שמונה בעקבות אחד: השינויים בערוץ 8 מדאיגים
ערוץ 8 המצויין הוא כמעט הסיבה היחידה להיות לקוח של הוט. אבל עכשיו, לקראת החלפת חברת ההפקה שעומדת מאחורי תכניו, אפשר להתחיל לדאוג לעתידו
דרך נעימה לסגור את היום. "הינשופים" צילום: יוסי צבקר
השירות הגרוע של חברת הוט כבר הפך לפולקלור שיחות ברזייה. אם להיצמד לדוגמה המוכרת לי ביותר - מספר השעות ששרפתי בהמתנה על הקו לנציגי החברה הוא עילה לדקירה, שלא לדבר על הטעות בחיוב בסך 512 שקל שתוקנה רק אחרי שהנשמה יצאה.
>> עשו לייק ל-nrg תרבות בפייסבוק
רק מלכתוב את זה אני חש עקצוץ באצבעות. והכי מכעיס: כל זה לא מנע מיו"ר דירקטוריון החברה, סטלה הנדלר, לגרוף בשנה החולפת את אחת המשכורות השמנות במשק - שכר עלות של 14.8 מיליון שקל בשנה, שני מיליון מתוכם בונוסים. לעתים הסיוט שלך הוא בונוס בשביל האחר.
ובכל זאת, אחת הסיבות שבגינה התמדתי עם הוט - שנייה רק למחיר החבילה הנמוך יחסית - היא ערוץ 8. רק לפני שבועיים קיבלתי תזכורת נוצצת לכך, עם הקרנת הבכורה הטלוויזיונית של "שלטון החוק". זהו סרט מעולה, דרמטי ועמוק שמנגיש את הנושא האחד ששום ערוץ אחר לא מעז לגעת בו במקל: הכיבוש. מעבר לזה, ערוץ 8 העמיד רוב הזמן גם לוח שידורים מעניין. "הינשופים" - מי יותר (רוגל אלפר), מי פחות (יאיר ניצני) - סיפקו אחלה קלוז'ר לימות השבוע, וחלק לא מבוטל מההפקות הדוקומנטריות של הערוץ נמצאו ראויות גם הן. "האלבומים" היא הדוגמה הרלוונטית האחרונה.
אלא שכמו כל דבר טוב בתקשורת הישראלית, סופו מגיע בטרם עת. השבוע נודע על השלמתו המסתמנת של המו"מ בין הוט לחברה של חיים סלוצקי על הפקת הערוץ במקום נגה תקשורת, שהחוזה עמה מסתיים בסוף השנה.
מוקדם עדיין לקבוע לאיזה כיוון סלוצקי ייקח את הערוץ, אבל אפשר בהחלט להניח על הנייר את הנתונים הבאים: 1. נגה תקשורת עשתה עבודה טובה ולכאורה אין סיבה להחליף אותה, שאינה רצון לחסוך
ו/או להשטיח את התכנים (בדרך כלל זה הולך מצוין יחד). 2. סלוצקי הוא מפיק בעל אוריינטציה מסוימת, על פי רוב של תחומי בידור קלילים. 3. את היחס של הוט ללקוחותיה אנחנו כבר מכירים היטב. אם מחברים את כל השלושה, פלא שהסיפור הזה מריח חשוד?
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טלוויזיה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם