עין רעה: חופני כהן מתגעגע להצלחה
גם ביום הולדתו ה-65, חופני כהן מתקשה להביט לאחור בסיפוק. מחלת הסוכרת שהתגלתה בגופו של הזמר הענק הביאה אותו לסף עיוורון, הקשיים הכלכליים אילצו אותו למכור את נכסיו, והרדיו והמועדונים ששכחו הפכו אותו לאיש עצוב. ראיון אישי
הסלולרי עובר למצב רמקול. "אחח, תמיד בארץ מתייחסים רק למנגינה ולא מקשיבים למילים", נאנח מדינה באוזנינו. "לפני יותר מ-30 שנה הייתי בספרד, וחניתי בדרך בין ואיאדוליד למדריד. ירדתי לבית קפה לקנות סיגריות, בכניסה ישב על הרצפה איזה עיוור עם גיטרה, ניגן ושר. זה היה כל כך מרגש. כשהגעתי לארץ כתבתי עליו שיר שנקרא תחילה 'העיוור', ולימים נהיה 'כבר עברו השנים'. במשך שמונה שנים השיר שכב אצלי, אף אחד לא רצה לשיר אותו כי הוא היה מסובך קצת. ואז פגשתי את זוהר ארגוב, שאמר 'אכבר! שיר בן זונה!'. שיניתי חלק מהמילים, אבל נשאר טקסט שמתייחס לעיוור: 'ומני אז כבו עיני/ כל עולמי חשך עלי'".
קשה להימנע מהמחשבה שחופני, עיוור לעובדה שהוא שר על עיוור, בשנים האחרונות כמעט התעוור באמת. מחלת הסוכרת שלו גרמה לפגיעה משמעותית ברשתית העין, ורופאיו אמרו שאם היה דוחה את בדיקת העיניים בשלושה חודשים בלבד, המילים "כבו עיני" היו הופכות עבורו למציאות מרה. גם ככה ראייתו הידרדרה מאוד, והוא לא יכול היה לקרוא עיתון, לצפות בטלוויזיה, לנהוג, והכי כואב מבחינתו - להופיע. הוא, שבעבר הוזמן לכל במה אפשרית, שקע באפלה.
במסיבת יום הולדתו ה-65 של חופני, שהתקיימה באחרונה במועדון "הפלקה" בתל אביב, קשה היה להתעלם מנוכחותה של כספת לצ'קים, ממש כמו בחתונות. אולי הוא הניח אותה שם כדי לקבל סיוע. לאירוע הגיעו כוכבים וחברים רבים, בהם שלומי שבת, עינת שרוף, שימי תבורי, יעקב פרי, רון חולדאי ואפילו נציגי משפחת הפשע ניסים וזלמן אלפרון.
"אני חבר של כולם", אומר חופני, "את ניסים אלפרון אני מכיר מאז שהיה ילד בן 17. הכל איתו מסתכם בצחוקים וכיף. לא שאלתי אותו איך הוא מתפרנס. הופעתי באירועים משפחתיים של האלפרונים וגם של זאב רוזנשטיין, הם הקליינטים הכי טובים. רוזנשטיין הוא חובב תאטרון מושבע. ההורים שלי היו חברים של ההורים שלו. מה שהוא עושה זה לא ענייני. אני לא שותף שלו לדבר עבירה. אני, יש לי קשרים עם כולם. בחתונה השנייה שלי, למשל, שמעון פרס רקד עם אשתי 45 דקות רצוף. אם מסיבת יום ההולדת האחרונה לא הייתה במועדון לילה, הייתי מביא שוב את שמעון פרס, בקלות".
שנים רבות לפני שאייל גולן רכש דירה במגדלי "יו", התגוררו זמרים תימנים אחרים באזור שבו הם נבנו - שכונת ג'מוסין. לשלמה כהן, המוכר כ"סולימן הגדול", ולאשתו שרה, מחלוצי השירה בציבור בארץ, נולדו ארבעה ילדים: הבכור חופני כהן (שכונה "סולימן הקטן"), פנחס (פיני) כהן (שהיה סולן צוות הווי של הנח"ל ועבר לארצות הברית לפני כ-40 שנה), המפורסם מכולם יזהר כהן ("לפני שנולד ציפו הורי לבת, ובנו על השם זהרה, ומכאן השם זוהר") ובת הזקונים ורדינה כהן. "הכל קיבלנו מההורים", אומר חופני, "אבא היה אביר הזמר העברי ואף פעם לא שאל, עשית שיעורים? אלא ניגנת היום? בבית דיברנו רק עברית ואכלנו גפילטע פיש לצד המרק התימני".
חופני הפך לזמר, בדרן ומנחה. לאחר שהתלווה מגיל צעיר להופעות ולקומזיצים שארגנו הוריו,
בזמן שורדינה כהן ויזהר כהן נמשכו לפופ, חופני דאה על רוח מזרחית (מה שלא מנע ממנו גם לשיר ביידיש, להכיר היטב את סשה ארגוב, ולבצע גרסאות כיסוי לשירי החלונות הגבוהים). אחת ההשפעות הראשונות שלו על המוזיקה הישראלית הייתה בסוף שנות השישים, כשסייע לריקי גל, אז עוד רבקה מנשה, לבחור את שמה החדש. "להופעה בחיפה הגיעה יפהפיה לבושה במדי חיל הים", הוא נזכר, "שאלתי אותה איך קוראים לה, והיא אמרה רבקה מנשה. אמרתי לה: תשני את השם מרבקה לריקי. ובגלל שאת מחיל הים, תשני את שם המשפחה לגל".
בתחילת שנות התשעים הקליט את שיר העידוד לנבחרת ישראל בכדורגל "אל אל ישראל", והתבסס כזמר קבוע במשחקיה. במקביל, נחשב למנחה מוביל באירועים שונים הקשורים לזמר הים תיכוני, כמו התימניאדה באילת. אבל חופני נעלם מהתודעה כמעט באותה מהירות שבה נעלמו הקילוגרמים שלו בשנות התשעים, לפחות לפי מודעת פרסומת לערכת הורדה במשקל בהשתתפותו, עם תמונות לפני ואחרי והכותרת: "הורדתי שמונה קילו ב-20 יום , פלא שאני לא מפסיק לשיר?".
אבל משהו בכל זאת גרם לו להפסיק לשיר - מחלת הסוכרת. "במשך שנים לא הרגשתי רע בכלל", הוא אומר, "הייתי טייקון. הייתי הולל. שמונה שנים וכמעט כל וויקנד נסעתי לחו"ל. יש לי 176 כניסות לאמריקה, שתבין. ופתאום הופיעה הסוכרת. לאחר מכן חלה הידרדרות איומה. בשלב מסוים איבדתי כ-70 אחוז מהראייה שלי. לא יכולתי לצפות בטלוויזיה, לנהוג, לקרוא עיתון, לזהות אנשים, נפלתי, הובילו אותי והסיעו אותי. הגעתי עד ייאוש. עיניים זה מרכז החיים. במקום רגל אתה יכול לשים פרוטזה, אתה יכול לחיות עם יד אחת, לאוזן יש מכשירי שמיעה - אבל בלי ראייה אתה לא שווה שום דבר ואין טעם לחיות. במקביל גם התגלו בעיות בתפקוד הכליות, הלב וכלי הדם. נכנסתי למחול שדים בריאותי ".
חבריו התגייסו לסייע. "חבר שלי, משה אזולאי, מיליארדר מטקסס, הוא איש רב השפעה ובין חבריו שר הבריאות האמריקאי וגם אני", אומר חופני. "הוא הציע לי לקבל בעזרת קשריו עם שר הבריאות את הטיפול הכי טוב בארצות הברית. אבל סירבתי. לא הסכמתי בשום פנים ואופן שיד זרה תיגע בי, אלא רק יד ישראלית. עברתי ארבעה ניתוחים בעיניים אצל פרופ' מוסייב מבית חולים תל השומר. המצב השתפר אבל אני במעקבים ועצוב לי שאני עדיין לא יכול לראות משחק כדורגל מרחוק. בשבת, כשנגמר המשחק, הייתי מחכה כבר שתהיה שבת הבאה. זה אובדן של התחביב מספר אחת שלי".
גם הגירושים, אומר חופני, לא הוסיפו לו בריאות. הראשונים היו מאשתו דיאנה. "אחרי שהיא עזבה את הארץ לארצות הברית גידלתי לבד את שני הילדים, שהיו אז בני שמונה וחמש", הוא מספר. בנו אסף, כמעט בן 40, חי בלאס-וגאס כבר 17 שנה ועוסק בג'ודו. בתו עדי בת 37, ויש לו ממנה שני נכדים. מאשתו השנייה, סימה, נולדו לחופני גל, חיילת בת 20, ומיכל, תלמידת תיכון בת 18.
"עברתי גירושים קשים מאוד מסימה", הוא אומר. "מאוד אהבתי אותה, אישה יפהפייה, טובה, בת זוג לתפארת. מה שמעניין זה שסימה פירקה אותי לגורמים, ולמרות זאת אני מעין אפוטרופוס שלה ומטפל בה עד היום. בינתיים אני מגדל את הבנות לתפארת כבר שנה שביעית. בשני הגלגולים גידלתי את ילדי לבד. עושה בישולים וכביסות. זכיתי פעמיים בתואר 'אם השנה' בעיתוני נשים. הייתי אב חד הורי כשבארץ לא הכירו את המושג. וזה לא פשוט, כי בנות צריכות אמא. יש את הנושאים ההיגיניים שלהן, המחזור וכל הדברים האלה".
במקביל התעוררו גם קשיים כלכליים. "פעם הייתי חלטוריסט מספר אחת בארץ. הופעתי במועדונים, כלה וחתן היו נישאים לפי התאריך הפנוי שלי. אבל בגלל המחלה, קרוב לעשר שנים כבר לא עבדתי. הייתי בעיקר אב ועקרת בית, אבל הגעתי למצב הכלכלי הקשה גם בגלל החלטות שגויות שלי בשימוש בכסף. חייתי כמו הולל. אני מאוד מפונק. גרתי בבית מפואר, נסעתי המון לחוץ לארץ. ואז נאלצתי למכור את כל נכסי - דירת גג יפה בגבעתיים ואדמה יקרה - לא הייתה ברירה. עכשיו אני גר בדירה שכורה. גם היום אני כמעט לא עובד. במדינה הקטנה שלנו שוכחים אותך אם אתה לא עובד עשר שנים. חסכונות כבר לא נשארו לי. אני בקשיים. נו, אמנם יש לי איזה קומפלקס של דירות באמריקה שאני שותף בו, אבל אני מרוויח מזה ממש מעט".
בעוד מנהל הבנק של חופני משחרר קיטור, מי שנחלץ לסייע היה המנטור. "חברי שלומי שבת סגר לי פינות בלי שביקשתי, עזר לי בכסף והוא לא רוצה אותו בחזרה", אומר חופני. "שלומי הוא יציר כפי. אני עשיתי אותו. בשנות השמונים הופעתי במועדון לילה בניו יורק, שם הוא היה זמר הבית, התחברנו בצורה לא נורמלית. אחרי חפירות רבות שכנעתי אותו לחזור ארצה, כי האמנתי שהוא יעשה פה קריירה. הוא הופיע בבר מצווה של הבן שלי. העליתי אותו בין זוהר ארגוב, חיים משה ואלי לוזון. הבאתי אותו גם למועדונים שבהם הופעתי, שיכירו אותו ושיהיה לו כסף לסיגריות. בסוף אותי שלחו הביתה, אותו השאירו. היו לו נקודות שבירה איומות, הוא רצה לחזור לאמריקה, אבל לא נתתי לו. ההצלחה שלו היא ההצלחה שלי. הוא זוכר לי חסד נעורים, מה שלא הרבה זוכרים".
בשנה שעברה חזר שמו של חופני לכותרות בעקבות פרשת מרגלית צנעני. חופני ומרגול היו חברים טובים במשך שנים רבות, הופיעו לא מעט יחד, ונמנו עם חבורה שכללה גם את אביהו מדינה ושימי תבורי. לאחר פרוץ הפרשה, חופני עקץ את מרגול בכמה הזדמנויות. "ב'כוכב נולד' הרגשתי שחל בה שינוי", אמר בעבר ל"סופשבוע". "היא הייתה באופוריה. כבר לא כל כך עזרה לי כמו פעם... הפעם האחרונה שדיברנו הייתה כמה ימים לפני המעצר. התקשרתי להזמין אותה לניחום אבלים. נגן שלי ושלה נפטר. קבעתי איתה שתבוא לשבעה והיא לא באה. אתה מבין? לפני כן הייתה באה ראשונה... היא שינתה פאזה ותראה לאן היא הגיעה, אבל עכשיו היא משלמת על זה שהיא התנתקה מאיתנו. אם זה היה קורה במסגרת המשפחתית שלנו, זה היה נסגר בצורה משפחתית".
למסיבת יום הולדת 65 של חופני, שבה נכח כל העולם, חברתו לשעבר מרגול לא הגיעה. "מרגלית נעלבה מדברי ולא מדברת איתי מאז", אומר עכשיו חופני. "הבן שלה דיבר איתי ואמר לי, איך בתקופה הזאת אתה מתחשבן איתה? הוא אמר שהיא נעלבה במיוחד מזה שאמרתי שמאז 'כוכב נולד' היא התנתקה מהחבורה שהיא גדלה איתה ושהיא לא באה לניחום אבלים ולשמחות שהייתה רגילה להגיע אליהן. התקשרתי למרגלית, והיא אמרה לי, 'איתך אני לא רוצה לדבר', וניתקה את הטלפון. אם היא לא הייתה חשובה לי, לא הייתי מבקר אותה. נכון, אמרתי שהיא איבדה את השפיות, אבל גם העברתי ביקורת נגד העליהום התקשורתית שעשו לה. היא טועה שהיא לא מדברת איתי עכשיו. אבל היא עוד תירגע. אני שלם עם עצמי. תמיד פרגנתי להצלחה שלה. יש בינינו הרבה דברים משותפים. שנינו חד הוריים, שנינו חרוצים ולא בחלנו בשום פרנסה, לא היינו מפונקים".
זה אינו הסכסוך המזרח תיכוני הראשון שפורץ ביניהם. בתחילת דרכו של ערוץ 2, צנעני הגישה את תוכנית האירוח "מרגול" וחופני קטל אותה. "זאת הייתה תוכנית איומה, ששמה אותנו באור יותר גרוע ממה שחשבו. מרגול הייתה חברה שלי, וכשהתחלתי להעיר לה על התוכנית בטלפון, היא לא רצתה לשמוע, היא הייתה באופוריה. ראיינו אותי אז באיזשהו עיתון, ואני אמרתי שאני מעדיף את מרגלית צנעני בצד השני של המיקרופון, כמרואיינת ולא כמראיינת, ושהיא לא מציגה את התרבות שלי, אני מצטער. ואז היא נכנסה לדיכאון בגלל המשפט שאמרתי. בסוף באתי אליה הביתה עם עיתונאית ועשינו סולחה".
אגב פרשת צנעני, חופני שימש במשך שנים רבות כבורר במוזיקה המזרחית. "הרבה נושאים של הזמר המזרחי היו נסגרים אצלי בבית", הוא אומר. "איתי לא מתעסקים. כשאני פוסק פסיקה זה לטובת האיש הצודק. בתעשייה אנשים הם כמו ילדים קטנים עם עקרונות ומשחקי כבוד. אבל לא היה עולם תחתון כמו שאומרים, זה בולשיט. אמן מאוד מוכר כיום הרוויח בעבר רק 800 שקל להופעה. חיברתי אותו לאמרגן מאוד ידוע. בתוך שלושה חודשים האמן התחיל לקבל 5,000 דולר להופעה.
"אותו אמן אמר: יש אלוהים ויש חופני. ברגע שהוא התחיל להתנפח, הוא בעט באמרגן בצורה לא נאותה והחליף אותו באמרגנית שהייתה פקידה של האמרגן הראשון. הם גנבו מידע מהמחשב של האמרגן הראשון, עם רשימת כל הלקוחות שלו. רצו לפתוח משרד מתחרה, והתחילו לקבוע הופעות. כשזה נודע לי, אמרתי לאמן: אני הבאתי אותך למקום הזה, האמרגן הוא חבר שלי, ואתה לא יכול לדפוק את החבר שלי. אני מקווה מאוד שאתה מבין שאתה לא יכול לפתוח משרד מולו, אתה לא יכול לגנוב מידע מהמחשב שלו, הבנת אותי? אז לך תגמור איתו יפה. וככה היה. הם חברים עד היום".
מה עוד מרגיז אותך במוזיקה הישראלית?
"לחלק גדול ממה שקורה היום במוזיקה המזרחית אני לא מתחבר. פעם, כשהייתי מופיע במועדון לילה, המלצר היה הולך עם וסט פפיון, היום המלצרית באה עם ג'ינס קרוע. כל תוכניות הריאליטי מוציאות אותי מדעתי, כל אלה שלא מצליחים בתוכניות 'כוכב נולד' למיניהן סוחבים אחר כך תסכולים לכל החיים. הציעו לי להשתתף ב'היכל התהילה', אמרו לי שיביאו לי רופא צמוד שייתן מענה למחלת הסוכרת, פיתו אותי בכסף, אבל אמרתי להם לא מוחלט. הסתפקתי רק בהתארחות להופעה חד פעמית בתוכנית.
"בארצות הברית", ממשיך חופני, "זמרים ותיקים כמו טוני בנט, שעברו את גילאי 70 ו-80, לא רעבים ללחם כמו אמנים בארץ. דואגים להם. פה בארץ מה שעושים עם האמנים המזדקנים זה בדיוק מה שעושים עם ניצולי השואה. הרבה מאוד אמנים שאתה מעריץ לא גומרים את החודש. הייתי פעם בוועד המנהל של אמ"י, אני הצלתי אמנים כאלה. זה פשוט לבכות. שייקה אופיר, השחקן הכי גדול מאז קום המדינה, הגיע לפת לחם. האגדה שושנה דמארי חיה בחדר מלא טחב, לא היה לה כסף אפילו לצבוע את החדר. ניסים גרמה הציע בזמנו להקים בית אבות לאמנים. זה פשוט מאוד לעשות את זה. אני חבר באמ"י 20 שנה, משלם להם כל שנה, זה מגיע לי".
חופני נפגע במיוחד כשהודח ב-2008 מתפקידו כזמר הקבוע של נבחרת ישראל בכדורגל. במשך שנים שר בקביעות את ההמנון לפני משחקים, וגם הקליט את שיר העידוד הרשמי "אל אל ישראל". אבל במקומו העדיפו להזמין כוכבים מעודכנים כמו נינט טייב, שירי מימון, קובי פרץ ודודו אהרון לשירת התקווה. חופני נעלב בלבב פנימה.
"אני יזמתי את שירת ההמנון לפני המשחקים, עד אז רק ניגנו אותו. לרוב שרתי את ההמנון, ולפעמים שיבצתי אמנים אחרים. עשיתי הכל בהתנדבות, כולל את הנסיעות ואת הקלטות הפלייבק, כפטריוט ישראלי. ואז התחלפה ההנהלה והחליפה אותי בצורה מעליבה. לדעתי הם התנהגו לא בסדר ולא בשכל. את המושב הקבוע שלי בתא הכבוד לקחו ממני והעבירו אותי לתא המוזמנים. ככה לא מסיימים עבודה של 19 שנה עם בנאדם. באתי לפני אחד המשחקים, כרגיל, לשאול אותם מי הם רוצים שישיר את ההמנון, ואמרו לי: נחזור אליך. אני עדיין מחכה. בשביל לשיר את ההמנון צריך להביא זמרים עם קול עמוק, ולא זמרים מ'כוכב נולד'".
מדי שישי-שבת נפגשת כל משפחת כהן לארוחה בבית אמא. מאז שסולימן הגדול נפטר לפני שלוש שנים בגיל 88, חופני רואה את עצמו כממשיך דרכו. "אצלנו אומרים, 'אחיך הבכור כאביך'. אני מנסה לחקות אותו, אבל זה קשה כי אני לא תלמיד חכם כמוהו ולא ספורטאי כמוהו. אבל אני כן חרוץ כמוהו. אני עומד על איחוד המשפחה כמו אבא, ושומר על קשר טלפוני רצוף עם יזהר, ורדינה, פיני שנמצא בלוס אנג'לס, ואמא. המפגש בימי שישי נמשך שעות, עם בישול משותף. יזהר הוא שף, אז הוא עושה את הגורמה. אני אשף במרקים. זה לא סתם מפגש של לבוא לאכול וללכת. כולנו מתייעצים אחד עם השני".
יש גם מריבות סביב השולחן?
"כמובן. אם תשמע את הוויכוחים המרים תחשוב שהמשפחה עומדת להתפרק. לפעמים אני יורד על קשת, הבן של ורדינה, כי הוא מושיט ידיים לשולחן לפני הברכה. דברים כאלה אני לא יכול לראות. אז יש ויכוח. ורדינה כועסת עלי. אל תגזים, וזה. אני מתפרץ על ורדינה, היא מתפרצת עלי, ואז יזהר מתערב לטובתי. פתאום נהיות צעקות. ככה אנחנו חיים".
קינאת ביזהר כשהוא זכה באירוויזיון?
"לא. הצלחת הפרט זה הצלחת הכלל אצלנו. ברגע שאחי יזהר זכה, כולנו זכינו. הלכתי כמו טווס גאה. אותו דבר היה עם ההצלחה של ורדינה".
אביך היה "סולימן הגדול", אתה "סולימן הקטן". לא רצית שבנך אסף ימשיך את השושלת?
"לא עלתה לי המחשבה הזאת. אני שלחתי אותו יותר לספורט, לגלשנים, לסוסים, לכדורגל. להיות זמר לא היה בראש שלו. עדיף כך. אני נפגש עם בנים של זמרים אחרים, כמו הבן של ישי לוי, הבן של חיים משה, הבן של רמי דנוך, ורואה שהחיים שלהם הם לא חיים. את כל אלה אירחתי בימי שלישי בערב שלי במועדון הזמר והריקודים 'העברייה' בנמל תל אביב. הבנים שלהם נמצאים באותה מלחמה לעבוד ולהופיע כפי שנלחמו קשה ההורים שלהם".
גם אחותך ורדינה כהן נעלמה מהתודעה.
"היא מופיעה בלי הפסקה. בפני גמלאים, בבתי אבות. ומגדלת ארבעה ילדים".
דבר אחד בטוח, חופני עדיין מפליא "לשיר בקול ערב", כשם הלהיט ששר בסרט "כסאח". לפני חצי שנה ביצע את הלהיט הזה כשהתארח במועדון בארבי בתל אביב, לא בדיוק במת הבית שלו, בהופעה של הזמר עדי מדנס. הוא גם ביצע את שירו "בדומייה", והלהקה עמדה דום מרוב התרגשות נוכח קולו הבלתי נגמר.
הקריירה שלך בסופו של דבר היא סיפור עצוב של החמצה.
"זה נכון. מבאס אותי שאני כבר לא מפורסם. נעלמתי, לא הופעתי קרוב לעשר שנים. אני מתגעגע להופעות, להתרגשות מהרגע שאתה יוצא מהבית ועד לבישת החליפה. אני זמר טוב ולא ניצלתי את זה, מבחינת היכולות הקוליות שלי יכולתי לעשות המון להיטים אבל הלכתי יותר על חלטורות ובידור. זה אחד הדברים שאני מתחרט עליהם. התעסקתי בגידול ילדים, בכיף ובהוללות. למרות שאני לא אלן דלון, היו לי מאות נשים. הן התלהבו מהשובבות הצברית שלי, אבל אני לא משוויץ. גם היום, בגיל 65, איפה שאני הולך, איפה שאני נכנס, חלה התרחשות בשנייה. על זה אני משוויץ".
תגיד, מה מחזק אותך ברגעים הקשים, עלי גת?
"דווקא סלט. כשהייתי במצוקה כספית, מצוקה בריאותית, מצוקה אישית, מצוקה מנטלית, בדיכאונות ובמצבי רוח, התרופה לכל זה הייתה לקום, להוציא את הירקות, ולחתוך סלט. לעשות כביסה. לראות ערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק. אני לא נותן לשום דבר להשתלט עלי. למרות הכל, אני אופטימיסט".
אולי תתקאמבק עם ריאליטי מוזיקלי על משפחת כהן, כולל המריבות המשפחתיות בשולחן ביום שישי?
"וואללה, אני בעד. זה יהיה ריאליטי מכובד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם