קינג קונג: מה סוד ההצלחה של דיימון אלברן?
דיימון אלברן הוא לא רק סולן בלר לשעבר וגורילז בהווה, אלא סופרמן מוזיקלי שמחזיק כמה כדורים באוויר בכל זמן נתון ומצליח לשלב בפרוייקטים שלו גם את משנתו האקטיביסטית. ניסינו לפצח את הקוד האלברני ולהבין איך לעזאזל הוא מצליח לעשות כל כך הרבה דברים בבת אחת ולעשות את כולם כל כך טוב
סביר להניח שגם אם דיימן אלברן בעצמו היה נתקל בהגדרה לעיל, היה לוקח לו רגע לאסוף את ההיסטוריה העשירה של עיסוקיו כדי להבין שמדובר בו. רק בשנה האחרונה הספיק אלברן לעבוד על חמישה פרוייקטים שונים, כשכל אחד מהם מפתיע ומסקרן יותר מקודמו.
אך העובדה המפתיעה ביותר, היא שלמרות העומס היצירתי, העבודה עם מוזיקאים מכל קצוות עולם וההתפזרות על פני (לפחות) שלושה סגנונות מוזיקליים שונים בתכלית, ה-DNA של אלברן לא מאפשר לו להוציא מוצר בינוני או מנותק מיוצרו. שכל פרוייקט שלו הוא מושקע לעילא ובעל חותם אופייני שגיבש בעשר השנים האחרונות.
אלוהים יודע איך מצליח אלברן לעבוד על יותר מפרוייקט אחד במקביל, לשחרר כמה אלבומים במסגרת הרכבים שונים בזמן כל כך קצר, למכור עשרות מיליוני עותקים וגם לזכות באהדת המבקרים והקהל לאורך כל הדרך. מה שבטוח, סיקור כל עיסוקיו בעשור האחרון, התייחסות לכל פרוייקט בנפרד ובאופן קוהרנטי תוך פיזור מחמאות ראויות בהחלט באופן אמין ולא מוגזם בכתבה אחת, גובל במשימה בלתי-אפשרית.
השאלה
צעד ראשון בנסיון פיצוח הקוד האלברני נעוץ כמובן בהמצאת ה"גורילז", פרוייקט עמוס יוצרים מוכשרים מתחומים שונים שאלברן מושך בחוטיו. לאחר עשר שנים של להיטי בריט-פופ עם להקת "בלר", אלברן החל להתעניין בכיוונים חדשים של סאונד וקצב.
שיתוף הפעולה שלו עם דן דה אוטומייטור באלבום המרתק "דלטרון 3030" הוליד את מה שעתיד להיות הסאונד האופייני של הגורילז, ויחד עם האנימטור ג'יימי היולט נולדה הלהקה שנכנסה לספר השיאים של גינס כ"להקה הוירטואלית המצליחה בעולם", עם מכירות של למעלה משבעה מיליון עותקים מאלבומה הראשון. המוזיקאים המרכיבים את הלהקה התחלפו מאלבום לאלבום, כשאלברן נותר עמוד השדרה של ההרכב והמנצח על התזמורת המצויירת, מה שלא הפריע ללהקה להמשיך ולכבוש את אהדת המבקרים והקהל עם יציאת כל אלבום חדש.
להתעניינות החדשה של אלברן באלקטרוניקה וסאונד אווירתי נוספה משיכה עמוקה לצלילי מוזיקת עולם, בייחוד מוזיקה ערבית ואפריקאית, ואלו לא פסחו על הקלטת "Think Tank", האלבום האחרון של בלר נכון להיום ואולי לתמיד, שיצא בשנת 2003. פרישתו של גראהם קוקסון, הגיטריסט שאחראי על כתיבת כמה מלהיטי הפופ הגדולים של בלר, אפשרה לאלברן להשתלט על האלבום שהוקלט בחלקו במרוקו. יחד עם וויליאם אורביט ונורמן קוק ("פאטבוי סלים"), שני מפיקי-על בסצינה האלקטרונית, שילב אלברן השפעות של טריפ-הופ ודאב באלבום לואו-פיי אינדי מתוחכם ששונה לחלוטין מכל מה שבלר מזוהה איתו.
רבים סברו ש-"Think Tank" יכשל מסחרית בגלל הקלטת האלבום במדינה ערבית בזמן שבריטניה וארה"ב יוצאות למלחמה בעירק, אך כולם התבדו. מדובר גם באחד האלבומים הכי טובים של בלר וללא ספק אבן בוחן להמשך הדרך של אלברן שגברה כמיהתו והתחזקה התעניינותו במוזיקת עולם. אדרבא, אלברן הביע התעניינות להקליט אלבום בבגדד בשל "אהבה לסגנון המוזיקה העירקי", לאחר שתקף בחריפות את המעורבות הבריטית במלחמות עם אפגניסטן ועירק.
אלברן לא חסך ביקורת גם כשמדובר היה ב-LIVE8 של בוב גלדוף, כנראה מופע הצדקה הגדול בהיסטוריה. הוא טען שבאופן פרדוקסלי להקדשת רוב הכנסות האירוע לאפריקה, אין כמעט מוזיקאים שחורים שמשתתפים בפרוייקט.
מארגני הפרוייקט השתכנעו והוסיפו הופעות מיוחדות של מוזיקאים אפריקאים, אך אלברן החזיק בסירובו להשתתף באירוע בשל מה שהוא הגדיר כ"מניע של קידום עצמי של האומנים והמארגנים", ביקורת שהושמעה רבות כלפי גלדוף עם תום הפרוייקט. בהזדמנות אחרת פירט אלברן את דעתו בנוגע לזילות האמנות בעידן המודרני: "אנחנו צריכים לפרק חלקים נכבדים מהתרבות שלנו ולבחון את נחיצותם מחדש. אני מניח שיש להתחיל עם תרבות הסלבס, צריך להפטר מדברים כמו 'אקס פקטור' במיידי".
מעבר להשתתפות בתנועה האנטי-מלחמתית, בצעדות מחאה ולתרומה לארגוני סחר הוגן ומאבק בעוני העולמי, כשאלברן מתעניין בתרבות זרה הוא פשוט נוסע לחקור אותה, להכיר אותה מבפנים וליצור תחת השפעתה שיקויים חדשים.
זה התחיל באיסלנד עם הקלטת פסקול קפוא לסרט "101 Reykjavik"; המשיך במאלי עם פרוייקט בשיתוף אמנים מקומיים והוצאת אלבום למוזיקאית מקומית בשם קו קאן קו סטה בלייבל הפרטי של אלברן; את ההשראה לפסקול האופרה "Monkey: Journey to the West", שמבוססת על רומן סיני הוא ליקט בסין, כמובן, והרכיב תזמורת של כלי נגינה סיניים מסורתיים בשילוב עם כלים מודרניים מערביים; הוא ביקר בניגריה כדי לעבוד עם טוני אלן, המתופף האגדי של פלה קוטי, שילווה אותו בפרוייקטים נוספים; ההרפתקה הבינלאומית האחרונה שלו, "Kinshash One Two", הוקלטה בקונגו יחד עם מוזיקאים מקומיים ומפיקים מערביים מהשורה הראשונה.
האלבום, שהוקלט בקונגו תחת שם ההרכב DRC Music, הוא אולי הפרוייקט המעניין ביותר שאלברן השתתף בו. למרות שקולו נשמע רק בשיר הפותח את האלבום, רוחו של היוצר המוכשר מורגשת לאורך כל הדיסק.
התערבות המפיקים לא גורעת מהאיכות האותנטית של המוזיקה, כך שמתקבל אלבום שורשי ומרגש ועדיין קצבי ומעודכן מספיק לאוזניים מערביות. כך, בנוסף לאופקים המוזיקליים המרתקים שאלברן מגלה לעולם, הוא גם מקרב את התרבות האפריקאית למערב ומקדם את משנתו האקטיביסטית יותר מכל ברנג'לינה או בונו שמתיימרים להציל את היבשת השחורה.
בין הגורילז לאפריקה, אלברן לא מפסיק לחטט ולבחון מחוזות אלטרנטיביים, כמו בפרוייקט The Good, The Bad And The Queen מ-2007, אותו יצר יחד עם המפיק דיינג'ר מאוס, המתופף טוני אלן ופול סימונון מהקלאש. באלבום הכי ערפילי וקודר שיצא תחת ידיו של אלברן ניכר כי שורשיו של האמן עודם נטועים חזק ברוק הבריטי. על אף התייחסות מועטה להרכב בתקשורת, האלבום המעולה הגיע למקום השני במצעד המכירות הבריטי.
פרוייקט אלטרנטיבי מסקרן נוסף של אלברן עתיד לצאת בתחילת 2012, בשיתוף פעולה עם טוני אלן ופלי, הבסיסט המטורף של הרד הוט צ'ילי פפרס וגאון תזזיתי נוסף שמצליח לקדם את האלבום החדש של להקת האם, להשתתף באלבום הסולו השני של תום יורק שעתיד לצאת בקרוב ולעבוד עם אלברן ואלן תחת השם Rocketjuice And The Moon.
השמועות מרמזות על אלבום אינסטרומנטלי ברובו, שישלב מוטיבים אפריקאיים וג'אזיים עם קריצה לפופ ורוק. קטעי הופעות שכבר מצאו את דרכם לרשת מאשרים את השמועות ומשאירים את המאזין בפה פעור למול הקסם שנוצר כמו ללא מאמץ בין שלושת המופלאים. נותר רק לקוות שהאלבום לא יהיה אינסטרומנטלי מדי, שכן הקול המלאכי של אלברן עובד מצוין באוירה הג'אזית. כמו סמים ובילי הולידיי.
וזה עוד לא הכל. הסופרמן יצר השנה פסי-קול נוספים, לסרט ולאופרה, ובקרוב יצא אוסף של כל להיטי גורילז בצירוף DVD עם כל הקליפים לשירים, שהם חלק בלתי נפרד מההרכב עצמו. בימים בהם בריטני ספירס וביונסה מקבלות פרס על מפעל חיים לפני גיל 30, אלברן, בן ה-43, ממשיך לחקור כיוונים מוזיקליים חדשים, לשחרר אלבומים מרתקים בקצב מסחרר, להתעניין בתרבויות מכל העולם ולהאבק בחוסר צדק באופן ישיר ואינטליגנטי ובצניעות יחסית למעמדו הרם.
אלברן ראוי לפרס מפעל חיים ולו רק כדי לתת לו מוטיבציה להמשיך לעבוד באותו הקצב, לא שהוא באמת זקוק לזה. ממילא, עד שמישהו במחוזות ה-MTV יואיל לתת לו את הכבוד המגיע לו, אלברן יהיה מועמד מבטיח לפרס נובל לשלום.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם