אלה: על האלבום החדש של שרלוט גינסבורג
דווקא "Ghost Whisper", אלבום השאריות של שרלוט גינסבורג מלמד שהיא הרבה יותר ממוזה
שרלוט גינסבורג, "Stage Whisper"
למוזיקה היא חזרה אחרי הפוגה של 20 שנה עם "5:55", אלבום שאמור היה לברוא אותה מחדש כזמרת עצמאית שמתעלה מעל לשושלת המשפחתית, אך בפועל לא באמת הצליח לברוח מצלו הארוך של אביה. זה לא ממש מפתיע בהתחשב במידת ההשפעה של סרז' על כותבי השירים באותו אלבום, אייר הצרפתים וג'רוויס קוקר הבריטי.
שיתוף הפעולה הבא של שרלוט כבר היה פורה בהרבה. "IRM", האלבום שתפר למידותיה בק, היה אחד המצטיינים של 2010. כביכול אמור היה להימצא קשר בין תאונת סקי המים שכמעט הרגה אותה ב-2007 לבין ההתמודדות של האלבום עם קרבתו התמידית של המוות. האמת היא שכל מי שמכיר את הצד המלנכולי של בק יכול היה לזהות בקלות את התמות האלה ביצירתו הרבה לפני שפגש את גינסבורג.
אומרת הרבה בשקט. שרלוט גינסבורג
גטי אימג'ס
ובכל זאת, "IRM" היה ניצחון אמנותי; המפגש עם המוזה הצרפתית חילץ מבק כמה מהשירים הטובים ביותר שלו זה שנים, ואילו גינסבורג השתכללה כמבצעת כשגילתה צבעים נוספים בקולה מעבר ללחשוש החושני שבו התמקדה עד אז. הקול הדקיק עדיין ריחף בעדינות מעל לעיבודי מגרש הגרוטאות של בק, אבל הוא נטען הפעם בטווח ההבעה הרחב שלה כשחקנית. גינסבורג הוכיחה שאפשר להגיד הרבה מאוד בשקט, וזאת כנראה הסיבה ששמו של אלבומה החדש, "Stage Whisper", מתאים לו כל כך.
שלא יהיה מקום לטעות, "סטייג' ויספר" הוא אלבום משלים, בונוס עבור מי שחיכו לעוד קצת מהפופ האלגנטי של "IRM". האלבום הכפול מתחלק לשירים שנשארו במגירה ולהופעה מהסיבוב האחרון שלה. אז האם יש כאן ערך גם עבור מאזינים שאינם ממעריציה האדוקים? מתברר שלא מעט.
לא רק למעריציה האדוקים. "Ghost Whisper" עטיפת האלבום
ההופעה החיה, שנדמה שצורפה רק כדי להצדיק את המחיר המלא של "סטייג' ויספר", בעייתית מעט יותר. גינסבורג סיפרה בראיונות לא פעם על כך שהיא סובלת מפחד במה משתק ואפילו שלא שומעים אותה רועדת, ההיצמדות הנואשת שלה לגרסאות המקוריות של השירים כמעט לא תורמת ערך מוסף לביצועים החיים. לכן מפתיע לגלות שהפעם היא בחרה לבצע אדפטציה חיה ושונה שלהם. אמנם השירים שנלקחו מ"IRM" מאבדים הרבה מההברקות ששתל בהם בק באולפן ונשמעים בעיקר כמו גרסאות קריוקי, אך אלה מתוך "5:55" מתגלים מחדש כאשר הם יוצאים לאוויר הפתוח
מתוך הוואקום הסטרילי של אייר. קטעים כמו "סט יורסלף און פייר" או אפילו הסינגל האנמי "דה אופריישן" מחשמלים פתאום בזכות האנרגיה החיה.
השאלה שנשאלת תמיד במקרים כאלה היא כמה קרדיט באמת מגיע לאמן המבצע. גינסבורג מודה שתרמה מעט מאוד לתהליך היצירה של אלבומיה, וגם כזמרת ופרפורמרית היא לא מתבלטת בזכות יכולות טכניות מרשימות. ולמרות זאת, לא היה אפשר להחליף אותה בכל זמרת אחרת ולהגיע לאותה התוצאה. לכן ברור שתפקידה הוא יותר מלשמש כלי קיבול ליצירתיות של הגבר שמאחוריה. התשובה, בפרפראזה על כל שופטי "כוכב נולד" לדורותיה, היא שגינסבורג פשוט יודעת להגיש שיר. היכולת שלה לנווט את קולה העדין בחופשיות בין ריחוק לשבירות חשובה לא פחות מהכתיבה וההפקה. היא לא רק מוציאה מהכותבים שלה את המיטב, היא עדשה ממקדת לקול שלהם. אז אולי מוזה היא לא המילה הנכונה. שרלוט גינסבורג היא פרשנית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם