אלוהית. גיבורה. אנושית: פרידה מיפה ירקוני
יפה ירקוני לא קפאה על שמריה, והיטיבה להבין שהזמנים וצרכיהם השתנו
האינטליגנציה שקרנה ממנה. יפה ירקוני אמיר מאירי
עַל סַף הַכַּוֶּרֶת צִרְעָה אַכְזָרִית
אֶת עַם הַדְּבוֹרִים זָמְמָה לְהַכְרִית.
שָׁלְפָה אֶת הָעֹקֶץ אַחַת זַמְזוּמָה
וּמֵתָה כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת עַמָּהּ.
זוּם זוּם זוּם זוּם זוּם זוּם עֹז וְאוֹרָה
שִׁיר זִכָּרוֹן לִדְבוֹרָה גִּבּוֹרָה
הַשֶּׁמֶשׁ יוֹרֶדֶת, הַשֶׁמֶשׁ תִּזְרַח
גְּבוּרַת זַמְזוּמָהּ לְעוֹלָם לֹא נִשְׁכַּח
וּפֶרַח אֶל פֶּרַח בְּזִיו הַחַמָּה
יָשִׁירוּ אִתָּנוּ לִכְבוֹד זַמְזוּמָהּ.
ההוגה האיטלקי
ג'אמבטיסה ויקו חילק את ההיסטוריה האנושית לשלושה שלבים, שתמיד חוזרים על עצמם: השלב האלוהי, השלב ההרואי והשלב האנושי. בתחילת דרכה ייצגה ירקוני את המעבר של עם ישראל, באמצעות הציונות, מהשלב האלוהי, עתיר התפילות והניגונים החסידיים, אל השלב ההרואי - "הדבורה" או "באב אל וואד".
אבל כמו אמן גדול באמת היא לא קפאה על שמריה, ובהמשך דרכה היטיבה להבין שהזמנים וצרכיהם השתנו. קריאתה לגלות יחס אנושי לפלסטינים ביטאה הומניזם מובהק, שאיפה לעבור סוף סוף אל מה שוויקו כינה "השלב האנושי". השאיפה הזאת התגשמה כאן, אם בכלל, רק להרף עין - וכבר אנו עומדים בעיצומה של השיבה אל השלב האלוהי, שירקוני, למזלה, כבר לא תוכל לחזות בהשלמתה. לנצח נזכור את שמה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם