צחוקים איתנו: גורי אלפי לא אוהב שיאים
האם ייתכן שגורי אלפי מבואס מכך שהענקנו לו את תואר האיש המצחיק בישראל? מצעד 26 האנשים המצחיקים של ז'ורנל - המקום הראשון
כשמחליפים את המצלמה בטייפ מנהלים גורי אלפי נעשה זהיר. איש של תשובות ארוכות, של "לא מאשר ולא מכחיש", עם הרבה מצד אחד ומצד אחר. גם כשיש לו ביקורת כלפי מושא מסוים היא תמיד תבצבץ בקושי מבעד לשכבות עבות של סולידריות והערכה. בקיצור, הכי רחוק מגורי אלפי של "מצב האומה", זה שמסוגל להפקיע ארבע דקות מהתוכנית לטובת סשן אינטנסיבי של נונסנס וסלפסטיק בשעה שהקולגות שלו משתדלים להיצמד למאגר הפאנצ'ים שהוכן עבורם מראש. ובכל זאת, אלה הכישורים שהזניקו אותו לצמרת הרשימה הזאת, ולא מערכת היחסים שהוא מקיים עם התקשורת.
מי הם האנשים שמצחיקים אותנו פחות מגורי אלפי?
>> אסי דיין במקום השני
>> שני כהן במקום השלישי
>> עינב גלילי במקום השביעי
>> אסי ישראלוף במקום השמיני
את הרשימה המלאה תוכלו למצוא בגליון ז'ורנל שמתפרסם היום (שישי)
קיים מתאם ברור בין הרנסנס של אלפי לגילוי המאוחר של "מצב האומה", תוכנית הפאנל של רשת שדשדשה במשך שלוש עונות והשנה, לפתע, החלה לזהור. "קרו לנו כל מיני נסים", מאבחן אלפי, "הטיימינג היה מעולה, כי כשעלינו לאוויר לא שודרה ממול שום תוכנית בידור, הפלטפורמות של 'המירוץ למיליון' ו'דה ווייס' עזרו וגם השיבוץ פעמיים בשבוע עשה לנו טוב כי כך כל תוכנית קצרה ומהודקת יותר. חייבים להזכיר כמובן גם את ההצטרפות של עינב (גלילי), שבאה 'פרש', הדביקה את כולנו בהתלהבות והפכה את הקאסט להרבה יותר מגובש וצבעוני, וגם את אורנה (בנאי), שעשתה קפיצה משמעותית. היא נפטרה ממעמסה מאוד גדולה (היציאה מהארון) ומשהו אצלה השתחרר. אולי בגלל שבמקביל היא עובדת על מופע משלה, החוש הקומי שלה חד מאי פעם. ייתכן שגם קיבלנו פרס על התמדה. גם בעונה הרביעית של 'משחק מכור' ממוצעי הרייטינג היו הכי גבוהים שלה".
עזוב רייטינג, זה בעיקר הדיבור סביבכם. פתאום יש תחושה שאתם תוכנית שמעוררת המון עניין.
"בעיקר הפכנו מתוכנית שרואים על הדרך לתוכנית שאנשים מתיישבים כדי לראות. משם כבר נבנינו מהמומנטום. אפשרנו לעצמנו להגיד מה שאנחנו רוצים, לקלל, לא לדפוק חשבון. בלי צנזורה עצמית. אבל האמת היא שאנחנו נמצאים במקום הכי מסוכן מבחינתנו. אני לא אוהב שיאים. הם מעוררים בי את החשק לפרוש. בדיוק כמו שעשיתי ב'משחק מכור' וב'שידורי המהפכה'. אני מנסה להבין ביני לבין עצמי אם הקונספט מוצה, ואם התשובה היא כן, אני חותך. לגבי 'מצב האומה', אני לא חושב שהז'אנר סיים את תפקידו. להפך, אחרי העדנה והמיצוי של 'משחק מכור' הוא שוב רלוונטי. דיבור מהיר, ישיר, בלי פילטרים, עם עריכה מינימלית. יש לזה מקום".
אתה מזכיר הרבה את "משחק מכור". התוכנית פורקה אז כי אתה החלטת לפרוש, והנה עכשיו כולכם עושים פחות או יותר את אותו דבר.
"אתה בעצם רוצה לשאול אם אני מרגיש כלוא בתפקיד ספציפי. אז התשובה היא לא. אני נהנה מהפורמט של 'מצב האומה' יותר מאשר נהניתי מ'משחק מכור'. אז הייתי יותר צעיר ופחות מחובר. אמנם התוכנית הצליחה, אבל לא הרגשתי מספיק בנוח שם. אני נהנה ממגוון האפשרויות, ומחר אני יכול לבחור
אתה יכול לסכם את האבולוציה שעבר ההומור שלך מימי דוד ותקוה מ"שידורי המהפכה" ועד היום?
"התבגרתי מאז, אני נשוי, אב לשלוש ואני רואה את הדברים אחרת. ההוויה הפוליטית שלי התחדדה וזה מקרין גם על הסטנד אפ שלי. אני גם מרגיש פחות מושפע מדברים. בהתחלה ניסיתי להיות בעיקר כמו. הייתי מעין מיקס של רובין וויליאמס ומונטי פייתון מצד אחד, ושייקה אופיר מצד אחר. היום יותר נוח לי בעור של עצמי".
ועדיין, אתה בעיקר שחקן קבוצתי.
"לגמרי. אני זקוק לסביבה שיש בה עוד אנשים מצחיקים כי אחרת אני אנבול ואמות. אני לא יכול לעבוד לבד".
אולי כי פחות הצלחת כשניסית להוביל דברים?
"אף פעם לא מיהרתי להוביל דברים בעצמי. אם ארגיש צורך להוביל וזה יהיה מוצדק מבחינה אמנותית, גם זה יקרה. ועדיין, אני ארצה שזה יהיה בעבודת צוות. כשחושבים על זה, העבודה ב'מצב האומה' היא דווקא סוליסטית יחסית. אמנם יש פינג פונג בפאנל אבל אני מגיע נטו עם הבדיחות שלי. דווקא כשעשיתי פרויקט דוקומנטרי הייתי צריך להתחשב בדעתם של עוד עשרה אנשים שישבו בחדר".
מה אתה עושה כדי להשתכלל?
"אני רואה המון קומדיה ומשתדל להיות מעודכן. בטלוויזיה זה כרגע 'קומיוניטי' ו'תרגיע'. בנוסף לזה לפחות פעם בשבוע אני מגיע לקאמל קומדי קלאב, לנסות חומרים שלי ולראות אחרים. ואני גם מכור לטוויטר. דרכו אפשר להבין לאן הרוח נושבת בנושאים מסוימים. מאחר שהפיד עמוס בניסיונות של אנשים להצחיק, הוא משמש סוג של גרף שמזהיר לאיזה כיוונים לא כדאי ללכת כי הם כבר טחונים".
את דרכו כקומיקאי החל אלפי כתיכוניסט במסגרת העונה הראשונה של "פלטפוס", ששודרה מתוך מקלט. הוא שירת בלהקת חיל החינוך, וכששוחרר הפך לחבר בולט בהרכב הקומי "דומינו" עם רותם אבוהב, אדיר מילר, רועי בר נתן ואסי כהן. האכסניה הזאת הולידה את הצמד "אסי וגורי", שהמשיך משם למופע משותף, פינה ב"רק בישראל" ותוכנית פריים טיים ("שידורי המהפכה"). השותפות פורקה בשיאה, ומאז אלפי התנסה בקומדיה ("משחק מכור"), בדרמות טלוויזיוניות ("בסימן ונוס", "משמרות", " לא הבטחתי לך"), בקולנוע ("ריקי ריקי", "הסודות" וזוכה פרס אופיר "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש"), ברדיו ("עסק שחור", "יחס חם") ובתיאטרון ("שחק אותה סם"). הוא משמש חבר פאנל ב"מצב האומה" מאז עליית התוכנית לאוויר וכותב טור הומוריסטי במוסף סוף השבוע של "ישראל היום" יחד עם עינב גלילי.
לאחרונה היה אלפי מיוזמי הכנס "מתי יבוא שוטר" בהשתתפות מיטב הקומיקאים, שהוגדר כמסיבת סיום לחופש הביטוי. הטריגר היה יוזמות חקיקה שנויות במחלוקת להגבלת כוחם של בית המשפט והתקשורת. העובדה שהפאנל של "מצב האומה" שם את עצמו בפרונט של התקוממות נגד השלטון עולה בקנה אחד עם סוג ההומור שלה, שנתפס כנשכני ולעתים גם כאליטיסטי, אפילו שמאלני. אלפי מתנגד להיקש הזה. "חלק גדול ממשתתפי הפאנל היו במוצהר לא שמאלנים. בכלל, לא הייתי רוצה לצבוע את זה במונחים של ימין או שמאל. היום כולם במרכז, וזאת כבר בעיה בפני עצמה".
עזוב, נו. אתם אופוזיציה.
"אגב, ביבי יירט כמה חוקים כאלה מתוך הבנה שהם הלכו רחוק מדי. בתוך ממשלתו ובמפלגה שלו יש גורמים קיצוניים שמעלים הצעות חוק שתכליתן להוריד את בית המשפט העליון על הברכיים ולסרס את העיתונות כדי שהיא לא תהיה גורם מרתיע. אין לזה קשר לימין או לשמאל, אלא לפוליטיקאים מסוימים שיש להם תוכניות ובית המשפט והתקשורת עומדים בדרכם. לכן זאת לא חקיקה ימנית, אלא חקיקה עבריינית".
ואז אתם מארחים ב"מצב האומה" את יריב לוין, שהוא ממובילי הגל הזה, ונותנים לו להסביר. נכון שבין לבין יורדים עליו, אבל בסופו של דבר ניתנת לו יופי של במה לדברר את האג'נדה שלו. גם האווירה סחבקית.
"חשוב לתווך לאנשים את נבחרי הציבור שלהם, וזה נכון לגבי יריב לוין כמו שזה נכון לגבי חנין זועבי (שהתארחה בתוכנית במוצ"ש הקודם). במקום לחשוב עליהם כעל הערת שוליים כלשהי או רבע ציטוט בעיתון, קח עשר דקות כדי לנסות להבין את האג'נדה שלהם. יריב לוין אמר אצלנו בפירוש שמטרתו לצמצם את כוחו של בית המשפט העליון. אנשים צריכים לדעת שאלה האנשים שהם שלחו לכנסת".
אבל הוא אומר את זה בדרכו, בלי שמתעמתים איתו באופן ממשי, ובסוף יש לו חצי דקה לדקלם את משנתו בלי שאף אחד מפריע.
"זה הדיל, בשביל זה הם באים. אנחנו מסתלבטים, והם נותנים את האג'נדה שלהם בסיום בלי שנפריע. אנחנו עושים שירות גדול לציבור בזה שאנחנו מכירים לו את נבחריו. אנשים לא יודעים מי חברי הכנסת של ישראל ביתנו חוץ מליברמן או מי זה זאב אלקין (ח"כ בליכוד). חשוב שהם יכירו את הרעיונות שלו. הצופים מספיק אינטליגנטים כדי לבחון אותם באופן ביקורתי".
אתה חושב?
"אני משוכנע. אתה לא מאמין כמה אנחנו אינטליגנטים".
אני חלילה לא מזלזל באינטליגנציה של הקהל...
"זה בסדר, כל התקשורת מזלזלת באינטליגנציה של הקהל. זאת האג'נדה שמובילה אותה".
אני פשוט עדיין חושב שכשאנשים מהשוליים הסהרוריים מקבלים פתחון פה בלי פילטר אמיתי זה עלול להיות בעייתי.
"על איזה שוליים סהרוריים אתה מדבר? אתה יודע כמה מאמינים ותומכים יש למיכאל בן ארי (ח"כ נוסף שהתארח בתוכנית)? הוא נבחר ציבור".
זה לא אומר שהתכנים שהוא מקדם לא אלימים.
"אז שאנשים בבית ימקמו את עצמם בסקאלה הפוליטית לפי מה שהם רואים. גם ההחלטה לשדר מאריאל עוררה מחלוקת ואני אוהב את זה. אנחנו מעוררים עניין, גורמים לאנשים לחשוב. אריאל היא חלק ממדינת ישראל או לא? תחליטו. הגיע הזמן".
ומה אתה אומר?
"אני אומר שכן, אבל דעתי לא קובעת כלום".
אם יזדמן לך להופיע באריאל כקומיקאי או בתיאטרון?
"הופעתי באריאל ועוד אופיע שם".
ובסוף אומרים ש"מצב האומה" זאת תוכנית שמאלנית.
"'את 'מצב האומה' צריך לשפוט לפי מידת ההצלחה שלה להצחיק. התקשורת תמיד תיתפס כשמאלנית. זה לא כל כך מפריע לי ואפילו משעשע אותי. נותן לי קרקע נוחה לשחק עם המוח של האנשים. הרי הוא במילא שמאלני, אז מה זה משנה?".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם