היא הלכה בשדות: תמר אלקן היא עתיד הקולנוע הישראלי
תמר אלקן, יקירת מבקרי הקולנוע, לא עמדה באף אחת מדרישות הסף לתפקיד הראשי ב"גיא אוני". ואז היא גרמה לבמאי לבכות
"קבענו לקפה, וישר, כשוולמן ראה אותי, הוא אמר: 'את לא רוסייה, לא ג'ינג'ית ולא מנגנת בפסנתר, נכון?', כי אלה היו דרישות התפקיד. זה שחרר אותי, הבנתי שאני לא באמת מתאימה. אבל אז הוא שלף מצלמה ואמר 'קבלי סיטואציה - אני בעלך, את אשתי, טרם נגעתי בך, יש לך ילדה ועכשיו את מחליטה לספר לי לראשונה שהיא תוצאה של אונס שעברת'. נשמתי עמוק, עשיתי את המונולוג בלי מבטא רוסי, ובסופו וולמן בכה, אבל גם אמר לי שלצערו כנראה לא נעבוד יחד".
אבל אלקן לא הסתפקה במחמאות. הסיסמאות מיורם לוינשטיין שבו לנקר בתודעתה, והיא החליטה להרים לוולמן טלפון. "ביקשתי שייתן לי עוד אודישן, הפעם ברוסית. הבטחתי שאלמד עד אז את השפה", היא מספרת. וולמן התקשר אליה שוב רק כעבור שלושה חודשים. "הייתי במקרה בזכרון יעקב", היא נזכרת, "שישי בצהריים, והוא אמר שביום ראשון יעשה לי אודישן חוזר. נכנסתי לטירוף, רצתי לסופרמרקט, ניגשתי לקופאית הרוסייה וביקשתי שתלמד אותי איך לומר: 'שמי תמר, אני לא יודעת רוסית, אבל לומדת מהר'. הקלטתי אותה ושיננתי כל הסופ"ש".
וולמן המשיך עם אלקן גם לאודישן שלישי, וחמישה ימים לפני תחילת הצילומים, בקיץ 2009, הודיע לה שקיבלה את התפקיד הראשי בסרט, זה של פאניה.
וולמן טוען שידע שאלקן נועדה לתפקיד כבר אחרי האודישן הראשון. "בחנתי יותר מ-250 שחקניות לתפקיד של פאניה", מספר הבמאי, בן 70. "אחרי שהסתיימו רוב האודישנים ולא מצאתי את השחקנית המתאימה פניתי ליורם לוינשטיין שהמליץ לי על אלקן. נפגשנו, היא עשתה בפניי את המונולוג האמוציונלי, ופתאום התחלתי לבכות. זה קרה כי האמנתי לה, היא שכנעה שהפוגרום והאונס אכן קרו לה, ובאותו הרגע ידעתי שעל הרוסית, היידיש, הפריטה על הפסנתר - על כל המכשולים האלה, אדע להתגבר". גם בבית הספר למשחק התגברו על ההברזה מתפקיד "מדיאה" בהפקה שעלתה באותם ימים, בזכות מימוש העקרון החשוב ביותר במקצוע.
"גיא אוני" מבוסס על ספרה של שולמית לפיד המתרחש בסוף המאה ה-19 בארץ ישראל. גיבורת הסרט - שיצא השנה לאקרנים ובמקביל עובד גם למיני סדרה בת שישה פרקים שמשודרת בימים אלה בערוץ 1 (כל שישי ב-21:45) - היא פאניה, רוסייה בת 17, שמגיעה לפלשתינה עם דודה, עם אחיה המפגר ועם בתה התינוקת לאחר שמשפחתה נרצחה בפוגרום. ביפו היא מכירה את האלמן יחיאל, תושב גיא אוני שבצפון (לימים ראש פינה), כשבתווך דודה נושא אותה לאישה.
הסרט מלווה את חוויות החיים של פאניה, יחיאל, בתה ואחיה בצפון, ובד בבד עוסק ביחסים שבין גרעין המייסדים של גיא אוני לשכנים הערבים. אלקן, בת 26,
"במקור הייתי אמורה לדבר רק עברית במבטא רוסי", היא מספרת, "אבל ביום הראשון של הצילומים דן החליט פתאום שפאניה צריכה לדבר יידיש עם הדוד ועם האח, ושלח אותי לתרגם את כל הטקסטים ליידיש. הייתי קצת אבודה, אבל התעשתתי ונעזרתי באבא שלי ובחברים שלו. זה היה מלחיץ ומאתגר, וקצת הופתעתי שלא הצמידו לי מאמן מבטאים או משהו כזה כי בתור סטודנטית את חושבת שסט של סרט זה הדבר הכי מסודר שיש, אבל העיקר שהצלחתי בסוף".
פרט ליידיש ולמבטאים היה לך זמן לעבוד עם וולמן על הדמות? בכל זאת, סרט ראשון שלך.
"זהו, שאחרי כמה ימים שעסקתי בעיקר בתרגומים ליידיש ובלנסות להבין מי כל האנשים שמתרוצצים סביבי ואומרים לי מה לעשות ודוחפים לי מיקרופון לחולצה, היה לי רגע קשה. באתי לדן מייבבת ואמרתי שאני לא מבינה את הקטע של הדמות - מה היא רוצה ולאן היא הולכת. הוא הסתכל עליי ואמר 'יופי, מצוין. תמשיכי ככה', והסביר לי שגם פאניה בשוק ולא מבינה מי מסביבה ומה קורה, ולכן טוב שאני מרגישה תלושה".
אלקן, ילידת היישוב כרמי יוסף שעברה לרמת גן לבדה בתקופת התיכון כדי ללמוד בתלמה ילין, מספרת שבהתחלה התקשתה להזדהות עם הדמות, משום ש"פאניה זו בחורה פגועה מינית שעברה אונס ופוגרום, ולך תזדהה עם זה". אלא שעם הזמן מצאה קווי דמיון בינה ובין הרוסייה הצעירה. "גם אני גיליתי את המיניות בגיל מוקדם כי גרתי לבד, וזה לא היה כל כך טוב בשבילי. אני מקנאה בדתיות שמתבשלות לאט ולא נחשפות למין מהר ומיד, זה מצלק. אני מהבחורות שתמיד היה להן חבר, אף פעם לא ישנתי לבד".
כשפנטזת על תפקיד ראשי בפיצ'ר, דמיינת את עצמך משחקת פליטת פוגרום מהמאה ה-19 שעולה לגיא אוני?
"סרט תקופתי זה כיף כי יש לך הרבה חופש, אתה לא צריך להיות מעודכן ולדבר בדיוק כמו שמדברים בתל אביב של היום, אלא יכול לעצב את הדמות כראות עיניך. אהבתי מאוד שבתסריט אין גרם של ציניות, שישראל מוצגת בצורה רומנטית בלי ביקורת בקטע של 'אוי, מה נהיה מאיתנו'. הרי לא ממש אופנתי היום לאהוב את ארץ ישראל, אבל אני אהבתי דווקא ש'גיא אוני' מציג את עידן התמימות שלפני הביקורתיות. הוא מתעסק בתקופה שלווה, שהיו פה רק סברסים, כבשים והרים, אבל מנגד יש גם נגיעות פוליטיות עדינות. הרי כבר בפרק השני של הסדרה פאניה רואה ערבים ליד המעיין בגיא אוני ואומרת 'רגע, אבל חשבתי שאין אנשים בארץ הזאת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם