ניצוצות: מינימל קומפקט בהופעה
בסיבוב ההופעות הנוכחי שלהם, מינימל קומפקט נשמעים מאוחדים ומחשמלים, והם יעוררו בכם נוסטלגיה גם אם לא הייתם שם בזמן אמת. כאילו אפשר לצפות מהם לפחות מזה
למרות שבני דורי לא היו בסביבה לחוות על בשרם את הפריצה של מינימל קומפקט, ההאזנה למוזיקה שלהם בכל זאת מעוררת בי תחושת נוסטלגיה מסויימת. זה לא בגלל שפעם היה פה יותר טוב, אלא מפני שיש משהו במפגש החד פעמי שלהם על הבמה שיוצר ניצוצות שכבר לא שומעים בימינו וזה גורם לך להבין שאין אף אחד שיוכל לשחזר את הצליל שלהם.
הכימיה הזו בין חברי הלהקה לא פסחה גם על ההופעה הראשונה באיחוד הנוכחי (אתמול, רביעי, ברדינג 3 בתל אביב) לכבוד יום הולדתו של המתופף, מקס פרנקן. הסאונד של מינימל קומפקט עודכן מעט כדי להתאים להופעה חיה, קצת פחות קרירות של שנות השמונים וקצת יותר רוק בועט, אבל אל תטעו - התופים של פרנקן וההקשה הנוקבת של סמי בירנבך בתוף הבודד עדיין מוכיחות שהייחודיות של מינימל רלוונטית מתמיד ובהחלט היה למה להתגעגע.
ברי סחרוף, עמוד השדרה המוסיקלי של הלהקה עלה ראשון לבמה ותפקד במהלך הערב כמדען עסוק במיוחד בזמן שכיוון כפתורים באפקטים, החליף בין הקלידים לגיטרה ודאג שהנגנים ירגישו בנוח על הגל הנכון. הוא לא שכח גם להתפרע כשצריך ולרקום סולואים שרק הלכו והתעמקו אצלו מאז עידן מינימל. לעומתו, בקצה השני של הבמה, פורטיס שמר על הגזרה השמאלית באנרגיה בלתי ניתנת לעצירה. יחד איתו עמד האורח המיוחד לערב, קולין ניומן, שהגיע כדי לגבות את ההרכב בגיטרה נוספת. מרכז הבמה היה שייך למלכה שפיגל ובירנבך, שירה בקולו הרובוטי את המילים שהקהל צמא לשיר.
הערב נפתח עם “Get Inside”, “Static Dancing”, "Babylon" ו-"Deadly Weapons". וכמעט בלי להפסיק בין השירים הם הוסיפו את "Not Knowing", ו-“Next One is Real”. חלקה הראשון של ההופעה נחתם בתשואות חמות עם "When I Go" בקולה המתוק של שפיגל והקלידים של ברי.
שיאה של ההופעה הגיע עם “Piece of Green” - פורטיס חיכה לסימן
מה שיפה במינימל קומפקט של ימינו הוא הגיבוש המוזיקלי והאנושי שבינהם. מדובר בהרכב שהנוכחות שלו מתפקדת כיישות בפני עצמה. למרות קריירות הסולו המפוארות של חבריהם, שבכל יום אחר יכולים למלא אולמות גם בלי לחכות לאיחוד, אפשר היה לחוש שהם עצמם מודעים לקסם הנדיר הזה. זה היה מרגיע ומנחם לחזות בביטחון שהם מספקים, כזה שאפשר להרגיש רק אצל חברי להקה ותיקים, ולדעת שמישהו עוד נושא את הלפיד המוזיקלי של אלטרנטיבה ישראלית אמיתית.
לראות את פורטיס ובירנבך עולים על גדותם בשירה, לשמוע את הבס החודר של מלכה שפיגל והקול הדק שלה, הגיטרה הייחודית של ברי בנוסף לפרנקן שמתופף לא מתוך וירטואוזיות אלא מתוך תשוקה אמיתית, יש בזה משהו שמעורר תקווה שאולי ההרכב הזה עוד יתאחד לאלבום, אבל גם אם זה לא יקרה והמחתרת הישראלית של שנות השמונים תישאר לנצח חתומה בארבעת האלבומים שהוציאו, ההופעה החיה היא מתנה שהייתי ממליץ לא לפספס כל עוד נותרו הכרטיסים.
פורטיס הודה לקהל על שהם "עדיין מתרגשים" ואכן הקהל של מינימל היה חם ואוהב, זו בעצם ההופעה היחידה שבה צועקים "פורטיס אתה שפוי". הוא באמת שפוי, בזכות מינימל קומפקט, הדבר השפוי ביותר בזמנינו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם