ועכשיו ברצינות: האם "סאות' פארק" היא האנימציה הטובה בהיסטוריה?
אחרי 220 פרקים, אורחים מישו ועד טום קרוז ושערוריות לא מעטות, עידן עמיאל יצא לבדוק מה הופך את "סאות' פארק" לסדרת האנימציה הכי טובה בהיסטוריה?
פרקר וסטון כבר לא ילדים. אמנם במהלך 14 שנות העבודה המשותפות שלהם על "סאות' פארק" עלו ארבעת גיבורי הסדרה - סטן מארש, קייל ברופלובסקי, קני מקורמיק ואריק קרטמן - בסך הכל כיתה אחת, אבל צמד היוצרים שמאחוריהם הם עבדים של הזמן כמו כולנו. היום, כאשר פרקר כבר בן 42, סטון בן 39 ומאחוריהם 220 פרקים, אפשר לדבר בקול רם על המורשת המפוארת שלהם. היא כוללת, בנוסף ליכולתם לבתר כל טרנד תרבותי ואז למצוא את הדרך הטובה ביותר לצחוק עליו בלי לדפוק חשבון לאיש, גם את הדחף היצירתי ומוסר העבודה הגבוה ביותר בהוליווד.
יהיה זה עוול לומר שפרקר וסטון התרככו, אך הם כבר מזמן לא הילדים הרעים שמגיעים לטקס האוסקר דלוקים מאסיד ולבושים בשמלות מעצבים. הם מחזאים. מחזאים זוכי פרס טוני, אם לדייק. "ספר המורמונים", המחזמר שכתבו יחד עם רוברט לופז ("אווניו קיו") ועוסק במסעם של שני מיסיונרים נאיביים לאזור מוכה גורל באפריקה, הפך מיד עם צאתו, במאי 2011, ללהיט ענק בברודוויי, וגרף תשעה פסלונים בטקס החשוב ביותר של עולם התיאטרון. "הגענו למצב שבו ירדנו פחות או יותר על כולם", הסביר סטון את המעבר לבמה בראיון למגזין "ניו יורק". "אנחנו כמו החבר'ה האלה בתיכון שמעשנים מאחורי אולם ההתעמלות, לא מדברים עם אף אחד אחר ורק מעבירים ביקורת".
פרקר וסטון לא נפגשו בתיכון אלא באוניברסיטה. בניגוד לחברי מונטי פייתון, אבותיהם הרוחניים, לא היה מדובר בקיימברידג' היוקרתית אלא באוניברסיטת קולורדו הצנועה. "כבר מההתחלה", נזכר פרקר, "גילינו שיש לנו חוש הומור דומה, ומשם זה הגיע מהר מאוד למצב שאנחנו כל הזמן יחד, צוחקים על כולם, ואף אחד אחר לא רוצה להיות בסביבתנו כי אנחנו כאלה מעצבנים".
פרויקט הבכורה המשותף של השניים היה "קניבל המחזמר", סרט עצמאי שגולל את סיפורו של אלפרד פקר, שהוביל קבוצת כורים בחיפוש אחר זהב במאה ה-19 ואכל חלק מהם. פרקר שלח את הסרט לפסטיבל סאנדנס, ולאחר שנדחה החליט לשכור אולם בבית מלון סמוך ולערוך הקרנות עצמאיות. דרך אותן הקרנות יצרו השניים קשרים ועברו ללוס אנג'לס. אחרי שנתיים של דשדושים, שילם להם בכיר ברשת פוקס 1,200 דולר כדי שיפיקו קלטת שתשמש כברכת חג המולד עבור לקוחותיו.
התוצאה היתה "רוח חג המולד", סרט קצר בכיכוב דמויות מבריסטול שצולמו בשיטה זהה לזו שבה השתמש טרי גיליאם בסרטוני האנימציה הקצרים של חבורת פייתון
"רוח חג המולד" הפך תוך זמן קצר ללהיט מחתרתי. שמועות מספרות שג'ורג' קלוני הכין יותר מ-300 עותקים מהסרט ושלח אותם לכל מכריו. "זה הפך לקטע מטורף", שחזר סטון. "בסרט לא היו קרדיטים כי לא חשבנו שייצא מזה משהו. זה הגיע למצב שהיינו שומעים כל מיני סיפורים על אנשים שלוקחים קרדיט על העבודה שלנו. עד היום אני בטוח שיש כמה אנשים שהשיגו עבודות בזכות זה".
בסופו של דבר צפה בסרט גם דאג הרצוג, מנהל בכיר בערוץ הכבלים הצעיר קומדי סנטרל, ונתן לפרקר וסטון את הצ'אנס להפיק סדרה באותה הרוח. "רצינו ליצור משהו שייתן לאמריקה התקינה כל כך פוליטית בעיטה בתחת", משחזר פרקר. "אמריקה הפכה למקום שבו לדמות פוגענית כמו ארצ'י באנקר כבר אין מקום. אז חשבנו לעצמנו מה היה קורה אם ארצ'י באנקר היה ילד בן 9". כך נולד אריק קרטמן. השאר, כידוע, היסטוריה וגושי צואה מדברים.
מהפכנות ואופייה הייחודי של "סאות' פארק" לא שמורים רק למוצר הסופי. מאחורי הקלעים מתרחש תהליך עבודה מרתק לא פחות. רובן המוחלט של הסדרות בטלוויזיה האמריקאית עובדות על פי מודל קבוע של "חדר כותבים" ובו בין 5 ל-20 תסריטאים, שכותבים במהלך הפגרה את העונה הבאה, וזו מצולמת שבועות ולעתים אף חודשים לפני שידורה. אצל סנדקית הז'אנר, "משפחת סימפסון", האנימציה מופקת במזרח הרחוק, ופרקים שלמים מוגמרים עד שמונה חודשים לפני עלייתם לאוויר.
ב"סאות' פארק" עובדים פרקר וסטון, מפיקה, עוד שני כותבים, צוות פצפון של אנימטורים מוכשרים וזהו. בסרט התיעודי נחשף חדר הכותבים הקטן, שמלבד פרקר וסטון כולל כעת גם את ביל היידר מ"סאטרדיי נייט לייב". התסריטים נכתבים בלעדית על ידי פרקר, והוא גם מביים את הרוב הכמעט מוחלט של הפרקים. הוא וסטון אחראים גם להקלטת 90 אחוז מקולות הדמויות, מלאכה שנעשית באותו בניין שבו נכתבים התסריטים ומופקת האנימציה. כל התהליך הזה אורך שישה ימים, ובאופן שערורייתי לא כולל שום רזרבות למקרה חירום.
במקרים רבים הפרק מוכן שעות ספורות בלבד לפני השידור. "אני לא זוכר כמה פעמים חשבנו שנצטרך להתקשר לקומדי סנטרל ולהגיד להם שאין לנו פרק השבוע", הודה פרקר בסרט. הוא הדמות המובילה בצמד היוצרים, זה שמנהל את ההפקה ואחראי לרוב הרעיונות. ברזומה שלו מופיע קרדיט כתיבה ב-220 מתוך 220 הפרקים, נתון שגם מאט גריינינג מ"משפחת סימפסון", סת' מקפרלן מ"איש משפחה" ולארי דיוויד מ"סיינפלד" ו"תרגיע" לא מדגדגים. הוא תורם את הקול של סטן וקרטמן וכמו כן מלחין, כותב ומבצע את רוב השירים. "טריי הוא הקוורטרבק שלנו", מודה סטון ללא שמץ רגשי נחיתות. "כבר בשלב מוקדם מאוד גילינו שגם היצירתיות שלי יכולה לבוא לידי ביטוי רק דרכו. הוא זה שתמיד רצה לביים ולכתוב הכל. הדחף היצירתי שלו מדהים את כולנו".
אז היכן החלק של סטון? "טריי הוא גאון רגיש כזה ותמיד צריך מישהו שיחבר אותו לקרקע", טוען ג'ייסון מקהו, שעבד עם השניים בעבר. המפיקה הקבועה אן גרפינו, שגם שייכת לצוות המצומצם שנוכח בחדר הכותבים, הסבירה: "מאט הרבה יותר מקורקע והרבה יותר חד. פעמים רבות כאשר טריי לא יתקוף מספיק בנקודה מסוימת, מאט יהיה זה שילך ישר על עורק הצוואר".
השבוע של השניים מתחיל כבר למחרת שידור הפרק. במשך שעות הם יושבים ומדברים בניסיון למצוא רעיון לפרק של יום רביעי הקרוב. "מתחילת הדרך הבנו שהמבחן היחיד הוא אם זה מצחיק אותנו או לא", סיפר סטון בראיון לסי.אן.אן. "ידענו שברגע שנתחיל לחשוב על מה מצחיק אנשים אחרים או מה ראוי ומה לא, התוכנית תאבד כל ערך". "אם היינו נותנים לעצמנו עוד זמן", גרס פרקר, "הדברים לא היו קורים מהר יותר. להפך, תבנית העבודה הזו עוזרת לנו כי אחרת תמיד יש עוד תיקון ועוד שיפור. כך אנחנו חייבים לחתוך בשלב מסוים פשוט כי נגמר לנו הזמן".
העבודה מתבצעת על מחשבים פשוטים יחסית. "הטכנולוגיה של היום מאפשרת לנו לעבוד בצורה הזו", הוסיף סטון. "דברים שהיו לוקחים שבועות כשהתחלנו נעשים היום על מחשבים ביתיים תוך דקות". בימים עברו, מיד לאחר סיום העבודה על כל פרק, צמד היוצרים היה מטיס את הצוות המצומצם במטוס פרטי לליל הוללות בלאס וגאס, עדות לחוזה 75 מיליון הדולר שעליו חתומים השניים. היום זה כבר לא קורה. סטון נשוי ואב לבן, פרקר גרוש וחי עם בת זוג ובנה בן ה-10.
טווח הנושאים שמעסיק אותם מקיף את אמריקה בכל החזיתות. בשבוע אחד הם מעלים על המוקד את הנצלנות של המכללות בארה"ב שמעסיקות אתלטים שחורים וקוטפות חוזי עתק טלוויזיוניים בלי לשלם להם; בשבוע שאחרי הם טוענים שהגיטריסט סלאש, אקס רובים ושושנים, הוא יצור מהמיתולוגיה ההולנדית. כולם חוטפים מנחת זרועם וכולם נאלצים להבליג בהכנעה. במשך שנים ניסו קבוצות שונות להפעיל לחץ על קומדי סנטרל ועל חברת האם שלה, ויאקום, במטרה לשנות או לצנזר את התכנים של "סאות' פארק", אבל למעט הפרקים שעסקו בשערוריית הקריקטורה הדנית ודמותו של הנביא מוחמד והפרק שלעג לסיינטולוגיה ולנטיותיו המיניות של טום קרוז, אף אחד לא הזיז אותם סנטימטר. "אנחנו לא כועסים על קומדי סנטרל", אמר סטון על פרשת מוחמד. "הם הסבירו לנו שהם לא עשו זאת מתוך מצפון חברתי או סובלנות או משהו כזה, הם פשוט פחדו שיפוצצו אותם".
הסיבות לתמיכה הכמעט בלתי מסויגת ב"סאות' פארק" הן פחות אידיאולוגיות ויותר עסקיות. בכל זאת מדובר בסדרה שהפכה את קומדי סנטרל מערוץ שמריץ שידורים חוזרים של "התוכנית של בני היל" לאימפריה בעלת עוגנים כמו התוכניות של ג'ון סטיוארט וסטיבן קולבר והצליות הקומיות המפורסמות של ידוענים דוגמת דונלד טראמפ וצ'רלי שין.
על פי פרסומים שונים מכניסה "סאות' פארק", שמושכת כ-3 מיליון צופים בשבוע, יותר מ-35 מיליון דולר בשנה מפרסום בלבד. חוזה הסינדיקציה (מכירה לערוצים אחרים) האחרון שלה נערך ב-2004 והכניס לקומדי סנטרל יותר מ-100 מיליון דולר. מעבר לכך מככבת הסדרה במצעדי ההורדות השונים (למרות שבאתר הרשמי של התוכנית אפשר לצפות בכל עת בכל הפרקים בחינם, ללא הגבלה גיאוגרפית), וגם פלטפורמות רווח אחרות לא חסרות; בקרוב עתיד לצאת משחק וידיאו שבו יילחמו ארבעת החברים בסקוט טנרמן, הנער שבאחד הפרקים האכזריים והמצחיקים ביותר איבד את שני הוריו ואכל אותם ללא ידיעתו בנוכחות רדיוהד, הלהקה האהובה עליו.
אחד הפרקים במהלך העונה הנוכחית, המשודרת בשתי חטיבות זמן נפרדות, הציג את הגיבור הראשי ובן דמותו של פרקר, סטן מארש, כמי שכבר לא מסוגל לעכל מידע חדש בלי שייראה לו מאוס ופלצני, תרתי משמע - הוא התחיל לדמיין שהוא שומע נפיחות. רבים חשבו שמדובר באיתות ברור לכך ש"סאות' פארק" מתקרבת לסופה. פרקר הגיב לנושא בפורום שאלות מעריצים לא מזמן: "אני מבין למה הרבה אנשים חשבו את זה, אבל באותה תקופה היינו עמוק בתוך העבודה על המחזמר ולכן כל מה שקשור בתוכנית נדחק הצדה. הכתיבה שיקפה את זה. זו לא העונה האחרונה שלנו". סטון חיזק את דבריו: "אני מקווה מאוד שלא נסיים את התוכנית באופן אימפולסיבי כי מדובר בכל החיים שלנו למעשה. אבל יבוא יום שהיא תיגמר".
החוזה הנוכחי של פרקר וסטון יפוג ב-2013, כלומר בסיום העונה ה-16 של התוכנית ואחרי 235 פרקים. ההצעה שיקבלו השניים להארכת החוזה תהיה בוודאי גבוהה מ-75 מיליון דולר. למרות זאת, לא מן הנמנע שהם יסרבו. העדות לריטואל הסיזיפי שהם עוברים מדי שבוע כדי להוציא לפועל את החזון שלהם מסבירה למה. "תמיד חשבתי שזה יהיה די פאתטי אם נמשיך לעשות אותו הדבר בגיל 50", אמר פרקר בראיון מיוחד בתוכנית "60 דקות". "לדעתי החומר הכי טוב שאתה יכול להוציא הוא בשנות ה-20 או ה-30 שלך. זה לא החומר הכי אינטליגנטי, אבל הוא הכי חתרני והכי כועס. זה קול. היום אנחנו כבר מבוגרים יותר ואכפת לנו מכל מיני דברים. זה גיי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם