גירוש שדים: על האלבום החדש של פלורנס + דה מאשין
האלבום החדש של פלורנס אנד דה משין ממשיך את המומנטום של אלבום הבכורה ומשאיר את פלורנס וולש בעמדת הבריטית הלוהטת של הרגע, לצד אדל. הוא יגרום לכם להתרגש, לצחוק ולבכות
פלורנס אנד דה מאשין, ''Ceremonials'', הליקון
אבל בעוד אדל נאלצה לבטל את כל ההופעות המתוכננות לה עד לסוף השנה בגלל ניתוח במיתרי הקול, הציפיות לקראת האלבום החדש של פלורנס אנד דה מאשין הרקיעו שחקים, עד כדי כך שעוד לפני שיצא הסינגל הרשמי הוחלט בחברת התקליטים שלה להוציא טעימה ראשונה בדמות כמה צלילים מתוך "What the Water Gave Me", אחד השירים מהאלבום השני והמסקרן שלה "Ceremonials".
נשמעת כאילו היא בטרנס דתי. פלורנס וולש
צילום: יח''צ
הסינגל האלטרנטיבי מעט, שהזכיר קצת את ליקה לי, נתן את הרושם שוולש חוזרת לקונכיה שלה אחרי שנתנה לכל התשוקה שלה להתפרץ ב"Dog Days", אבל כאשר הסינגל הראשון "Shake it
Out" שוחרר לרדיו כבר היה ברור שלא קונכיה ולא בטיח. באלבום הזה וולש רק נתנה להלמות התופים להתגבר, ובחרה לחשוף עוד טפח מהאישיות המורכבת ומרובת הקונפליקטים שלה.
אם באלבום הראשון שלה, "Lungs", בחרה וולש להשלים את הטקסטים המלנכוליים שלה בלחנים שקטים תואמים, הרי שבאלבום הזה המוזיקה היא אופורית. וולש נשמעת כאילו היא נמצאת באיזה טרנס דתי, או כפי שהיא מתארת זאת באחד מהראיונות איתה: "זו הדרך שלי להלחם במילים המלנכוליות של השירים, זה דומה לגירוש שדים, אני רוצה לחסל את השדים עם התופים".
אסופה של מניפסטים מוזיקליים. "Ceremonials" עטיפת האלבום
והיא מחסלת, ועוד איך מחסלת. הסינגל המופתי "Shake it Out" מתברר כיריית פתיחה לאלבום אנרגטי עם שירים ארוכים, סוג של מניפסטים בני 4 ו-5 דקות, שתמיד מסתיימים בקצב משלהב, כמעט שבטי. "No Light, No Light" הוא דוגמא מצוינת לדומיננטיות של התופים באלבום הזה, כמו גם "Seven Devils" המטריד או "Spectrum" העוצמתי.
אבל כדי לא לשעמם או לחזור על עצמה וולש מקפידה לשחק עם הז'אנרים, כאשר מוטיב התופים, כמו גם הקול העדין ועדיין עוצמתי שלה, עוברים בכולם. בין אם זה בסגנון צועני מלא השראה בשיר כמו "Heartlines", או אינדי בריטי במיטבו ב"Breaking Down", או כשהיא מפלרטטת עם בי-בופ מתקדם מהסיקסטיז ב"Lover to Lover". היא לא רוצה לשעמם את הקהל שלה ומצד שני גם לא זונחת את הדרך שלה, ואת הקול הייחודי והמהפנט שיש לה להציע, כמו בבלדה "Never Let Me Go", אולי השיר הטוב באלבום.גם ההפקה המוזיקלית עם הנגיעות הגותיות והכנסייתיות של פול אפוורת' מתאימה לה כאן כמו כפפה ליד.
פלורנס וולש היא אחד הדברים הטובים ביותר שקורים במוזיקה כיום. האלבום החדש שלה מבטיח לרגש אתכם, לגרום לכם לצחוק ולהביא אתכם לכדי דמעות, הוא יתן לכם השראה וימלא אתכם במוטיבציה לשנות את החיים ולהפטר אחת ולתמיד מכל אותם שדים וטקסים שכבר לא מועילים לכם מזמן. תרפיה במוזיקה, זה אפילו יותר זול מפסיכולוג.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם