בלוז צועני: על שיתוף הפעולה החדש והמפתיע של עידן רייכל
בפרויקט החדש שלו עם ויו פארקה טורה, עידן רייכל לוקח הפסקה מתפקידו כמוביל ומתיישב מאחורי הפסנתר לאלתורים ארוכים. התוצאה מפתיעה לטובה
עידן רייכל וויו פארקה טורה, Tel Aviv Sessions, הליקון
האלבום הזה הוא בעיקר מפתיע. נעים להאזין לרייכל מזווית שונה, כזו שמוציאה אותו מעמדת מנהל פרוייקטים של להיטי פופ עולם תחת שליטה מתמדת, ומציבה אותו במקום כפסנתרן על גבול הג'אז האתני באלתורים ארוכים, באלבום שיוצא מהגבולות המסחריים ונעשה מתוך תשוקה אמיתית. או כמו שהוא עצמו ניסח: "זה כמו להיות מנהל מסעדה שחוזר למלצר רק בשביל החוויה".
רייכל העיד בראיון לקראת צאת האלבום כי החלום שלו היה "להצטרף לסיבוב ההופעות של טורה ולו בתור נגן ליווי, רק כדי לראות איך הוא עושה את זה", והוא יודע בדיוק למה הוא מתכוון. ההזדמנות לנגן עם ויו טורה היא הזדמנות לגעת בשורש הכי קדום של הבלוז, מוזיקה אפריקאית מסורתית בנוסח מאלי שטורה ירש מאביו, הגיטריסט עטור הגראמי עלי פארקה טורה, שמוזכר לא אחת כחלק מהותי מהדי.אנ.איי של הבלוז ובאותה נשימה עם ג'ון לי הוקר.
תשוקה אמיתית. ויו פארקה טורה ועידן רייכל
צילום: ניצן טרייטסמן
למרות שהסגנון של טורה מזכיר את מה שהאמריקאים השאירו מאחור, המוזיקה שלו לא מתיימרת לעסוק בדיוק באותם התכנים המיתיים של הבלוז האמריקאי והתוצאה היא מוזיקה אותנטית מקומית למדינתו (מאלי) שהיא שילוב של מוזיקה אפריקאית מסורתית עם איזכורים מעודנים לרוק, רגאיי ומעט סלסה. טורה מנגן בגיטרה וירטואוזית שאותה מלווה קלאבאש, כלי הקשה אפריקאי דומיננטי מאוד בהקלטות של שושלת טורה.
רייכל הביא איתו לאלבום את העדינות האקוסטית של הפסנתר שלו וטורה מצידו
מוכיח כישרון גדול בנגינה אינטואיטיבית במיוחד כשהוא מנסה לחמוק מהפעמה ויוצר מקצב גיטרה נדיר. למרות שהשניים כמעט ולא יוצאים ממסגרות הרמוניות של כמה אקורדים בודדים לכל שיר (כיאה לג'אם סשן), הדיאלוג המוזיקלי בינהם מצליח לרתק בכל זאת. השניים מחליפים פראזות ומצטטים אחד את השני, לעיתים כשרייכל מנגן על הפסנתר ברכות, ולעתים צובט את המיתרים שבכנף הפסנתר בידיים ויוצר צלילי נבל. טורה מצידו משיב בגיטרה אקוסטית מתכתית שלעיתים נשמעת כמו סיטאר.
דיאלוג מוזיקלי מרתק. עטיפת האלבום עטיפת האלבום
יוסי פיין, שמתארח כבסיסט, מדביק בין השניים בצניעות, וכלי ההקשה האפריקאים של סולימן קיין מספקות גרוב נהדר לאורך האלבום שאפשר כמעט ולרקוד את כולו. קאברה קייסי מהפרוייקט של רייכל תורם שירה טיגרית ברצועה אחת מהאלבום ויענקל'ה סגל מחבר בין הגיטרה האפריקאית לטאר פרסי בקטע Kfar.
בונוס נפלא נוסף מגיע ברצועה Toure שבו נגן המפוחית הצרפתי פרדריק יונה מקשר בין הבלוז רוק למוסיקה של טורה. סיום מרגש לאלבום מגיע ברצועה הסוגרת Alem, בה מארחים השניים את מארק אליהו, נגן הקאמנצ'ה הווירטואוז שחותם את הסשן בסולו מרגש בסולמות האופיינים לו.
המיקס מעביר את התחושה ומצליח לתעד את האווירה הנעימה של האולפן. למרות מנעד של כלים אקוסטיים בלבד, הוא מציב אותם בחלל חם שמחמיא למקצב האפריקאי. למרות שהשניים העידו כי העבודה על האלבום הייתה מועטה, האינטראקציה בינהם הייתה טובה מספיק בשביל שהאלבום יווצר כמעט מעצמו, וניתן לזהות את האנרגיה הזו כבר בשמיעה הראשונה.
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם