ראשי » תרבות » ספרות » הזירה הלשונית

הזירה הלשונית: כל מה שרציתם והעזתם לשאול

השבוע מוקדשת הזירה הלשונית אך ורק לשאלות שלכם. מה מקור המילה אשכרה? למה מזהירים מפני סכנת חיים ולא סכנת מוות? מהו ההבדל בין לפשתן ולהשתין? ומה ההיסטוריה הלשונית של המרמור?

אמוץ פלג שואל: לאחרונה נכנסו לשיח הציבורי המילה "הֲכָלָה" והפועל להכיל. מה מקור המילה ואיך משתמשים בה?
"הכלה" היא תרגום שאילה של המונח האנגלי containment. המשמעות הראשונית היא פיזית: התכונה של כלי קיבול להכיל דבר מה, אך היא נכנסה לתחומים רבים נוספים. בתחום הצבאי-אסטרטגי מקורה בנאט"ו של ימי המלחמה הקרה, ופירושה

עצירה של כוחות האויב, עיכובם או ביתורם, כך שלא יוכלו להעביר כוחות לפעולה במקום אחר. בשנים האחרונות חדרה לתחום הפסיכולוגיה במשמעות היכולת להתמודד עם מצבים קשים ועומס רגשי, ולגלות אמפתיה לזולת.

אמציה כרמון שואל: לא מעט שלטי אזהרה מזהירים מפני 'סכנת חיים'. האם לא נכון יותר לכתוב 'סכנת מוות'?
צורות סמיכות בעברית כמו בשפות אחרות מייצגות אפשרויות רבות. במקרה שלנו שתי האפשרויות תקינות. "סכנת מוות": סכנה שיתרחש מוות; "סכנת חיים": סכנה המאיימת על החיים. שתי האפשרויות קיימות בשפות נוספות כמו רוסית ויידיש. הביטוי "סכנת מוות" מופיע בספרות ימי הביניים.

מיטל ברכה שואלת: אשמח לשמוע על ההיסטוריה והמשמעות של המילה "אַשְׁכָּרָה"?
על פי הבלשן רפיק אבו בכר מקור המילה טורקי, ופירושה "בגלוי, בפומבי". היא משמשת בערבית ומכאן הגיעה לעברית. יש אמנם שורש שכ"ר בערבית, פירושו להודות ומכאן "שוכראן" במשמעות תודה, אך לא נראה שיש קשר בין השורש והמילה אשכרה. הפיתוח "אשכרה בעיניים" הוא ישראלי ומופיע אצל הגששים: "הנה בא המשיח ועושה לנו אשכרה בעיניים", בשיר "משיח דופק בדלת".

אבי נבו כותב: גדלתי בשכונת קרית אליעזר בחיפה, ואצלנו כשרצית להטיל מימיך היית "הולך לפַשְתֵן". עד היום אני עדיין מפַשְתֵן בשעה שכולם סביבי משתינים. האם יש הבדל בין לפשתן ולהשתין?
אין הבדל. כאשר היידיש היתה עוד בשיא השפעתה על הסלנג נוצר הלחם בין "להשתין" המקראי לבין "פישן" היידי, וכולם פשתנו, לא רק בקרית אליעזר. היום הולכים להשתין, במסגרת החזרה למקורות.

י.ה. שואל: מי ולמה חידש את המילה מִרמור, ואיך חדרה לשפת התקשורת?
השורש מרמ"ר הוא שורש עתיק ומקורו בתנ"ך: "ויתמרמר" מופיע פעמיים בספר דניאל. גם השימוש במילה מרמור אינו חדש, ואין סיבה לראות בו שפת דיבור. למשל, בספרו של יצחק בן עראמה מן המאה ה-16 "עקידת יצחק" מופיע המשפט "מרמור ופקפוק".

מיה לוי שואלת: אשמח לדעת איך יש לומר: "ילדה לבושה בחולצה לבנה", "ילדה בחולצה לבנה" או "ילדה עם חולצה לבנה"?
הצורה הנאה ביותר היא "ילדה בחולצה לבנה", שהוא גלגול מקוצר של "ילדה לבושה בחולצה לבנה". על דוד נאמר בתנ"ך שהיה "מכורבל במעיל בוץ". "ילדה עם חולצה לבנה" הוא דיבורי ומסורבל גם יחד.

ערן מתל אביב כותב: לפני כמה ימים שמתי לב לעובדה ש"מרפק" ו"מפרק" הם כמעט אותה מילה, עם שיכול האותיות בין הפ' ור', למעשה מרפק הוא סוג של מפרק. האם הקשר מקרי בהחלט או נוצר מאותו אב?
השאלה הגיונית, אבל ככל הנראה אין קשר. "מפרק", כמו פרק, פריקה וכדומה קשור לענייני פיצול וחלוקה. "מרפק" קשור לענייני תמיכה, והוא חובר לפועל "להתרפק" המופיע בשיר השירים, ולפועל "לרַפֵּק" במשמעות לסייע, המופיע בספרות מאוחרת יותר.

אסנת כותבת: האם תוכל להציל אותנו מהשימוש הנפוץ והקלוקל במושג "החלום ושברו"? הרי המשמעות היא החלום ופתרונו.
"החלום ושברו" שייך לקבוצה של ביטויים מן המקורות שעברו שינוי משמעות. במקרא, בסיפור יוסף, פירושו אכן "החלום ופתרונו". לעובדה שקיבל משמעות חדשה סיבה פשוטה: בתנ"ך אפשר למצוא חילופי ש' ימנית ושמאלית, ולכן שֶׁבֶר היא צורה משנית יחידה של סֶבֶר. היום שֶׁבֶר בש' ימנית פירושו רק ניפוץ או התרסקות ולא פתרון או משמעות. המדור סבור שאין כאן שימוש קלוקל, אלא שימוש מודרני לגיטימי בביטוי עתיק, גם אם משמעותו השתנתה.

דודלה חורש שואל: מהו השם הנכון למכשיר הידוק הסיכות?
השם הרשמי נקבע על ידי האקדמיה בשנת 1981 והוא "מַכְלֵב", והסיכות קרויות "כליבים". כליבה היא תפירה בתפרים גסים. השם הנפוץ  המשמש גם בחנויות לציוד משרדי הוא שדכן, או שדכן סיכות.

קובּי יצחק שואל: לשמי הרשמי, יעקב, כמה שמות חיבה כמו יענקל'ה וקובּי. מה המקור ל'קובּי'?
השם נוצר מקיצור של שם החיבה יעקובּי, והשאלה היא מהיכן הגיע הדגש. לפונטיקה חוקים משלה, וכפי הנראה יש כאן תופעה של בידול. כיוון שלפני ואחרי העיצור ב' יש תנועות, האות הדגושה ב' חוצצת ביניהם ומחזקת את הבעת המילה. הסבר נוסף הוא שיש כאן השפעה של השם הלועזי ג'ייקובּ, וכן של מסדר היעקובּינים.

רחל בשיא שואלת: לקראת צאת ספר שאמא שלי כתבה על חייה, ערכנו ערב השקה. רציתי לדעת מה מקור המילה "השקה" במשמעות זו, ולמה ומה הקשר בינה לבין שימושים במתמטיקה, ארכיאולוגיה ואצל האוניות?
המפתח הוא באוניות. הוצאה לדרך של אוניות באמצעות שבירת בקבוק שמפנייה היא נוהג בעל ותק רב, אי שם במאה ה-19. השקה פירושה כידוע מפגש של שני גופים, ומכאן גם "נשיקה" ו"משיק" בגיאומטריה, וזה מה שקורה במפגש הבקבוק והאונייה. יתכן שיש כאן גם התייחסות למפגש האונייה היוצאת מן המספנה עם המים, אך פעולת ההשקה כאן מובהקת פחות.

משה קפון שואל: מה מקור הביטוי "מטבע לשון"?
מקור הביטוי באנגלית, בה יצירת ביטוי חדש קרויה to coin a phrase. שימוש דומה קיים גם בגרמנית: Worte prägen, טביעת מילה.

ישראל בן סיני שואל: כיצד יש לומר: מים מוחזרים (כאשר המים המשומשים חוזרים לתהליך), או מים ממוחזרים, באנגלית recycled? הצורה ממוחזרים נראית לי מלאכותית.
על פי האנגלית וגם על פי המשמעות נראה ש"ממוחזרים" מתאים יותר, שכן המים אינם מוחזרים כמו שהם אלא עוברים טיפול המכשיר אותם לשימוש חוזר. מונחים נוספים בשימוש פחות הם "מים מוּשָבים" (נרדף למוחזרים), וכן "מים מטוהרים", המדגיש את תהליך הטיפול במים.

תומר דויטש שואל: האם קיימות מילים עבריות לנורות פלורסצנט ו/או נורות ניאון?
ניאון הוא יסוד כימי שלא נקבע לו שם עברי, בדומה לרוב היסודות הכימיים, מה גם שצלילו עשוי להישמע גם עברי, ומכאן נורת הניאון המכילה את הגז הנ"ל. נורה פלואורסצנטית היא נורה היוצרת אור באמצעות שחרור גז, כשאחד הגזים המשמשים לכך הוא ניאון, ומכאן עירוב המושגים. בעברית נקבעה למילה "פלואורסצנטי" חלופה חצי עברית: "פלואורָני", ומכאן שיש לומר נורה פלואורָנית. מסך פלואורסצנטי בתחום הצילום נקרא "מסך נהורני", והמונח המקביל בשימושיו בביולוגיה הוא פשוט "זוהר".

רוני אטרקצי כותב: כאחד שמקפיד על גוף שלישי רבים בנקבה, אני חש לעיתים כדינוזאור עם לשון מצוחצחת. פעלים כגון תקראנה, תשלופנה, תתרחבנה וכיו"ב כמעט ולא נשמעים. מה דעתך בנדון?
הכלל הוא שניתן לומר גם בנקבה נסתרות ונוכחות בצורת הזכר: ישמרו, תשמרו לצד תשמרנה. הכלל הזה נקבע כבר לפני שנות דור, והוא נסמך על השימוש בדרך הזו במקורות.

עופר רוזנברג שואל: מדוע המילה lava מתורגמת בעברית ללבָּה עם ב' דגושה?
בסיפור הסנה הבוער מופיע הביטוי "בלַבַּת אש". המילה הלועזית lava מקורה לטיני, ובמקור הלטיני הב' דווקא דגושה: Labes. האש של הסנה והזרם הרותח הפורץ מהר הגעש התלכדו וכך נוצרה הצורה לַבָּה, הנאמרת במלעיל ונחשבת מילה לועזית.

צבי שפירו שואל: מה פירוש הביטוי "לא דק פורתא" ומה מקורו?
פירוש הביטוי הארמי-תלמודי הזה הוא "לא דייק בדבריו". הוא מופיע במסכת סוכה, והפירוש המילוי הוא "לא דקדק מעט".

חנה שהם שואלת: נתקלתי במקרה במילה מַפּוֹן שפירושה אטלס. האם המילה הזו נכונה?
המילה אכן יפה, ומצויה במילון אבן שושן, אך אינה בשימוש ואינה מופיעה כמעט במילונים אחרים, כולל במילוני האקדמיה.

דרור קרניאל שואל: האם ניתן להגיד "אנו פותחים מסורת חדשה"? הרי אם זו מסורת, היא אינה חדשה.
הביטוי הוא דוגמה נאה למה שקרוי בעברית משאלת לב, ובאנגלית wishful thinking. מתחת לביטוי מסתתר משפט: "אנו מקווים ומתכוונים לכך שהמנהג החדש שהכנסנו יהפוך למסורת".

יקיר דלל כותב: מה מקור השאלה הרטורית "זה ציפור? זה מטוס? לא! זה X", כשבמקום איקס זה יכול להיות כל דבר.
המדור מודה שהתשובה נמצאת אי שם בדמדומי הזיכרון של מערכון עתיק, ומבקש את עזרת הקוראים: מה מקורו של הביטוי?

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

הזירה הלשונית

רוביק רוזנטל מביא מילות סלנג חדשות, מזכיר ביטויים נשכחים, מספר מה מתרחש בעולם הלשוני בישראל ובתפוצות, מציץ בספרים חדשים ובפרשת השבוע, מציג הברקות לשוניות של ילדים ומשחקי מילים, ועונה לשאלות

לכל הכתבות של הזירה הלשונית