ונוס בעברית: חוה אלברשטיין רלוונטית כמו לפני 40 שנה
חוה אלברשטיין מסכמת למעלה מארבעה עשורי יצירה עם אלבום אוסף ומופע חדש, ומוכיחה שהיא נצחית ורלוונטית, בוודאי יותר מכוכבים לרגע ששרים את שיריה בתחרויות כישרונות טלוויזיוניות
כיאה לאמן במעמדה, האולם מלא עד אפס מקום. הנוכחים מייצגים את כל הגילאים, מדור הוריה ועד דור נכדיה. חמש דקות לפני השעה הנקובה על הכרטיס כל הקהל כבר ישוב במקומו. המבוגרים יותר בוחנים את הבמה הגדולה והריקה, פרט לכמה גיטרות וערימת כלי הקשה ומצילות והצעירים בשורות האחרונות מתווכחים אם חוה אלברשטיין תשיר את השיר שהם הכי אוהבים, מתופפים על ברכיהם בציפייה דרוכה לתחילת המופע ונושכים את השפתיים, מתרגשים כאילו השנה היא 1975 ואלברשטיין היא הדבר הכי חם.
אלברשטיין באה והולכת, שנים לא מופיעה וחוזרת לפתע, והכרטיסים להופעות אוזלים לעתים שבועות לפני מועדן. הסיבה לסיבוב ההופעות הנוכחי הוא "סיפור אינטימי", אוסף חדש וכפול על טהרת שירי האהבה של היוצרת מכל התקופות, כלומר, למעלה מארבעים שנות מוזיקה וכשישים אלבומים בשלושים ושישה שירים, כולל שיר אחד שהוקלט עבור האלבום "נמל בית" (83') אבל עד כה לא יצא.
לכאורה, מדובר בסתם תירוץ להוציא אוסף חדש לקראת החגים. אבל הביצוע לשיר "עוד יום אחד" החדש-ישן הזה הוא מוצר אלברשטייני משובח. הוא מתחיל לאט ובשקט, מרמז על האופי הטרובדורי של הזמרת, מתקדר בדרמטיות באמצעו ומקבל קצב של בלדת פופ אופיינית לאלברשטיין בסופו. כמו למצוא חפץ שאבד ונשכח, כך השיר מתפקד כאלבום תמונות דקיק עם כריכת פלסטיק לבנה וכיסים שקופים, תיעוד מרגש של תקופה שנכחדה, פיסת נוסטלגיה מרגשת שראויה להמצא בכל אוסף של הזמרת.
עוד דבר יפה באוסף הוא ההמנעות מבחירה בנאלית ומחזורית של שירים. העריכה המצויינת של אלברשטיין וליאור מזרחי שומרת על צביון רומנטי ומאגדת שירי אהבה יפים, חלקם מתוקים, חלקם מרירים וחלקם חמוצים, כיאה לכל גלגולי הרגש. מי שזוכר את אלברשטיין רק בזכות הקלאסיקות שלה יופתע לגלות כאן כמה מהשירים הכי יפים שלה משנות האלפיים כמו "אספרסו קצר" ו"כל שעה נשיקה" מהאלבום "קוקוס" או "מכתב" מ"תכף אשוב". גם "רמז" המקסים שאיזן את הרוח המחאתית באלבום "לונדון" נמצא כאן, לצד ביצוע מרגש של The Man I Love של גרשווין מתוך האלבום שנושא את אותו השם וקשה היה להשיגו במשך תקופה ארוכה. גם אם נדמה שלהעניק אוסף שירים של אלברשטיין כשי לחג זה נדוש, מדובר במתנה מושלמת לכל מעריציה.
ללא גינוני אגו ואיחורים אופנתיים, אלברשטיין עולה לבמה דקות בודדות לאחר השעה עשר עם שלושת המוזיקאים המוכשרים שמלווים אותה ומברכת את הקהל בטרם הם מתחילים לנגן. ההופעה נפתחת עם "שיר תשרי" המוכר והאהוב וממשיכה עם "קו פרשת המים" הנהדר שכתב נדב לויתן ז"ל. רק בשיר הרביעי משהו מינורי בתאורת הבמה משתנה, מעיר את הקהל מהאופוריה המוזיקלית ומזכיר לו שהוא צופה בהופעה זמנית.
ככל שהמופע מתקדם מתברר שמה שהופך את סיבוב ההופעות הזה ל"סיפור אינטימי" הוא לא התמקדות בשירי
הדיאלוג של אלברשטיין עם הקהל מתבטא גם במהלך השירים עצמם, כשהיא ממחיזה את הטקסט בקולה בלבד. ונוס של השיר העברי מספרת סיפור באמצעות כל שיר, קולה מקבל נימה ילדותית כשהיא משתפת את הקהל באגדה על ארנבת, ונעשה עמוק ודרמתי עם מסעות הדור הישן לארץ ישראל. היא צוחקת, גוערת, ממתיקה סוד, לפעמים מחליפה מספר פנים בשיר בודד, כשהלקה המלווה אותה לא מסיטה לרגע את תשומת הלב מנוכחות קולה המרשים.
אפרת, ערן וייץ על הגיטרות ויוקוללה ואבי אגבבה על כלי ההקשה, הם שלישייה משלימה ומושלמת שמחברת שלושה עולמות שונים בכפיפה אחת. אפרת נותן את הטון, משגיח מלמעלה ומאפשר לוייץ, הגיטריסט המבריק, לנגן בחופשיות, לטוות סולואים עמוקים ומרתקים על החשמלית לאורך שירים שלמים, להתעופף בעליצות עם היוקללה או לקשקש בחופשיות עם הזמרת בעזרת גיטרה בלבד. אגבבה, אשף הרעשנים והמרשרשים, מצליח בדרך פלא להכניס מאות קילוגרמים של רגש לצלילים למרות דיוק מקסימלי ולא מתפשר של כל הקשה. לעתים הוא מצלצל בפעמונים, מתופף על דרבוקה ומקיש על תיבות ומצילות בעת ובעונה אחת, בלי לפספס תו אחד או להתבלט מילימטר שלא לצורך. הרקע האתני של אגבבה מורגש היטב בחלק מהשירים ומוסיף אור אחר, ענוג ומסתורי לקלאסיקות המיתולוגיות של אלברשטיין.
אחד מרגעי השיא בהופעה מתרחש כשאלברשטיין מניחה לראשונה את הגיטרה, נותרת לבדה על קדמת הבמה לדקלם בתאטרליות את הטקסט החריף, ספק ביקורתי ספק הומוריסטי, של "ביקורת דרכונים", בעוד אגבבה לבדו מלווה אותה בתיפוף שהולך ומתגבר עם קצב פעימות הלב של הדמות במרכז השיר. עיניי פעורות לרווחה במשך כל השיר הפנטסטי, ומתוך תגובה אוטומטית של מחיאות כפיים בסופו העט והפנקס נשמטים מידיי. הקהל השבוי בקסם האלברשטייני מריע בהתלהבות. כל אישה וגבר שנכנסים לשירותים בדרך החוצה מזמזמים לעצמם את השיר האחרון בהדרן: "לי לא אכפת, לי דווקא די נעים, לשיר באוזנייכם, את השירים הכי פרועים".
אלברשטיין נצחית. המוזיקה שלה אלמותית. היא רלוונטית היום בדיוק כפי שהייתה לפני ארבעים שנה. היא מסוג האמנים שלא משנה כמה יפה, מיוחד ו"מלא נשמה" ישיר סלב לרגע או וונאבי פלוני אחר את אחד משיריה בתחרות זמר טלוויזיונית, הביצוע שלה יהיה הרבה יותר טוב, במקור של פעם או בביצוע המודרני של היום, על גבי דיסק אוסף או על הבמה.
חוה אלברשטיין - תאריכי ההופעות הקרובות:
22.3 בכפר בלום
29.3 תאטרון ירושלים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם