לקיים יחסי מין? זה היה זוועה. בסוף גם זה הסתדר".
מעבר לכאב הפיזי, הפציעה גם סגרה את מערכת היחסים הארוכה עם שויף. "לא יכולתי שמרינה תראה אותי במצב הזה. לא רציתי לגרום לה להיות איתי מתוך חוסר ברירה. בשלב הראשון אמרתי לה שאני רוצה שנישן בנפרד, אחרי זה הפסקתי לדבר, לתקשר. נכנסתי לדיכאון, הייתי עם עצמי. הפרידה הייתה קשה, בעיקר בגלל המצב שהייתי בו. ידעתי שגם אם אשתקם, אני אשאר עם מגבלות ולא רציתי שהיא תקבל אותי מקולקל. בשלב הזה גם לא הייתי בקשר עם חברים, לא עניתי לטלפונים. היה לי קשה שיראו אותי במצב הזה. הייתי נבוך".
פה , יכתוב הביוגרף שלו, החל אורי הוכמן פרק ב'. "כשחזרתי לתפקוד הדבר הראשון שרציתי זה שני ילדים, ומיד". הוא מגלה. "המערכת אותתה לי, אתה חייב לעשות ילדים". הוא הסתער על שתי אקסיות וחברות טובות מהלימודים בניסן נתיב, אפרת בן-צור ועלית קרייז, ולחץ עליהן להקים לו את דור ההמשך. "כשאני מספר את זה עכשיו זה נשמע כמו סיפור של ניצול שואה שמיד מצא אישה לעשות ילדים, שיישאר שריד, משפחה. תראה, זה לא היה בקטע רומנטי. הייתי חבר של שתיהן, היינו בזוגיות ונשארנו ידידים. הן גם מכירות אחת את השנייה. תמיד אמרנו שאם נגיע קרוב לגיל 40 נעשה ילדים.
"פתאום באתי לשתיהן במקביל ואמרתי להן 'בנות, אני רציני'. לחצתי עליהן ברמות קשות. הן לא כל כך הבינו מה הלחץ הזה, אז אמרתי להן שאני מרגיש צל שחור וכבד מאיים עליי ואני רוצה להגשים את החלום שלי, של שלושה ילדים. עלית אמרה'או-קיי יאללה', ועם אפי לקח עוד איזה שנתיים עד שהיא הסכימה. היא רצתה, אבל לא מיד".
בכל זאת, החלטה לא פשוטה.
"למזלי הצליח לנו בירייה הראשונה. אצל שתיהן. לא הייתה הרבה עבודה על זה, פשוט פעם אחת ביום הנכון הספיקה".
בשבוע שעבר חגג הוכמן את יום ההולדת השני של אנה, הבת המשותפת לו ולבן-צור. לוקה, הבן מקרייז, כבר קרוב לארבע וחצי. אין קנאה, אין מתח, הוא מדגיש. זו משפחה בלי תופעות הלוואי, והמזונות (המעוגנים בחוזה) שהוכמן משלם מדי 15 בחודש בוודאי תורמים לזה. בסופי שבוע הוא פוגש את הילדים. כשצריך, קופץ לבייביסיטר. "בעתיד ברור שהם יהיו אחים אבל כרגע הם עוד לא מבינים הרבה. מה זה בדיוק האבא הזה, הוא חבר טוב של אמא אבל הוא לא בן זוג שלה. יש לו אישה, לאבא. זה דברים שהם צריכים לעכל. הם נפגשו פעם אחת. כולם באו לפה לארוחות ערב, זה היה מוזר קצת".
כלכלית , זה לא שובר אותך?
"זה קשה אבל בכל מקרה זה קשה. עשיתי פעם חישוב שאם אתה חי בזוגיות אתה תוציא הרבה יותר כסף על הילדים שלך. תחשוב, אתה נמצא עם אשתך. כל יום יש מצב שהיא תרצה שתשלם על עוד דברים. תרצה חו"ל, מה, תגיד לא?".
אז יצא לך טוב.
"בדיוק. אני כמו שייח".
כיף לדבר עם אורי הוכמן. רגע נינוח, רגע עולץ. נוטף מרץ. מיד לאחר שהוא פותח את הדלת בשורטס וכרס משתפלת הוא ממהר להציע כוס מיץ גת סחוטרי, קפוא מכרם התימנים. אחר כך יערוך סיור קצר בדירה המעוצבת, טוב טעם של מגע נשי. "זו מיכל", הוא מפרגן. על משענת הספה מהדס מוטי, חתול אתיופי עם תעודות. ייבוא אישי. 2,500 דולר , והפרט הרביעי מסוגו בארץ. ליד הטלוויזיה, מין שילוב שכזה, מונח "ספר היצירה" מהודר. תוצאה ישירה של לימודי הקבלה. אחר כך יאריך בשבחו של הרב יובל אשרוב. שנים בילה בשיעורים של הרב, ספג, חקר. ועדיין, לא אורתודוקס גדול. מעולם לא היה.
הוא גדל בבית תל אביבי, מתאבק בעפר ידועני התקופה. הרבה מהם למדו אצל אמא רחל הוכמן, מורה לפיתוח קול מהטובות בארץ. אביו נפל במלחמת יום כיפור. הוכמן היה בן ארבע. התקופה הפרועה, הוא מאבחן, קשורה גם לאבא שנפל והוא בן 31. "זה די פסיכולוגיה בגרוש. כשאמרו לי את זה בטיפול אמרתי 'וואללה יופי. זה הדבר הראשון שאומרים בפסיכולוגיה', אבל וואללה, זה נכון. בגלל שהוא מת בגיל 31 חשבתי שאם הוא - אז גם אני. לא ראיתי בצורה טבעית המשכיות אחרי גיל 31. חשבתי ששם זה הסוף". התמזל המזל, הוכמן התקדם על הסקאלה. גילה את ה-40 הישן . עכשיו ממרום גיל 42, אחרי שנת נישואים, החיים רק התחילו כשהכל נגמר. כך העביר הילוך לפרק ג' ב"חיים על פי הוכמן". פרק שראוי יותר מכל לשם "מיכל פוליצר".
הם נפגשו בבר תל אביבי. היא סטודנטית צעירה בבית צבי שיצאה עם חברות לחגוג סוף שנה. הוא, שחקן בדייט עם ברז בירה. בשכרותו קרא לה שתיגש. יש חבר, היא סימנה בחזרה. "לא ראיתי אותה מאז", הוא משחזר. "אחרי כמה חודשים היא וחברות שלה יצאו לפיקוק ופגשו את תומר שרון. תומר גר באותה תקופה בדלת הסמוכה אליי. באותו לילה דפקתי לו בדלת והן היו שם. אז כבר לא היה לה חבר. הוא הביא אותן בקטע של מה שייצא ייצא, לא משנה עם מי. יכול להיות שאם לא הייתי מגיע היא ותומר היו ביחד.
"בחמש דקות שהייתי שם היא הצליחה להבין שאני משחק בהצגה 'אוגוסט'. הדבר היחידי שהצלחתי זה לגנוב את המספר שלה בשביל להזמין אותה. בסוף היא באה לראות את ההצגה, יצאנו, ותוך חודש זה התחמם. כבר בדייט הראשון ידעתי שנתחתן. הרגשתי שאני עם מישהי שאני מרגיש איתה נורא רגוע, שאני יכול להיות אני בלי שום לחצים, דרמות ומתיחויות שקיימות בזוג והפריעו לי תמיד. פתאום ראיתי שאפשר גם אחרת".
וזהו, פשוט התחתנת?
"אמרנו שאם נחזיק מעמד שנה נתחתן. ביום השנה היא העירה אותי בבוקר ואמרה לי 'אורי, אנחנו שנה ויום'. אמרתי לה 'או-קיי, את רוצה שאני אציע לך?', אז היא אמרה 'לא, נו, אל תציע ככה. בחורות הן נורא רומנטיות, הן רוצות שיפתיעו אותן, שיירדו על הברכיים. על מה אנחנו חולמות כל הילדות שלנו?'".
הוכמן מיהר לחברים בהצגה "אוגוסט" וסיפר להם על האינסידנט. עברה שנה,צריך להציע. תציע פה, הציעה גילה אלמגור. הוכמן הלך על זה. הופעה אחרונה של "אוגוסט", ההצגה שסימנה את רגע ההיכרות שלהם. "בסוף ההצגה גילה עצרה את הכל ואמרה 'יש פה בקהל בחורה בשם מיכל פוליצר ויש פה מישהו על הבמה שרוצה לשאול אותה משהו", הוא מספר.
"היא סימנה לי, כרעתי ברך, הוצאתי טבעת ואמרתי 'מיכל, את רוצה להתחתן איתי?', והיא צעקה כזה 'כן!', גילה צעקה 'לא שומעים!', אז היא צעקה 'כן!' יותר חזק, וכל הקהל צעק לה רוצי אליו. מיכל התחילה לרוץ וזה היה נורא מצחיק כי היא נמוכה והבמה מאוד גבוהה. היא רצה, מגיעה לבמה ולא מצליחה לעלות. בסוף מישהו מהקהל עשה לה סולם גנבים. זה היה מרגש עם הפאתטיות הזו, שתמיד נמצאת בינינו. בכלל, זו לא רק רומנטיקה, כזוג יש לנו המון קטעים כאלה, נורא פאתטיים".
אשד מוקד הוא הדמות שהוכמן מגלם ב"תמרות עשן", דרמת המתח של עודד דוידוף ונח סטולמן. לאודישנים סירב ללכת. "טלוויזיה אף פעם לא גרמה לי אקסטזה קיצונית", הוא מנמק. בסוף, אחרי שפוליצר הבהירה לו שהגדרת התפקיד שלו בבית כוללת להביא פרנסה, הלך ומצא את עצמו בצילומים בגולן. על הסט הוא התאהב בהפקה. אולי בזכות אם בתו, אפרת בן-צור, שמשחקת בסדרה ושהתה איתו שם. "עם אפי אני עובד מגיל 21. שיחקנו בגשר ביחד. וזה היה גם משפחתי כזה, בכל זאת, אמא של הבת שלי".
חוץ מ"תמרות עשן" ו"ילדי ראש הממשלה", הוכמן מצטלם ל"ניו יורק", סדרה חדשה שתעלה בשנה הבאה. על הפרק גם תפקיד ראשי בסרט. "מעלינו גר הבמאי חיים בוזגלו", הוא מספר. "יום אחד נפגשנו למטה והוא אמר לי 'אני רוצה שתעשה איזה תפקיד ראשי בסרט שלי'. אמרתי לו בכיף וישבנו. אנחנו מחכים לפרוצדורות של התקציבים ".
גם קולנוע, גם טלוויזיה. אולי בכל זאת זה הקלף שהיה חסר בקריירה שלך?
"בשביל מה? בשביל לקבל תפקידים יותר חזקים בתאטרון? שורת המחץ היא: אתה רוצה תפקידים טובים בתאטרון? לך תעשה טלוויזיה. דיברתי על זה עם אפי. אנחנו באנו מניסן נתיב ובאותה תקופה, לפני 20 שנה, ניסן אמר, 'אתם באים לפה להיות שחקני תאטרון. אתם רוצים לעשות טלוויזיה - לכו תהיו שחקני טלוויזיה'. אלה שני דברים שונים. הוא כיוון אותנו לזה שהתאטרון זה הדבר האמיתי. זה באמת משהו שונה לחלוטין".
"מוריס שימל", "פוסט טראומה", "ארוחה עם אידיוט". בקרוב גם תפקיד ב"כשהארי פגש את סאלי", בהבימה. הכל קורה עכשיו במקביל. אורי הוכמן אוהב את מה שהוא עושה. תמיד דאג שיהיה שם עוד משהו, עיסוק נוסף מחוץ לבמה, ועדיין לא הפסיד את התשוקה לתאטרון. "למזלי, אני כבר 20 שנה עובד וכל הזמן בעלייה. אני כמו חמור. יש לי תפקיד, אני רוצה לעשות רק אותו, ואני רוצה להשאיר חותם על התפקיד. בלי שיקולים של קריירה. מדי פעם אני עוצר ושואל את עצמי אם לעומת איפה שהייתי לפני כמה שנים, נותנים לי יותר תפקידים עם אחריות. אם כן, מעולה. אם לא, זה מתסכל. רק זה. ביני לביני. ובגלל זה אני יותר מתחבר לתאטרון, כי מה שמניע אותי זה לראות אם הצלחתי לתת לקהל באותו יום משהו. לתת להם את האהבה שלי. אם אני לא מצליח אז אני נורא מתוסכל".
יש חלום גדול?
"אני רוצה להמשיך לעבוד ושהעלייה שלי תהיה מתונה והדרגתית, די זקנתי. אני לא רוצה את זה עם קפיצות. בכלל, הייתי מעדיף לא להיות בספוט, אם זה מה שאתה שואל. להיות לידו. אולי לשמור את זה לסוף. לקבל את הבומבה בסוף כשאתה באמת רגוע. זו הדרך הכי טובה להזדקן ולמות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם