הזירה הלשונית: זבל בפריים טיים
גמר "האח הגדול" סיפק לא מעט רגעים לשוניים, וגם הזכיר לנו כאלה ממהלך העונה, וגם - "חד גדיא" בנוסח פרובאנס. הזירה הלשונית לומדת לאהוב את האח הגדול, ובעיקר את סער סקלי
גמר האח הגדול הצטיין בדבִיקות יֶתֶר, אולי כדי לכפר על ההאשמות שהוטחו בתוכנית במהלכה. בתחום הלשוני המצב היה עגום.
קודמים. ולהלן סיכום לשוני של גמר האח הגדול.
אני אוהב אותך. נספרו לפחות עשר יציאות של המשפט הנצחי והבנאלי בכל הנטיות: אוהב אתכם, אוהבת אותך, אוהבים אותם.
אני כֵּלָה. ציטוט ממה שחושבת יאנה על עצמה. אסי וארז מסכימים.
אני פיזית פה. תמיר משרטט את מצבו הנפשי בערב הגמר. פיזית פה, בכל היבט אחר בעולמות אחרים.
אפליקציונֶרים. תרומת תמיר לשפה העברית: כאלה שמורידים או מפעילים אפליקציות. חלופה עברית אפשרית: יישומאים.
בחורה מדהימה הלב שלה מדהים אני חולה עליה אני מת עליה. יוסי מגלה את סוד האנדרסטייטמנט כשהוא מחבק את שרי.
בידוריזציה. תמיר המציא, תמיר אמר, תמיר כתב בעיתון הבית.
בַכללי היה לי כיף. קותי, המנצח הגדול, יקיר העם, שנחשד משום מה בכך שמאחורי הערסון העילג מסתתר פילוסוף קיומי, מסכם את התקופה במשפט מעורר השראה.
דמעות נקוו בעיניו. הוא למד לאהוב את האח הגדול. סער משמיע את משפט הסיום מ"1984", מקווה שלא טעה בציטוט. הוא לא.
הייתי שם רק כדי לצבור נקודות. סער מצטנע בהישגיו במאבק באח הגדול.
הנה באה הנשמה של הבית. אסי על שרי. שיהיה.
הנקודה הכחולה. בחידון הפרסומות. תזכורת נוספת מי הבוס האמיתי בטלוויזיה.
הצבעה ללא הגבלה זה די גועל נפש. סער משלח חץ ביוצרי התוכנית. רק המילה "די" מיותרת.
ווילי ווילי ווילי על ההשתללויותיץ'. בשוואיוואיה מנפוח בסמרטטת. רצף ממילון יוסי סרור.
זבל בפריים טיים. סער על האח הגדול. האיש ענק.
חתיך על. אסי על סער. תמיר לעומת זאת מסתייג ממי שצעק לו "חתיך" כשיצא מהבית.
יושב ככה במטאפורה הזאתי. תזכורת לעולמו הלשוני של דודו קפרא. הוא התכוון לתפאורה.
כאילו אני פאפי פודל עז ארנבת סנאי. יציאות של תמיר על עצמו.
מולך. מילת המחאה של סער, צוטטה שוב ושוב.
עוף מוזר. תמיר. גם אסי היה פעם עוף מוזר כעדותו, עד שהתמכר למולך.
ערס. סיווג נפוץ ברשת לזוכה הגדול וגם לאלה שקדמו לו. גם: ערס לייט.
פרסומת הגמר. עוד תזכורת לבוס. לא יכלו לנפק פרסומת לא משומשת?
שים אותנו ברמקולאז'. אסי מדבר בסטייל אבן שושנה.
שכשוכית. תרומת האח הגדול לשפה העברית. קרויה גם חישושית.
תוספות שיער. מה שנשאר מאביבית בזיכרון הלאומי.
תראי איזה גוזל. יאנה רואה את קותי שנשאר בתוך הבית לאחר יציאתה. מה זה גוזל, אפרוחון.
גם עורך הדין דרור ניר צבי, יהושע חנקין של יהודה ושומרון, מודה שבניין המכפלה נקנה באמצעות איש קש. הביטוי "איש הקש", שממנו התגלגל גם הביטוי "חברת קש", הגיע לעברית מאירופה, שם הוא קיים במגוון שפות מאז סוף המאה ה-19, כמו אנגלית: a straw man, גרמנית, וצרפתית. מי שזה מזכיר לו את הקוסם מארץ עוץ צודק: איש הקש הוא אכן דחליל, זה מקור הדימוי. עכשיו מחפשים את הדחליל.
פסח הגיע, וכולנו יחד שרים את חד גדיא. המקור המוכר של השיר הוא שיר גרמני מהמאה ה-15, אבל מסתבר שיש לו גירסה צרפתית, שמקורה בפרובאנס, וכנראה שזה מקורו האמיתי של השיר. השיר הובא לידיעתי על ידי ז'ן לוק סבנייה. את המקור אפשר לשמוע כאן. נרי גבריאל סבנייה, מתרגמת במקצועה, צירפה תרגום חופשי. בשיר הפרובנסאלי הגדי הוא חפרפרת, והזוזים הם תפוחים, אך לפי זכרונו של ז'ן לוק בגירסה הפרובנסאלית המקורית יש אכן גדי.
אז הנה, בפרסום עברי ראשון, שיר החפרפרת:
אבי קנה לי חפרפרת קטנה
ביריד המזרח תמורת שני תפוחים/ אבי קנה לי חפרפרת קטנה.
פתאום החתולה אכלה את החפרפרת/ שאבי קנה לי ביריד.
פתאום הכלבה/ נשכה את החתולה/ שאכלה את החפרפרת/ שאבי קנה לי ביריד.
פתאום המקל/ היכה את הכלבה/ שנשכה את החתולה/ שאכלה את החפרפרת/ שאבי קנה לי ביריד.
פתאום הלהבה/ שרפה את המקל/ שהיכה את הכלבה/ שנשכה את החתולה/ שאכלה את החפרפרת/ שאבי קנה לי ביריד.
פתאום הגשם/ כיבה את הלהבה/ ששרפה את המקל/ שהיכה את הכלבה/ שנשכה את החתולה/ שאכלה את החפרפרת/ שאבי קנה לי ביריד.
פתאום הבהמה/ שתתה את מי הגשם/ שכיבו את הלהבה/ ששרפה את המקל/ שהיכה את הכלבה/ שנשכה את החתולה/ שאכלה את החפרפרת/ שאבי קנה לי ביריד.
פתאום השוחט/ הרג את הבהמה/ ששתתה את מי הגשם/ שכיבו את הלהבה/ ששרפה את המקל/ שהיכה את הכלבה/ שנשכה את החתולה/ שאכלה את החפרפרת/ שאבי קנה לי ביריד.
ומלאך המוות/ הוא ששחט את השוחט/ שהרג את הבהמה/ ששתתה את מי הגשם/ שכיבו את הלהבה/ ששרפה את המקל/ שהיכה את הכלבה/ שנשכה את החתולה/ שאכלה את החפרפרת/ שאבי קנה לי ביריד.
ביריד המזרח תמורת שני תפוחים/ אבי קנה לי חפרפרת קטנה/ ובסוף, אלוהים/ לקח את מלאך המוות/ הוא ששחט את השוחט/ שהרג את הבהמה/ ששתתה את מי הגשם/ שכיבו את הלהבה/ ששרפה את המקל/ שהיכה את הכלבה/ שנשכה את החתולה/ שאכלה את החפרפרת/ שאבי קנה לי ביריד.
עופר גלנץ שואל: לקראת חג הפסח, האם חופש וחרות הן מילים נרדפות, או שיש הבדל ביניהן? האם מי שהוא בן חורין חופשי באותה משמעות?
באופן הכללי ביותר, מדובר במילים נרדפות. השוני ביניהן הוא בשימושים נבדלים ובדגשים. המילה חופש מופיעה פעם אחת בלבד במקרא, בביטוי "בגדי חופש" ביחזקאל. רד"ק מפרש: "בגדים יקרים הראויים לחופשי ולבן חורין". חרות היא מילה תלמודית, הקשורה לשורש השמי חר"ר, ממנו נגזר "בן חורין", "שחרור", וגם מילים ערביות כמו חורייה או תחריר. בדרך כלל משתמשים בחרות כאשר מדובר ברעיון אוניברסאלי: "כבוד האדם וחירותו", "תנועת החרות"; בעוד לחופש שימושים יומיומיים יותר: "שנת חופש", "החופש הגדול", או "בחג החרות יש חופש בבתי הספר". שם התואר הנפוץ כבר בתנ"ך הוא "חופשי", בעוד "חֵרותי" הוצע כמילה עברית עבור דמוקרטי בימי תחיית הלשון.
שי צוקרמן כותב: "במדור האחרון, תחת 'המילון של גילה', מצוטטת ההתבטאות של הגברת גילה אדרעי: 'עשה מעצמו אבו ענתר'. למיטב הבנתי, לגברת אדרעי אין כל מושג בהיסטוריה או בתרבות ערב לדורותיה. אני מאמין שהיא מתכוונת ליריבו המיתולוגי של המתאבק ורב המשקפיים רפאל הלפרין ז״ל. הדבר אף מאוזכר בוויקיפדיה, ראה ערך 'רפאל הלפרין': 'לתשומת לב רבה זכה "ניצחונו" על המתאבק "הנמר הירדני" "אבו ענתר" בהיכל הספורט יד אליהו. הלפרין מעולם לא הודה כי קרב זה היה מבויים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם