להזיז זה לגעת: החיים הכפולים של יאיא כהן אהרונוב
יאיא כהן אהרונוב, הבאסיסט של הדג נחש, יצא להרפתקת סולו וגילה את ההנאה שבאינטימיות
"אני מתחיל כמו אמן חדש וצעיר שצריך לכבוש את כל האנשים בקהל אחד-אחד", הוא מספר. "זה כיף כי זה מחזיר אותי לילדות, לגיל 16, למקום הזה שבו אתה מרגיש שאתה צריך להשתפר. זה משאיר אותך כל הזמן על המשמר. ממקום של הופעות גדולות מאוד חזרתי אחורה, ופתאום אנשים שמגיעים להופעות לא יודעים מי אני באמת. לפעמים הייתי מגיע למקומות שהיו בהם 30 איש בקהל. זה כמו לגדול לאט לאט, כמו שצריך".
האגו לא נפגע?
"קשה להסתגל, ולא אכחיש שקיבלתי כאפה. כשאתה בא ממקום מצליח מאוד אז אתה רגיל לסטנדרט מסוים, ופתאום אתה מרגיש כמו אמן מתחיל. היו לי כמה חודשים של הלם שלא הבנתי איך אני מתמודד עם זה בכלל, ואז התחלתי ליהנות. פתאום הבנתי שעם הדג נחש אין לי סיטואציות כאלה, שאני יכול להופיע מול 50 או 100 איש. זו הנאה גדולה מאוד והיא לפעמים עוצמתית לא פחות מאשר הופעה מול 20 אלף איש. אתה רואה את האיש בקהל מולך, רואה איך הוא מגיב לשיר, אם הוא בוכה או צוחק".
הרבה פעמים הרגשתי שאני לא מספיק גבר. יאיא כהן אהרונוב
צילום: עמית ישראלי
יש גם משהו מרגיע בידיעה שיש לך חבל ההצלה בדמות הלהקה.
"מנגד זה גם קשה כי יש יוצרים שמתאבדים על האמנות שלהם, חורשים את כל הארץ, הם והגיטרה, במשך שנים ורק ככה מצליחים. העובדה שיש לי להקה יכולה לגרום לי לחשוב 'טוב, אז אני לא צריך לרוץ כי אני יכול להיות רגוע'. אני רואה את זה כמו שיט. הדג נחש היא ספינת האם, היאכטה, ולידה יש סירת פדלים קטנה. לפעמים בא לך לעשות מקלחת ביאכטה, אבל אז אתה חוזר לסירת הפדלים שלך לעשות כושר, אחרת אתה יכול להתנוון. זה כיף ששתיהן קיימות".
באלבומו החדש והשני "קאובוי של שושנים" מרשה לעצמו האיש בעל רעמת התלתלים לחשוף פרטים מחייו האישיים ולכתוב בפעם הראשונה על נושאים שליוו אותו כל חייו.
את מרבית החומרים כתב במהלך שהות בסרי לנקה, בזמן טיול עם אשתו ההריונית, רגע לפני שהפכו להורים במשרה מלאה. לתהליך תרם גם דן תורן, שידוע ביכולתו לתמצת רעיונות של מוזיקאים לכדי שיר. לכהן אהרונוב הוא עזר לפתוח את עולמו הפנימי.
ב-14 בפברואר יעלה יאיא על במת מועדון הבארבי להופעת השקה חגיגית של האלבום, חמוש באורחים אטרקטיביים, כמו השחקנית עלמה זק (ששרה איתו בדואט "תגיד שאתה אוהב") וברי סחרוף, שגם הוא מתארח באלבום. ואולי "חמוש" אינה המילה הנכונה. "אני לא גבר לפי הלקסיקון הישראלי המקובל. כשצריך לתלות מדפים או משהו כזה אני מתקשר לחבר שיבוא", הוא אומר.
שם האלבום הוא בעצם הצהרת גבריות מודרנית?
"הרבה פעמים היה בי איזשהו חוסר השלמה על שהרגשתי שאני לא מספיק גבר. אמנם בשיר אני מציג את זה בהומור, אבל מבחינתי זה דווקא נושא מהותי שהיה טעון במשך הרבה שנים. בעולם בכלל ובישראל בפרט הכוחניות שולטת. מי מנהל את המדינה הזאת? אלופים בצבא. הכל הולך בכוח. בכביש החזק מנצח, בשיחה עם חברת האינטרנט שלך יתייחסו אליך רק אם תצעק. אני לא כזה, הגישה שלי אחרת. הרבה שנים שאלתי את עצמי למה אני לא יכול להיות כזה, אבל אז הבנתי שאני גם לא רוצה להיות. באיזשהו שלב אתה לא רוצה להיות ככה, אתה מקבל את עצמך כמו שאתה. היום אני גאה בזה. אז אני לא מתעניין בכדורגל, במשחקי מחשב או במכוניות. כמו שאני אומר בשיר: 'קאובוי של שושנים, אני קיפוד בלי הקוצים'. אני מהסוג שקונה פרחים, למרות שזה נחשב סיסי. זה הרבה יותר מגניב".
אתה לא מפחד שלאנשים יהיה קשה לקבל צד אחר ורציני שלך?
"כשאתה מוציא מעצמך את המקום האישי, פתאום היצירה היא לא רק שלך. שיר כמו 'תמונה על הקיר', שמדבר על המוות של אבא שלי כשהייתי בן 21, נגע בהמון אנשים שאיבדו אב או מישהו קרוב. אני זוכר שניגנתי אותו באיזושהי הופעה ופתאום ראיתי שתי בחורות בקהל בוכות ממש. זו היתה הפעם הראשונה שקרה לי דבר כזה, כי עם הדג נחש אנחנו להקה של גרוב, של שמח, של לקפוץ ושל להרים את הידיים. מירי מסיקה, שכתבתי לה את 'חדשות טובות', אמרה לי שהיא לא האמינה שאני זה שכתב אותו בגלל איך שאני נראה על הבמה. באנגלית המילה 'להזיז' משמעותה גם לגרום לך לרקוד וגם לגעת בך. התפקיד שלי כאמן הוא לעשות את זה בשתי הדרכים. זה דווקא הולך יחד מצוין".
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם