תום וג'רי למתקדמים: "חטיפה לאור יום" הוא התקשקשות אווילית
"חטיפה לאור יום" הוא התקשקשות אווילית שמכילה עלילה, שחקנים ואתרי צילום, אבל הקשר בינה לבין קולנוע הוא די מקרי
''חטיפה לאור היום'', במאי: מברוק אל מכרי, ארה''ב 2011
רצים רצים רצים ולא מגיעים לשום מקום. "חטיפה לאור היום" מתוך הסרט
סרט זה הוא הוכחה חותכת לשמועה הפסיכולוגית הגורסת כי מה שהעיניים רואות אינו בהכרח מה שקורה באמת. על פניו, ב"חטיפה לאור היום" יש שחקנים וגם סיפור עלילה, ואפילו אתרי צילום מגוונים. למעשה, זהו סרט אבסטרקטי לחלוטין, שכל קשר בינו לבין קולנוע הוא די מקרי. צעיר מגיע מסן פרנסיסקו לספרד רק כדי להיווכח שאמו, אחיו וגיסתו נחטפו בידי גורמים עלומים, ואילו אביו הכריזמטי נרצח. בהמשך "העלילה" מתברר שאבא עתיר מעללים זה סולק מהעולם לא בגלל משפחתו האמריקאית, אלא בשל קשרים אפלים שפיתח באמצעות משפחתו האחרת - הספרדית. וזאת יש לדעת: המנוח היה סוג של סוכן חשאי, שניהל חיים כפולים ואפילו יותר.
מי רצח ומי חטף? אולי הסי.איי.איי ואולי ארגון מחבלים בינלאומי. אבל אל תהיו פראיירים, ברור שגם סוכני המוסד חזק בתמונה, וזאת עוד לפני שצצים בפסקול הסרט כמה ציוצים בשפה העברית-צבאית. האם סוכני המוסד הם הטובים שפועלים בהשראת האירועים בבית המלון ההוא בדובאי? האם הם הבחורים הרעים? לא ברור. כולם נגד כולם, משום שאותו אב נועז, בגילומו של ברוס ויליס, החזיק אצלו מזוודה ובה חומר מסוכן, שאותו רכש בדרכים ערמומיות ממישהו. מי הוא אותו מישהו? עובדה זו אינה ברורה בתחילת הסרט ולא באמצעו ולא בסופו.
המהלך העקרוני שביצעו מי שחברו לעשות את "חטיפה לאור היום" הוא הפשטה מוחלטת של השלד המרכיב סרטי ריגול ואקשן. מתוך הכרה שבין כה וכה אף צופה לא שם לב להיגיון המעוקם שמוביל סרטים כמו "אושן 17" או "משימה בלתי אפשרית 6", מנקים במאי הסרט (הצרפתי מברוק אל מכרי) וחבר התסריטאים שלו את העלילה מכל סממן של שכל ישר, ומותירים את שחקניו ההמומים בפאזה שמאפיינת גיבורי אנימציה מהליגה של באגס בני או תום וג'רי. רצים, רצים רצים, רצים, ולעולם לא מגיעים לשום מקום, משום שהוא בעצם לא קיים.
אילו ההפשטה הזאת היתה מבוצעת באופן קומי - משהו בנוסח "הצילו" עם הביטלס או "הגביע הקדוש" של מונטי פייטון - ייתכן שגם "חטיפה לאור היום" היה מתבסס בתוך פנתיאון הפרודיות הקולנועיות הקלאסיות. אבל פה אין שום הומור, ודומה כי כל אנסמבל השחקנים האומלל, שהוטל לתוך העניינים הבוערים כשהוא חף מכל מוטיבציה, מתייחס באיזשהו כובד ראש להתקשקשות האווילית הזאת שמרביתה מתחוללת ברחובותיה ובכיכרותיה הרחבות של העיר מדריד.
למזלו של ברוס וויליס, הדמות שאותה הוא מגלם כאן נרצחת בשלבי הפתיחה של העלבון הזה, כך שהמוניטין המקצועיים שלו כמעט לא נפגעים. גרוע יותר הוא מצבה של סיגורני וויבר הוותיקה, שמתרוצצת ללא הרף על הבד כשאקדח שלוף בידה, תוך שהיא יורה ומחסלת (ללא סיבה מספקת) כל מי שצץ מולה, ובתוך כך עושה צחוק מהרזומה המקצועי שצברה במשך שנותיה הארוכות בהוליווד.
חמורה עוד יותר היא הופעתו של הנרי קאוויל הבריטי, שמגלם את הצעיר האמריקאי מסן פרנסיסקו, כאילו מדובר בקוף צעצוע, שבגבו תקוע מפתח, המופעל על ידי מנגנון מכני. אותו קאוויל נטול הכריזמה עלה לאחרונה לכותרות לאור ההחלטה המפתיעה לבחור דווקא בו כמגלמו של סופרמן הבא. לטובת הפרויקט החדש הזה, כדאי להעיר את השחקן מתנומתו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם