הפאי החמיץ: "אמריקן פאי: האיחוד" מאכזב
הבדיחות היחידות שעובדות בסרט החדש בסדרת "אמריקן פאי" הן אלה שמהדהדות בדיחות מהסרט המקורי. בשאר הזמן, הוא נראה כמו זקן פתטי שמבקר בתיכון, בעיקר בהשוואה לזן הקומדיות החדשות
''אמריקן פאי: האיחוד'', בימוי: ג'ון הורביץ, היידן שלוסברג, ארה''ב 2012
הוא מתיישב על המיטה ושולף מהמחבוא את חוברות הפורנו הישנות, עדיין דביקות כביום שעזב אותן. אביו נוח (יוג'ין לוי) נכנס, כמה מפתיע, בדיוק ברגע הזה ומתיישב לידו. "חשבתי לזרוק אותן, אבל יש בהן יותר מדי ערך סינטמנטלי" אומר האב ומבטא את מחשבותיהם של כל מי שיצר את סרט ההמשך הרביעי בסדרת "אמריקן פאי". באופן אירוני הבדיחה הזו, כמו יתר הבדיחות בסרט שמבוססות על תזכורת לבדיחה טובה מהסרט הראשון, היא מהבודדות שעובדות.
מאז שג'ים ומישל (אליסון הניגן) התחתנו בסרט השלישי, הרבה עבר על הפאי האמריקאי המסכן שחולל על ידי ג'ים כבר בסרט הראשון. הוא צפה בסדרת סרטיו הופכת לתעשייה קטנה שהומרה מסרטי נעורים חביבים לסדרת סרטים שדילגו על הקולנוע ונשלחו היישר לדיוידי של אותם נערים חרמנים שמריצים קדימה לקטע עם הציצים. המכנה המשותף היחיד עם הסדרה המקורית היו אותם נערים מיוזעים ואביו של ג'ים. יתר שחקני הסרט המקורי עברו לבנות קריירות בינוניות להפליא בהוליווד.
ואז הוחלט לחזור לסדרה המקורית. מזל שיש את המסורת האמריקאית הקלאסית של מפגש כיתה, ולא באמת משנה שהם פספסו את איחוד העשור בשלוש שנים. אז מה השתנה? ג'ים ומישל מנסים להתמודד עם המחסור בסקס אחרי הילד הראשון. קווין (תומאס איאן ניקולס) כבר נשוי ומרגיש כמו עקרת בית טובה, אוז (כריס קליין) עבר להוליווד לגדל קריירת סלב סוג ז' ואישה דוגמנית שאוהבת בדיוק את הסוג הזה ופינץ' (אדי קיי תומאס) חי חיי הרפתקנות עם נסיעות אופנוע בדרום אמריקה ושבטים אפריקאים, לפחות על פני השטח. רק סטיפלר (שון וויליאמס סקוט) נשאר תקוע בעיר הולדתם East Great Falls שבמישיגן, עובד במשרה מצ'וקמקת וגר אצל אימו (ג'ניפר קולידג'), המילף האורגינלית.
צרות של מבוגרים, אה? לא ממש. מכיוון שהסרט מנסה להישאר נאמן לקהל והרוח של הסרט המקורי, הטיפול בבעיות מבוצע באופן ילדותי להחריד, לא דבר רע בהכרח, אבל אל מול הדמויות שכבר נמצאות בראשית גילאי השלושים זה פשוט נראה מביך. המפגשים של קווין ואוז עם בנות זוגם מהעבר (טארה ריד ומינה סווברי, בהתאמה) לא מעניינים, העלילה של ג'ים ומישל סתמית ואפילו פינץ' איבד את אפיל החנון המוזר שלו ונשאר רק מבוגר מוזר. במובן מסויים, דמותו של סטיפלר מגלמת בתוכה את הסרט כולו, כשהוא מנסה להחזיר את ימי התיכון שלו, אבל בעיקר נראה עצוב בעיני הצעירים האמיתיים של הסרט, אלו שעוד מנסים להשיג את הזיון הראשון שלהם.
כך גם נראה הסרט אל מול זן הקומדיות החדש מדור ג'אד אפטאו או אפילו סדרת הסרטים "הרולד וקומאר" שעליה אחראים ג'ון הורביץ' והיידן שלוסברג, אותם כותבים/במאים שיצרו גם את הסרט הזה. בקומדיות החדשות הסקס יותר מפורש, הרגש יותר אמיתי והדמויות ניצבות באופן אמין על קו המשווה שבין בגרות הוגנת לילדותיות ראויה. "האיחוד" עושה מאמץ לעמוד באותה רמה, אבל נופל בכל מלכודת קטנה שהגישה הילדותית הניחה במכוון. אמנם זכינו לראות את איבר המין של ג'ים נמחץ על ידי מחבת שקופה, אבל זה לא מחפה על המיחזור הקיצוני של הסיטואציות משלושת הסרטים הראשונים.
העניין המוזר הוא שהסרט מודע לחלוטין לבעיות שבו, ובכל זאת כושל איתן. גם העובדה שיוצרי הסרט הם אותם האנשים שיצרו את "הרולד וקומאר" המצויינים מוכיחה שהם אנשים בעלי מודעות גבוהה ליצירה שלהם, אבל הדבר היחיד שנשאר הוא אכזבה, אפילו מהופעת האורח הקטנה של ניל פאטריק האריס.
יש מספיק אזכורים לפייסבוק, סקסטינג ו"דמדומים" כדי שהשנה תהיה ברורה, אבל זה רק מרגיש כהצגה של מבוגרים שמנסים להתחבר לילדים של היום. אפילו כשהסרט מגיע למסקנה המרכזית שלו, שדברים דינם להשתנות וצריך להתבגר איתם, הוא חוטא לעצמו. הוא גם חוטא לקהל שאהב את הסרט הראשון ומעריך קומדיה טיפשית ראויה. אפשר רק לקוות שלא יהיה נסיון לעשות סרט נוסף שבו ג'ים יתפס מאונן על ידי הנכד שלו, סטיפלר ירדוף אחרי צעירות עם קטטר וקווין יגדל זקן עוד יותר מגוחך. ואל תשאלו איך תראה אמא של סטיפלר בגיל 78.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם