המרענן הרשמי: "The Voice" מפתיעה לטובה
למרות שהצופה הישראלי כבר יודע לצפות מראש כל מהלך בתוכניות ריאליטי-כישרונות, "The Voice" מצליחה להפתיע בכך שהיא שמה את הכישרון במרכז
על הנייר, "The Voice" אמורה לנטרל כל דעה קדומה על מראה, סיפור חיים או איפור מקצועי. הרעיון הבסיסי של התוכנית, לפיו המנטורים שומעים את הקולות ורק לאחר מכן נחשפים לאריזה הפיזית בה הם כלואים, הוא אידאי וקשה לביצוע. במציאות בה הצופה המנוסה יודע כבר מה מצפה לו, מי יכבוש את השופטים ומי לא יצליח לעשות זאת, זו משימה כמעט בלתי אפשרית.
לו רק לא היינו יודעים מי זו נינט, לו רק לא היינו מסמסים כבר עשור למתמודדים ב"כוכב נולד", תוכנית הבכורה של "The Voice" הייתה יכולה להיות מושלמת. המכשול העיקרי שעומד בפניה הוא הניסיון העשיר שיש לנו בתוכניות גילוי כישרונות מסוגה. העולם הטלוויזיוני בו אנחנו חיים הוא שחוק וציני. ראינו הכל, שמענו הכל. כל תינוק יודע שכאשר הפסנתר מתנגן ברקע זהו סימן שהמתמודד מסדר את חדרי ליבו כדי שנמחה דמעה ואף אחד לא יופתע כשנראה צילומי חוץ בביתו של המתמודד המבשרים את ליהוקו הקרוב.
בכל זאת, הצליחה התוכנית הראשונה של "The Voice" לצלוח את ים הסצנות הצפויות של עצמה ולהפתיע לטובה כמעט בכל רמה אפשרית. זו הייתה השקה מדויקת שהצליחה איכשהו למכור לנו קישקעס של מתמודדים עם דמעות מיותרות של קרובי המשפחה המתרגשים, אבל למרות הכל להצליח לשים את הכישרון במרכז.
אי אפשר היה שלא לשים לב להתמודדות על תשומת הלב: המנטורים מול המתמודדים. שרית חדד, רמי קליינשטיין, אביב גפן ושלומי שבת ניסו לרכוש את אמון הקהל לאורך התוכנית כולה. בעוד הנבחנים נאבקים על כוחה של ההזדמנות הראשונה, התפנה מרכז הכובד של התוכנית להמחיש לנו את אישיותם הכובשת והמקצועית של המנטורים. יעשו טוב עורכי התוכנית אם יפנו קצת יותר מקום למתמודדים ולביצועים שלהם. אחרי הכל, אנחנו מכירים כבר את קליינשטיין וגם את חדד, והמחזת מערכת היחסים הנפלאה ביניהם מיותרת ומכבידה.
עוד מוקדם לקבוע מה תהיה תרומתם המקצועית לתוכנית, אבל כבר עכשיו ניתן לראות כי כמעט כמו בכל תוכנית ריאליטי מוזיקלית, גם כאן לכל אחד מהמנטורים ישנו תפקיד שנכתב עבורו: שלומי הוא בעל הניסיון, רמי המקצועי, אביב ביקורתי, קשה להשגה ולעיתים מתנשא ושרית
בעודם דומעים, מתרגשים, נדהמים ונכבשים בצורה קצת מוגזמת על המסך, מצליחים הארבעה להוביל את התוכנית כמעט ללא מנחה. תעלומת התוכנית היא מיכאל אלוני. אלוני, במקום להנחות, משמש כסטטיסט, כמעט כמו מתמודד שלא עבר את האודישנים. זה ללא ספק נראה מעט משונה,אבל אולי אחרי כמעט עשור בו עמדת המנחה תפסה את המקום בתוכניות מסוג זה על חשבון המתמודדים, זהו שינוי ראוי.
עוד שינוי שיש לברך עליו הוא המגוון הרחב של גילאי המתמודדים. זוהי הזדמנות טובה להיפטר מעול הנעורים של המתמודדים הצפויים בתוכניות מסוג זה. שווה להמתין ולראות האם הקהל הישראלי יצליח לשמר את המתמודדים המבוגרים גם בשלבים המתקדמים יותר.
עובדה אחת התבררה הלילה: אחרי שנים רבות של התברברות יש לרשת סוס מנצח. כל מה שנותר לזכיינית הוא לנסות לא להביס את עצמה, לקחת הרבה אוויר, לא לגרור את התוכנית במשך חצי שנה, לא לשנות ימי שידור שמונה פעמים בשבוע ולא להפוך את פסטיבל השירים הזה לגרירת מותג מייגעת שתשכיח את הרעננות שצצה אמש. כשמדובר ב"רשת", זו לא משימה קלה בכלל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם