לעזוב: איך אלבום הבכורה של דודי בר דוד?
דודי בר דוד מיהר לנצל את המומנטום של "כוכב נולד" ולהוציא אלבום, אבל למרות הקול המעניין והורסטילי שלו, כל השירים שלו נשמעים אותו הדבר
דודי בר דוד, ''להישאר'', היי פידלטי
אז עם כל הכבוד לניצול המומנטום, יש מצב שבמקרה הזה החיפזון הוא מהשטן. מדובר באלבום אפרפר למדי, שקצת עובר ליד האוזן מבלי להשאיר חותם של ממש. זו בעיה כשמדובר באלבום בכורה, שאמור להיות כרטיס הכניסה של בר דוד לעולם האמיתי מהחממה המרופדת של "כוכב נולד".
משעמם. דודי בר דוד
צילום: ברק רובין
"להישאר" הוא ללא ספק אלבום פרידה. רוב השירים בו עוסקים ב"איפה את היום?" או ב"למה את רחוקה?", ורוב הזמן הוא מתבוסס ברחמים עצמיים. זה בסדר בשיר אחד או שניים אבל אחרי עשרה זה מתחיל להלאות. וזה קצת נשמע כמו אותו שיר, אותם רגשות, רק במילים אחרות.
הלחנים סובלים ממחלת ה"נשמעים-כמו-עוד-אלף-שירים אחרים" וגם ההפקה המוזיקלית של ליאור ברוך לא מצליחה להציל את המצב. איכשהו זה תמיד מתחיל אלקטרוני עדין ומסיים בגיטרות מנסרות. זה קורה ב"ניו יורק", זה קורה ב"שבועיים", זה חוזר שוב ב"צער", וזה איך לומר זאת בעדינות, משעמם.
ברוך דווקא מצטיין באגף כתיבת הטקסטים, כפי שמתברר בשיר היחיד שכתב לאלבום, "מסיכות". מילים כמו "לפעמים חושב להתנתק, לברוח לעולם אחר, אך לא יכול לגייס את הכוח לברוח, צריך גם כוח להשאר, ומשאבת
הכוח שלי מקולקלת, נגמרו לי כבר כל הבארות" הן מילים שנשארות איתך גם אחרי שמיעה אחת כי יש בהן משהו מיוחד, מטאפורות שמצליחות לעשות את העבודה.
הקול של בר דוד הוא מאד ורסטילי ומצליח להגיע לטונים גבוהים שמפלרטטים עם ז'אנרים של רוק כבד, אפילו מטאל. אבל הוא ללא ספק נשמע הכי טוב כשהוא במערומיו, טבעי ולא מתאמץ כמו בשיר הכי טוב באלבום "הכל גלוי עכשיו" שמקבל את השראתו משאנסונים צרפתיים של גיינסבורג ואזנבור.
נדמה שבר דוד מצא את המקום שלו בשני השירים האחרונים של האלבום שעומדים ללא ספק כיחידה נפרדת ואיכותית יותר שלו.
בסך הכל, מדובר באלבום בכורה מעט מבולבל, שעדיין לא החליט מה הוא רוצה להיות ומעדיף כרגע לדלג לו בין ז'אנר אחד למשנהו. במובן הזה אולי כדאי שלאלבום הבא של בר דוד הוא יקרא "לבחור".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם