אתיקה זה ללוזרים: מה יש לפסיכיאטר לעשות בתוכנית בידור?
השאלות המטרידות ביותר בפרשת "האח הגדול" הן אלו הנוגעות לעובדות שאין עליהן ויכוח. למשל: האם ראוי שפסיכיאטרים יעבדו בתוכנית ריאליטי שנטען לגביה שנזקיה הנפשיים ברורים? והאם בכלל אפשר להעניק טיפול ראוי לאדם במהלך השתתפותו בתוכנית כזאת? אנחנו שאלנו, המומחים ענו
השאלות המטרידות באמת בפרשה נוגעות דווקא לעובדות שאין עליהן ויכוח. למשל: מדוע פסיכיאטרים מסכימים לעבוד עבור תוכנית למרות שבעיני רבים, כולל קולגות שלהם, היא נתפסת כניסוי בבני אדם שנזקיו הנפשיים ברורים? האם העובדה שהם נשכרים על ידי ההפקה לא הופכת את הטיפול שהם מעניקים למוטה מראש? האם בכלל אפשר להעניק טיפול ראוי העומד בכללי האתיקה לאדם בזמן שהוא משתתף בתוכנית ריאליטי בתנאים נפשיים ופיזיים כה קשים? והאם טענתו של רבינוביץ' עצמו - שלפיה מוטב היה ששיינפיין יישאר בתוכנית מחשש שיציאה מהאולפן עלולה להביא אותו לפגיעה בעצמו - אינה מסגירה למעשה את הנזק העצום הכרוך בהשתתפות בתוכנית? ולמה, למען השם, בכלל לנסות לטפל בפציינט במהלך תוכנית כזאת - למה לא להוציא אותו ממנה לאלתר, וזהו זה.
הגוף היחיד שבודק בימים אלה את הטענות בדבר הטיפול הפסיכיאטרי הלא אתי לכאורה שהעניק ד"ר אילן רבינוביץ' למשתתפי "האח הגדול", ובראשם לשיינפיין, הוא משרד הבריאות. מי שמופקד עליה הוא מנכ"ל המשרד, פרופ' רוני גמזו, שמתמחה ברפואת נשים. פרט לכך שום גוף אחר הקשור לענף הפסיכיאטריה בישראל לא מצא לנכון להתעסק בשאלות העקרוניות שהפרשה העלתה. מדוע? אולי משום שהענקת טיפול נפשי במסגרת משחק טלוויזיוני, לפני המצלמות ומאחוריהן, איננו באמת סוגיה שנויה במחלוקת ציבורית. מרבית הצופים הרי מתייחסים אליה כאל עניין מובן מאליו. מה שבאמת מטריד את הצופים היא מלחמת הגרסאות - אמר או לא אמר על בולבולון?
במסגרת הניסיון לענות על כל אותן שאלות שהוצגו למעלה, נחשפה עובדה מעניינת שייתכן שיש בה כדי להסביר מדוע לא קיים בארץ דיון ציבורי על עצם הלגיטימיות של הענקת טיפול במסגרת משחק ריאליטי. ננסח אותה כך: הפסיכיאטרים הישראלים לא צופים ב"האח הגדול". כל הפסיכיאטרים שהתראיינו לכתבה זו, מי בשמו ומי בעילום שם, הקפידו להדגיש את סלידתם מהתוכנית של קשת.
"אני פשוט לא רואה את התוכנית, כך ששמעתי על העובדה שמועסק שם פסיכיאטר רק מהתקשורת", אמר אחד. אחר הבהיר: "כל מה שאומר לך לא מתבסס על צפייה בתוכנית", ואילו שלישי חידד: "אני לא רואה את הזבל הזה, כן?". אחד מהם אף ניפק את הציטוט המצחיק הבא: "לא ראיתי 'האח הגדול' בחיים, אבל היה לי פציינט שחטף טראומה אחרי שעף מ'מאסטר שף', כך שאני מודע לנזקי הריאליטי. תדע לך שאפילו 'לעוף על המיליון' יכולה ליצור טראומה. אתה יודע מה זה ליפול ככה מכמה מטרים, ועוד אחרי שנכשלת בשאלת טריוויה בשידור חי?".
בהתחשב
ד"ר שניידרמן, עזוב את השאלה מי שילם דמי חבר ומי לא. מה דעתך על עצם העובדה שפסיכיאטרים עובדים כשכירים בהפקת תוכניות ריאליטי ומטפלים במתמודדים תוך כדי התוכנית? הם לא מכשירים את השרץ, בעיניך?
"או, סוף סוף. זה בדיוק מה שאני שואל! מה יש לפסיכיאטר לעשות בתוכנית בידור? מה יש לו לחפש שם בכלל? אני מבין את הצורך בפסיכולוג שילווה תוכנית כזו, ייתן עצה ויקשיב אם צריך, אבל לא פסיכיאטר שייתן כדורים. הרי הפסיכיאטר הזה שכיר של ההפקה וזה גרוע מאוד, כי ייתכן שהוא חש צורך לשרת אותם, וזו בעיה אתית גדולה, אין ספק".
בניגוד לשניידמן, סגן מנהל בית החולים אברבנאל, הפסיכיאטר ד"ר מוטי משיח, חושב שאין פסול בעצם העובדה שרבינוביץ' ואחרים עובדים עבור תוכניות כמו "האח הגדול". "אתה מכיר את הביטוי 'כשר אבל מסריח'?", הוא שואל. "אני ממש לא מחסידיו של רבינוביץ', אבל מה הבעיה אם ביקשו שילווה את התוכנית הזאת? יש סיכוי שגם אני הייתי מסכים לעבוד בתוכנית ריאליטי. אגב, בעבר גם ממני ביקשו שאייעץ לתוכנית, ל'השתולים'".
גם הפסיכיאטרית רקפת ברזילאי, שכמו רבינוביץ' טיפלה בלא מעט מפורסמים, לא רואה פסול בעצם ההסכמה לעבוד עבור תוכנית ריאליטי. "זה שיש מעקב פסיכיאטרי לאורך התוכנית זה לזכות ההפקה", היא טוענת. "בתוכניות ריאליטי יש פוטנציאל גדול להוצאת דברים שחבויים בתוך המשתתפים, ולכן ראוי ונכון שפסיכיאטר ילווה את התוכנית. זה שצריך לעשות בדק בית רציני לגבי ז'אנר הריאליטי ומידת הנזק שלו על המשתתפים זה דבר אחד, אבל כל עוד התוכניות האלה משודרות - חשוב שילווה אותן פסיכיאטר".
תגובתו של ד"ר רבינוביץ' לכתבה ב"ידיעות אחרונות", שבה טען שזיהה אצל שיינפיין אלמנטים נרקיסיסטיים ולכן חשש שאם יאפשר לו לצאת מהתוכנית הוא עלול לפגוע בעצמו, מרתיחה את ד"ר משיח. "ידוע בפסיכיאטריה שאנשים שנשקפת סכנה שיפגעו בעצמם כמעט תמיד מצהירים על רצונם לעשות זאת", הוא אומר. "הסיכוי שטיפוס כזה יתאבד, בלי שדיבר על זה, אלא רק דיבר על רצונו לעזוב את התוכנית, דומה לסיכוי שאני אראה את האוזניים שלי בלי מראה. גם מבין אלה שכן מצהירים על רצונם להתאבד, אחוז המממשים את ההצהרה נמוך מאוד".
אתה רואה איזשהו תסריט שבמסגרתו ההשארה של שיינפיין בתוכנית, למרות רצונו לכאורה לעזוב אותה, מיטיבה עמו מבחינה נפשית, כפי שטוען רבינוביץ'?
"מה פתאום. זה כמו שדה קרב: אם חייל חוטף טראומה במלחמה, דבר ראשון אתה מוציא אותו משם. אני לא מבין את הרעיון בלהשאיר אותו בתוכנית, זו החלטה שגויה לדעתי והנימוק שלה, החשש שהבחור יפגע בעצמו אם ייצא מהמשחק, פשוט תלוש".
פסיכיאטר אחר דווקא רואה היגיון בחלק מהפעולות שנקט רבינוביץ'. "הוא לא אדם רשע, צריך לומר את זה", הוא אומר. "ייתכן שהוא טעה ויכול מאוד להיות שהפקת התוכנית ניצלה את תמימותו, כמו את תמימותם של המשתתפים בריאליטי". עם זאת גם הוא רואה בעייתיות בעצם ההחלטה להשאיר את שיינפיין במשחק. "הרי להשתתף ב'האח הגדול' זו בעיה מלכתחילה, אז אתה שואל אם ההחלטה להשאיר אדם בתוכנית, בניגוד לרצונו, יכולה להיחשב אקט טיפולי ראוי? זה כמו שתגיד לי שהדרך לטפל בשפעת היא על ידי כוויה, ואז תתייעץ איתי מה עדיף - להשתמש בברזל מלובן או בחומצה כימית?".
ברזילאי חושבת שיש לעשות הפרדה בין עצם ההחלטה לתת טיפול תרופתי לשיינפיין במהלך התוכנית לבין ההתעקשות לכאורה להשאירו שם למרות רצונו לעזוב. "על פי רבינוביץ', שיינפיין לא דיווח שנהג להשתמש בסמים לפני התוכנית (חשיש ומריחואנה), כלומר הוא הסתיר לכאורה מההפקה שבמהלך התוכנית הוא למעשה עובר תהליך גמילה. הוא האחראי להסתרה הזאת, סמים זה לא צחוק, לא צריך להיות גאון כדי להבין מהם ייסורי גמילה ולא דרושה לשם כך דיאגנוזה מורכבת מדי, ולכן ד"ר רבינוביץ' מצא לנכון לתת לו טיפול, במקרה הזה תרופתי. אלא שלגבי ההחלטה להשאירו בתוכנית, זה צעד לא נכון, כי אם אדם סובל מבעיה או מייסורי גמילה, צריך להוציא אותו ממשחק הטלוויזיה. השארתו שם לא תטפל בו. זה היגיון בריא. הרי אם היה לו חום גבוה, ברור שהיו מוציאים אותו מהתוכנית, נכון?".
הפער בין רבינוביץ', שהפך את עצמו לפסיכיאטר-סלב שמתרועע עם מפורסמים, משוויץ ברשימת הלקוחות שלו, מרבה להופיע בטלוויזיה ומגיש תוכנית רדיו עם מטופלו חנוך דאום, לבין האפרוריות של מרבית הקולגות שלו מזכיר במשהו את היחסים בין שקולניק הבן ושקולניק האב בסרט "הערת שוליים". גם פה מדובר בקולגות המזלזלים בחברם למקצוע, בין השאר על שום יכולתו להנגיש את העיסוק בו להמונים ובכך לקצור תהילה. בברנז'ת הפסיכיאטרים יש רבים שממש בזים לרבינוביץ', ומקצתם כאמור אף ניסו להתלונן נגדו בוועדת האתיקה.
"הרצון שלו להתפרסם לא לטעמי", אומר עליו ד"ר משיח, "ההתגאות במטופלים המפורסמים וכל זה. בוא נגיד שלא הייתי יושב איתו לבירה". פסיכיאטרים אחרים מתבטאים כלפי רבינוביץ' באופן בוטה יותר שלא לציטוט, וניכר שאזכור שמו גורם לרבים מהם, בעיקר לוותיקים שבהם, לחוסר נוחות.
"חוסר הפרגון לרבינוביץ' בקרב הקולגות נובע מאותה סיבה שבגללה בני אנוש בדרך כלל לא מפרגנים", מסביר פסיכיאטר אחר, "ואלה לא סיבות מקצועיות. מדובר פשוט בקנאה, מקנאים בפרסום ובכסף שלו". קולגה נוסף טוען ש"בתחום הזה רוחשים בוז לכל מי שלכאורה מזנה את המקצוע, כלומר מופיע בתקשורת ובטלוויזיה. ברור שהם מקנאים בו שהוא שם והם לא, והוא מצדו באמת חושב שהפרסום שלו עוזר לאנשים. שמע, אי אפשר להתווכח עם זה שאנשים ששומעים אותו ברדיו, רוצים אחר כך ללמוד פסיכיאטריה. ברור לך הרי שאם זה היה פסיכיאטר אחר שעובד ב'האח הגדול' אז גם'ידיעות אחרונות' לא היו מתעסקים בסיפור בכזה היקף".
ד"ר אילן רבינוביץ' סירב להגיב לנאמר בכתבה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם