עשו או הרסו: הסבא של המדינה בפייסבוק
אחרי שנים של סרבנות, שמעון פרס סוף סוף הצטרף לשאר העולם והפך וירטואלי, עם השקה קולנית של עמוד הפייסבוק החדש שלו וקליפ ספק מבריק ספק מופרך. אבל האם זהו צעד שיש להעריך או סתם עוד פעולה אינטרסנטית של פוליטיקאי?
אז השבוע, באירוע שהזכיר את ההכרזה על אייפד 3, הנשיא השיק עמוד פייסבוק. אבל הוא לא סתם השיק עמוד וחיכה שיתמלא בלייקים, אלא רתם למשימה שניים מהאנשים הכי נכונים כרגע בתרבות הדיגיטלית: הראשון, אותו חבר מהעבר, מארק צוקרברג. השני, נוי אלוש.
ההשקה לוותה בסיקור חי של ביקור הנשיא במפקדת הרשת החברתית הכי פופולרית בעולם, שם הוא שוחח עם צוקרברג ובוודאי סחט כמה לייקים מהעובדים, וכמובן בקליפ שבו זכה לרמיקס של אלוש תוך ניימדרופינג ויזואלי של דמויות מפתח כמו המלכה אליזבת, שרה ג'סיקה פארקר וכריסטיאנו רונלאדו. כן, אבריבאדי לייקס פרס.
המהלך הזה גרר כמובן התנגדות, בעיקר מצד אלה שטענו שלפרס אין בכלל את הכוח לעשות שלום, כפי שהוא מציע בקליפ, שעבר זמנו ושהוא נראה פתטי, אבל למה להיות קטנוניים? למה כשברק אובמה פותח טוויטר או פייסבוק ומצטט ראפרים כמו סנופ דוג וג'יי זי כולם מתלהבים וטוענים שהוא קוּל, אבל כשפרס מציע גרסת רמיקס למשפטי מפתח בקריירה שלו ומשחק אותה פורסט גאמפ הוא לא זוכה לאותן מחמאות?
בואו נשים רגע בצד את הפוליטיקה ונסתכל רק על העובדה שבגיל 88, פרס מצליח לבצע מהלך שהופך אותו בן רגע לסבא הכי פופולרי במדינה, עם קרוב ל-15,000 לייקים בפייסבוק וכמעט 65,000 צפיות בקליפ הממכר. הוא אמנם עוד לא עבר את מספר החברים של ראש הממשלה, אבל לפחות הוא שכר מנהל מדיה דיגיטילית יותר טוב משל יאיר לפיד. טוב, ביי. // מיכל הניג
רק לעיתים רחוקות מצליח טקסט תרבותי להיות מושלם ובד בבד גם מופרך כמו קליפ הפייסבוק של שמעון פרס. זהו קליפ חגיגי, קצבי ומעורר השראה שממצה באופן מדויק את מפעל חייו של שמעון פרס, תוך הצבעה על כשלונו הקולוסאלי. נשיא המדינה הבא בימים נצפה בו יורד מרכב השרד שלו לשטיח אדום מהודר, ניצב מאחורי דוכן נאומים בתוך משכנו המפואר, גולש באייפד ומזמין את הגולשים להיות חבריו בפייסבוק, למען השלום כמובן. כמיטב המסורת השמעון פרסית, פשוטי העם יכולים להיות חבריו רק בלחיצת כפתור, שכן את עיקר זמנו הוא מבלה בעולמות אלטרנטיביים, של מזרח תיכון חדש וממוזג, שבו הוא מתחכך בשועי עולם, בעוד ההמונים המיוזעים ממשיכים להתבוסס בעליבותם ולשנוא זה את זה שנאת מוות.
מהקליפ מתברר שהחברים של פרס הם טיפוסים כמו ביל קלינטון, ניקולא סרקוזי, דייויד קמרון, כריסטיאנו רונאלדו והאפיפיור, ועוד כמה ילדים מגוהצים ומסורקים שמנגנים בכינור ומחלקים פרחים. פרס הוא גם חבר טוב של חבר'ה מסדר הגודל של יאסר ערפאת, אבו מאזן וארדואן, דמויות שישראלים רבים - לא רק אלו שניצלו את הפלטפורמה הפלאית של מארק צוקרברג כדי לצהול על מותם של ילדים פלסטינים בתאונה מחרידה - יהססו אם לתת להם לייק. זהו השלום שאותו הוביל פרס כל השנים: מרוחק, מנוכר, חסר סיכוי, כזה שנשמע כמו רעיון מצוין בנורבגיה אבל נמס ומתפוגג במזרח התיכון המהביל.
בראיון עם מספר שתיים בפייסבוק, שריל סנדברג, לרגל חנוכת עמוד הפייסבוק שלו, אמר פרס: "דור צעיר אומר לעצמו כיום - אנחנו לא רוצים את העולם האכזרי שיצרו הורינו השמרנים. אנחנו רוצים להיות חופשיים. אנחנו רוצים להתנער מהנורמות שלכם, מהצנזורה. זה מה שאנחנו רואים שקורה בעולם המערבי". אמנם מיטב המומחים מפקפקים בתפקידו של פייסבוק במהפכות בארצות ערב ואת המשטרים הרודניים החליפו האחים המוסלמים, אבל פרס, איש השלום שבמשך שנים ישב בממשלות של מלחמה, מעולם לא נתן למציאות המדכדכת לבלבל אותו. לכן, החיבור בינו לבין צוקרברג טבעי כל כך: לפנינו שני אנשים שמשכנעים אותנו שחברות איתם תקדם אותנו באיזושהי צורה, בעוד בפועל היא מקדמת בעיקר את המותג הממוסחר שלהם. למותג אחד קוראים פייסבוק. לשני קוראים שמעון פרס. // אודי הירש
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם