הוזה אותך מולי: הקהילה הגאה מאמצת את המוזיקה המזרחית
החיבור לקהילה הגאה הוא הדבר הכי טוב שקרה למוזיקה המזרחית השנה. "הכרנו אנשים נפלאים, מדהימים, ומי שינסה לערער את מה שאני אומר ראוי ליריקה בפנים", אומר ישראל בונדק
סדרת המסיבות "אריסה" השכילה לזהות את פוטנציאל החיבור בין הקהילה הגאה לתרבות הים תיכונית ומארחת מדי חודש בחודשו אמנים מוכרים ופופולריים מהזמר המזרחי לדורותיו. את האישור הסופי להפיכתו של הזמר המזרחי למותג מוביל בתרבות הישראלית - גם זו המיינסטרימית - ובמה ראויה לכל אמן, סיפקה בשבוע שעבר הזמרת מרגלית צנעני, שבחרה לקיים את הופעתה הראשונה מאז מעצרה דווקא שם.
"מרגול הבינה את החשיפה התקשורתית שתגיע ואת המסר הסובלני שעטוף בהופעה שלה אצלנו", מספר עומר טובי, בן 22, מאבות המסיבה. "זה לא נעשה ממקום צבוע, מאינטרס של לצאת ולחגוג עם הומואים כדי לצאת מלך העולם ועכשווי. מרגול היא פאג-האג (כינוי לאישה סטרייטית המיודדת עם הומוסקסואלים רבים) כבר הרבה שנים והיא חשבה שזה יהיה מקום נעים ואינטימי יותר לקיים בו את ההופעה הראשונה שלה. היו לה המון חברים בקהל ועובדה שהופעה שתוכננה ל-20 דקות בלבד נמשכה שעה ורבע. היא פשוט לא רצתה לרדת מהבמה".
צנעני היא אולי זמרת בעלת פרופיל גבוה, אולם ב"אריסה" מקפידים שלא להזמין רק שמות נוצצים ושומרים על ייצוג נאמן של כל הקשת המזרחית. פגישה עם שריף בשיפודייה בראשון לציון הובילה להופעה שהוא לא ישכח לעולם, זהבה בן הופתעה לגלות קהל שזוכר את מילות שיריה הישנים טוב ממנה, להקת שפתיים זכתה לקבלת פנים שלא היתה מוכנה לה וגם שרית חדד תודה שההופעה מול הקהל הגאה היתה אחת הטובות בקריירה שלה.
"מאוד נהנינו להופיע שם כי החיבור הוא טבעי מאוד", אומר אבי גואטה, אמרגנה של חדד. "יש שם קהל טוב וכיפי שאוהב מוזיקה טובה. המוזיקה המזרחית חדרה לכל שכבות העם משום שלפני הכל מדובר במוזיקה שמחה, ומי לא רוצה לשמוח?". גם לאתי לוי יש רק סופרלטיבים להרעיף על "אריסה". "ב-20 שנות קריירה לא נהניתי בהופעה כמו שנהניתי בהופעה שם", היא מצהירה ומספקת פרשנות נוספת לחיבור שעד לא מזמן היה נראה כדמיוני: "לא היה לי מושג שהם מתים על המוזיקה המזרחית הכבדה, שירי הדיכאון של פעם, כמו אלה של אבי ביטר ודברים שגם אני עשיתי בעבר. הם מחוברים לזה חזק מאוד ממקום שמזכיר להם את המקום ואת התרבות שלהם".
הניגוד בין הדעה של גואטה לזו של לוי מעלה סוגיה בקשר לשידוך: האם החיבור בין הקהילה לזמר המזרחי הוא תולדה של חיבה משותפת לשמחה ולכפיים, או מבסיס מעמדי משותף ואנדרדוגי? "זה עניין של ייצוגים במדיה, וכן, יש פה עניין מסוים של אחווה", מסביר טובי. "להומואים ולקהל של המוזיקה המזרחית יש מכנה משותף רחב מאוד בכל הקשור להיותם תת-חברה. יש משהו בתדמית ההומו וגם בזו של צרכני המזרחית שנתפס כנמוך, לפחות כל עוד מתי
התיאוריה הזאת, שנשמעת כמו הסבר מתבקש, מתעלמת מהשינוי התרבותי שחל בישראל בשנים האחרונות. המוזיקה המזרחית היא כיום קונצנזוס, ואמניה הפכו לשמות מוכרים בכל בית ולכוכבי ענק. במקביל, הומואים מאיישים בטבעיות עמדות בכירות בתקשורת המיינסטרימית. לדעת ד"ר דוד גורביץ', ראש המסלול למדיה ולתרבות פופולרית בחוג לתקשורת של המכללה למינהל, בישראל שבה משה פרץ ואסי עזר הם שמות מוכרים בכל בית, קשה להגדיר את החיבור בין שתי האוכלוסיות כמבוסס תחושת קיפוח, אלא כהפך המוחלט. "בין שתי הקבוצות יש משחק דיאלקטי", הוא טוען. "המזרחיות שהתמסחרה והפכה למוצר להמונים, אל מול תרבות הגייז שהפכה למין שעשוע בידורי למיינסטרים".
לפי גורביץ', אחת הסיבות המרכזיות לחיבור המפתיע בין האוכלוסיות היא דווקא ביסוס מעמדן והפיכתן לנגישות לקהל הרחב דבר שהוציא במידה רבה את העוקץ והרעננות משתיהן. "החיבור מתאפשר עכשיו מכיוון שגם המזרחיות איבדה את כוחה האלטרנטיבי וגם הקהילה הגאה איבדה את כוחה המאתגר. לכן מדובר קודם כל בהתחברות מסחרית לכל דבר. בעבר תנועת הגייז נתפסה כהרבה יותר לבנה, אשכנזית ועשירה אל מול המזרחיות השחורה, הדפוקה והענייה. עכשיו פתאום הגבולות נפרצים והגייז הם לא רק אותם וואספים לבנים, עשירים ובעלי מקצועות חופשיים, כשם שהמזרחים הם לא רק השחורים ששונאים גייז. המזרחים כבר לא נתפסים כחברה שמרנית, ומולם עומדת התמוססות האידיאל ההומוסקסואלי והפיכתו למיינסטרים אופנתי".
רבים רואים את תחילת השינוי ופריצת הגבולות במותה של דמות הגבר הקלאסית אל מול לידתו של המטרוסקסואל המטופח. דימוי הערס השעיר בגופייה שמאזין למוזיקה מזרחית התחלף במודל קובי פרץ ושלומי סרנגה - גבר מודע אופנתית, חלק, מטופח, עונד תכשיטים ומתוחזק אסתטית לא פחות מצפונית ממוצעת. "לכולם יש מודעות עצמית היום, לפחות בכל הנוגע ללבוש. זה לא כמו פעם", אומרת ליאת בנאי, שהופיעה ב"אריסה" כבר שלוש פעמים. לצד השתפכות והרעפת שבחים על קהילה שלמה שאותה לא זכתה להכיר לפני כן, בנאי מוצאת ברוח הזמנים את השורש למפגש בין העולמות.
"עד לפני כמה שנים דבר כזה לא היה יכול להתקיים. בתקופה שאני יצאתי למועדונים בגיל 16 כולם הלכו עם שרשראות וידעת להבחין מי ערס, מי פרחה ומי לא. היום פשוט אי אפשר להבין מי זה מי, כי כולם מטופחים ומסודרים".
ישראל בונדק, אמרגנה החדפעמי של אתי לוי, מחזק את בנאי. "עד היום טפטפו לנו כל הזמן כמה הומו זה דבר חולה, נגוע", הוא משחזר. "גרמו לאנשים לשנוא ללא סיבה. הכרנו אנשים נפלאים, מדהימים, ומי שינסה לערער את מה שאני אומר ראוי ליריקה בפנים. אני אוהב את האנשים האלה ואני אומר את זה בראש מורם ובגאווה".
יותם פפו, גם הוא מהוגי "אריסה", לא רואה בחיבור בשורה חדשה, אלא יציאה מארון ההעדפות המוזיקליות של לא מעט מאנשי הקהילה. "באופן כללי, אנשים תמיד האזינו למוזיקה מזרחית ובהם גם גייז", הוא פורש את משנתו. "ברור ש'אריסה' גם הלהיבה והעלתה את הצורך במוזיקה מזרחית לגייז, אבל עובדה שגם למסיבות הראשונות שלנו באו אנשים. הומואים שמעו מוזיקה מזרחית גם לפני, פשוט לא היה להם לאן לצאת. יש כאן אלמנט של שמחה וחאפלה. בסופו של דבר שמחה דומה בכל מקום, והמסיבות שלנו באמת שמחות".
בתוך כל האחווה הזאת נותרת סוגיה אחת לא פתורה. אם החיבור כל כך טבעי, איך יכול להיות שעדיין אין מוזיקאי מזרחי שפונה ישירות לקהל ההומוסקסואלי? "לא אתפלא אם בחודשים הקרובים זה יקרה", מפתיע בונדק. "בינתיים אף אמן מזרחי לא יצא מהארון או פרץ, מכיוון שעד היום לא היתה ממש פתיחות. זה היה יכול רק לפגוע לו בקריירה. עכשיו, כשהיוצרות מתהפכים, יש סיכוי שאנחנו מתקרבים לזמר המזרחי הגאה הראשון. באופן אישי אשמח לייצג מישהו כזה, אם אגלה אותו. אם אתקל בו ואכן יתגלה לי מישהו שאני חושב שהוא זמר טוב שיכול להצליח, אז למה לא? לא מהכיוון של הגימיק. אם הוא טוב אז פשוט לא משנה לי היום אם הוא סטרייט או גיי".
גם לגילי מסמי, המנהל של ג'ולייטה ופיגורה בזכות עצמו, אין בעיה לייצג זמר מזרחי גיי. "אני חושב שאם זמר מזרחי ייצא מהארון זה ממש לא יפגע בו", הוא טוען. "אם יש זמר שאין לו בעיה עם זה ורוצה לייצג את הקהילה אשמח לייצג אותו ולקחת חלק בפרויקט כזה. בסופו של יום אני לא חושב שאם מישהו ייצא מהארון בשנת 2012 במדינת ישראל זה יפגע בו, ממש לא. גם לא בז'אנר שמרני יותר, כמו המוזיקה המזרחית".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם