רוח הקודש: "הילד עם האופניים" הוא עילאי לרגעים
אבות תמיד ידחו מעליהם את הבנים, והאחים דארדן לעולם ישמרו על המוניטין, שמוצדקים שוב בסרטם החדש
"הילד עם האופניים", במאים : ז'אן פייר דארדן, לוק דארדן, בלגיה 2011
דרגת ביטוי עילאית. "הילד עם האופניים" מתוך הסרט
האב לעולם יתמיד בדחיית בנו מעליו, ואילו הבן לא יחדל אף פעם, אפילו כשהוא כבר על הצלב, לחפש אחר דמות אביו שנעלמה. תפיסה זו, העומדת בבסיס המיתוס הנוצרי, שירתה לא פעם את צמד הדארדנים - האחים הקולנוענים מבלגיה - ובסרטם האחרון "הילד עם האופניים" היא ציר הסיפור המרכזי. סיריל הוא נער בן 12 החוסה במוסד המיועד לילדים נטושים. אביו, הנטול יכולת התפרנסות מינימלית, הפקיד אותו במקום המחניק הזה, לא לפני שמכר את אופניו של סיריל לילד אחר בשכונה. סיריל לא משוכנע שאבא באמת נטש אותו. כמו כל מאמין (דתי) גם הוא מוכן להפוך כל אבן המונחת בדרכו ולחפש סימנים נסתרים שיהיה בהם כדי לאמת עבורו את ההנחה שהמצב המשפחתי הנורמלי שהיה הוא זה שיהיה.
בינתיים נקשרים יחסים משונים קמעה בין סיריל לסמנתה. היא אישה צעירה המריצה מספרה לנשים, ומוכנה לקלוט את הנער לביתה לבילויי סוף שבוע. כל זאת על מנת לחדש בתודעתו את המושגים הנשכחים "בית", "הורה", "דאגה הדדית". סיריל הזעפן והמרדן אינו מקל עליה את המשימה, ולא פעם נראית דמותה על הבד כאילו היא נזירה אדוקה באמונתה שנשלחה למחוזות פרא כדי להנחיל ליושבים שם את מנת החסד הנוצרית.
הסיטואציה המנגידה בין אב לבנו מוכרת היטב מסרטים קודמים של הדארדנים, ובייחוד מ"השבועה" מ"הבן" ומ"הילד". בסרט "הילד" נראה אב צעיר המעורער בגופו ובנפשו כשהוא מוכר בתמורה למנת סם את העולל שזה עתה נולד לבת זוגו. את האב הרופס בסרט ההוא גילם ג'רמי רנייה, המגלם גם בסרט הנוכחי את אותה הדמות. למען האמת נראה כי סיריל, גיבור "הילד עם האופניים", אינו אלא גלגול מאוחר של אותו התינוק שכבר נמכר פעם לזרים.
הדארדנים, שלאורך שנים הם הקולנוענים האירופים המעוטרים ביותר על ידי צוותי השיפוט בפסטיבל קאן, צברו את המוניטין הנהדרים שלהם בזכות שילוב מפרה בין מרכיביו השונים של המוצר הקולנועי. בחירת סיפור שהוא רלוונטי לחברה שאותה הוא מתאר; הבלטת איכויות משחק אצל שחקנים לא מקצועיים; עבודת מצלמה ערנית, שלעולם תתערב בנעשה בתוך הפריים, לא רק תעצב אותו מהבחינה החזותית. מרבית מרכיביה של הנוסחה הזאת מצויים גם בסרטם הנוכחי, אם כי מערכת היחסים הסתומה משהו בין סמנתה לסיריל איננה משכנעת דיה. מה גם שכוכבת הסרטים המסחריים ססיל דה פראנס - בחירה חריגה ביותר של הדארדנים - אינה בדיוק הכתובת האידיאלית שאצלה יש להפקיד סוג כזה של תפקיד.
לעומת זאת, הסצנות הספורות המפגישות את הבן (תומאס דורה) עם אביו הנעלם מתרוממות לדרגת ביטוי עילאית שאינה נופלת אפילו מקטעים ב"מתאוס פסיון" של י"ס באך, שכזכור מגולל אף הוא סיפור מוכר על אודות בן ואב. כל מי שמצוי בפילמוגרפיה של האחים מבלגיה יופתע בוודאי להיווכח שהפעם, בניגוד מוחלט לנוהגם הקבוע, שילב הצמד ליווי מוזיקלי בפסקול הסרט. משהו עדין, שברירי, כמעט לא מורגש, אבל כזה שבהחלט תורם לעיבוי הסצנות.
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם